"ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל" (בראשית יח,ט). '"ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל" להודיע ששרה אמנו צנועה היתה. אמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי יצחק: יודעים היו מלאכי השרת ששרה אמנו באהל היתה, אלא מאי "באהל”? כדי לחבבה על בעלה. רבי יוסי ברבי חנינא אמר: כדי לשגר לה כוס של ברכה. תני משום רבי יוסי: למה נקוד על איו שב"אליו"? לימדה תורה דרך ארץ, שישאל אדם באכסניא שלו. והאמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל? על ידי בעלה שאני' (ב"מ פז,א). 'כדי לחבבה על בעלה - להודיעו שהיא צנועה משאר חברותיה שאינה נראית וצריך לישאל אחריה. על איו שבאליו (נקוד) - איו שלו נקוד והלמ"ד אינה נקודה. לימדה תורה וכו' - והיינו נקודת איו, דלא היו צריכין לישאל דיודעין היו שהיא באהל, דכל נקודה עוקרת התיבה שאינה אלא לדרשה ודרוש מינה דרך ארץ. באכסניא - אשת אושפיזא. על ידי בעלה - לא שישאל לה לשלום אלא לבעלה ישאל מה שלום הגברת' (רש"י). מיילא לדעה שבאו להדגיש שהיא צנועה ולכן שאלו את אברהם היכן היא, שהרי היא איננה כאן, והם כביכול לא יודעים איפה היא שהרי הם נמצאים בחוץ, כמו שנאמר פס' קודם: “ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו", לכן שאלו היכן שרה שרק אברהם הוא המגיש, ולכן כאילו אינם יודעים איפה היא (שלא מגישה כמותו, ולכן אולי אינה באהל). אלא לדעות האחרות, מניין ידעו שהיא באהל (שהרי היסוד לדרשתם הוא: 'יודעים היו מלאכי השרת ששרה אמנו באהל היתה')? בפשטות אפשר שכיון שהאהל הוא ביתו של אברהם, אז ודאי ששרה שם. אלא שבכ"ז אולי הלכה ואינה באהל (ולכן אל הגישה להם)? אלא נראה שדרשתם נסמכת על דרשת רבי יוסי ששאלו בשלום שרה, שבמדרש מובא יותר מזה: '"ויאמרו אליו איה שרה אשתך" וגו', אל"ף יו"ד וי"ו נקוד, למ"ד אינו נקוד. אמר ר"ש בן אלעזר: בכל מקום שאתה מוצא כתב רבה על הנקודה, אתה דורש את הכתב. נקודה רבה על הכתב, אתה דורש את הנקודה. כאן שהנקודה רבה על הכתב אתה דורש את הנקודה: איו אברהם. א"ר עזריה: כשם שאמרו איה שרה כך אמרו לשרה איו אברהם' (ב"ר מח,טו). כך שנראה שגם בגמ' הדרשה היא ששאלו גם את אברהם וגם את שרה, ומכאן למדים שגם בדר"כ יש לשאול בשלום אשת הבית (ולא למדים שצריך גם לשאול את האשה על בעלה, בגלל עניין של צניעות [שלא להרבות שיחה עם אשה], ולכן אמרו דווקא דרך ארץ על שאילת השלום על האשה [והדיוק של איו הוא כדי לחזק את העניין של חשיבות שאילת השלום בין בני הזוג, שלכן שאלו על שניהם, שבזה מודגשת החשיבות העקרונית של מה היה ראוי כדי לחברם, אע”פ שלנו אין לשאול אלא רק את הבעל על אשתו]. או שלמדו על שניהם, ומה שמיד מקשים שלא לשאול על שלום האשה, זה על החלק ששואלים על האישה, ואינו הדיוק של איו ששואלים על האיש), שכך מובן כיצד דרשו את 'איו', שהרי אם זה רק כדי לומר ששאלו על שרה, הרי זה מפורש בפס' ואין צורך לדרוש זאת מהנקודות, וגם לא מובן איך דורשים 'איו' על שלום שרה? ממילא אם שאלו את שרה, אז ודאי ידעו שהיא באהל, ממילא מה הטעם לשאול היכן היא? מזה דרשו ששאלו כדי לחבבה על בעלה, או לכוס של ברכה. נראה שהטעמים ששאלו בשביל לחבבה או לכוס של ברכה הם אותו עקרון, שהנה מובא בגמ' קודם: 'כתיב (בראשית יח, ו) "קמח" וכתיב "סלת". א"ר יצחק: מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים יותר מן האיש. כתיב (בראשית יח, ו) "לושי ועשי עוגות" וכתיב (בראשית יח, ח) "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר", ואילו לחם לא אייתי לקמייהו. אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר, משמיה דרבי מאיר: אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה, ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה'. ממילא אם האשה צרה עינה באורחים, אז יוצא שיש חיכוכים עם הבעל בהקשר להכנסת האורחים, כיון שהיא מתקמצנת יותר ממנו. לכן יש חשיבות לחבר בין בני הזוג, ולכן שואלים בשלומו של כל אחד מהם, כדי לחבבם זה על זה, שע"י כך מחזקים את הקשר שביניהם. לכן גם מדגישים לאברהם ששרה צנועה, שזה מראה את מעלת קדושתה וצדקנותה, שבכך מחברים ביניהם. ובפרט כאן שמתגלה שיש קצת עין רעה בהכנסת האורחים, שזהו מידתו של אברהם: “חסד לאברהם" (מיכה ז,כ), כך שמתגלת סתירה ביניהם, ולכן עוד יותר יש להדגיש את מעלתה, ובכך לחבבה על בעלה. לכן הם שלחו כוס של ברכה, שהכוס קשורה למאכלם שקיבלו כחלק מהכנסת האורחים, ודבר זה מתקשר לקדושה (כוס של ברכה), כדי להדגיש את קשרה של שרה לקדושה גם בהכנסת האורחים, ובכך לחבבה על בעלה. בכלל נראה שיש לחבר בין בני זוג בהקשר של קדושה, שכך ראוי להיות מאוחדים לשם הקדושה, כיון ש'דריש ר"ע: איש ואשה. זכו שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן' (סוטה יז,א). ממילא באחדות יש שכינה, כיון שזהו המהות האמיתית של הקשר בין איש ואשתו, להבאת קדושה לעולם. לכן בחיבור בין בני זוג ראוי לקשר לקדושה, ולכן שלחו כוס של ברכה. יותר מזה נראה שהאחדות האמיתית תלויה בקדושה שביניהם (שאחדות ושכינה ביניהם קשורים יחד), ולכן החיבור האמיתי החזק ביותר חל דווקא ע"י קשר לקדושה, ולכן בשליחת כוס הברכה הם פעלו לחזק את אחדותם. נראה שזהו שדרש ר"מ שאברהם היה אוכל בטהרה ושרה פירסה נדה, כעין לרמז על חילוק ביניהם, וזה קשור בנתינה לאורחים (שלא הביאה את העוגות), שלכן יש את העניין של שאילת השלום כדי לחבב בין בני הזוג בהכנסת האורחים (שלא יחלקו ויריבו).