האם מותר לאשה לברך על לולב

נכתב על ידי גל גל, 28/9/2018

 

בס''ד                     סוכות: האם מותר לאשה לברך על לולב

פתיחה

הגמרא במסכת קידושין (כט ע''א) פוסקת, שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא (= מעש''ג), ואילו גברים חייבים. באיסורים לעומת זאת, גברים ונשים חייבים בשווה, חוץ משלושה איסורים:

''...כל מצות עשה שהזמן גרמא - אנשים חייבין, ונשים פטורות, וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא - אחד האנשים ואחד הנשים חייבין. וכל מצות לא תעשה, בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא - אחד האנשים ואחד הנשים חייבין, חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים''.

בניגוד למה שרגילים לחשוב, נשים מחוייבות ברוב מעש''ג. הרמב''ם מונה בסוף ספר המצוות, שישים מצוות עשה, שאדם מחוייב בכל יום, כאשר מתוכן הנשים פטורות מארבע עשרה מצוות. מתוך המצוות שהן פטורות רק שמונה מתוכן, הפטור הוא בגלל שמדובר במעש''ג (למשל נשים פטורות ממצוות לימוד תורה, למרות שלא מדובר במצוות עשה שהזמן גרמא). לעומת זאת, יש שש מצוות, שהגמרא למדה שנשים כן חייבות בהן, למרות שמדובר במעש''ג, כמו קידוש בשבת ושמחה ברגלים.

מדוע נשים פטורות

עוד לפני שנביא את סברות הפוסקים, מדוע נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, נציין שאפשר לטעות ולתהות, כיצד ייתכן שחז''ל הדירו נשים מחלק מהמצוות, התשובה לכך פשוטה, ברור שכבר מזמן מעמד הר סיני נשים לא הניחו תפילין ולא לבשו ציצית, ולא שפתאום, בדור אחד, חכמים החליטו לומר לכל הנשים להפסיק להניח תפילין... כך שלא מדובר בהמצאה של חכמים, אלא בדין שעבר מדורות ממעמד הר סיני, וחכמים רק הסמיכו את הדין על פסוק.

נעבור כעת להסבר הפוסקים, שהסבירו מדוע נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא:

א. האבודרהם (שער ג' המצוות) כתב, שמכיוון שהאשה משועבדת גם לבעלה, לא רצה הקב''ה שיהיה מצב שבו מצד אחד הוא מצווה אותה משהו, ומצד שני בעלה מצווה אותה, ''לפיכך פטרה הבורא ממצוותיו, כדי להיות לה שלום עם בעלה''.

ב. נימוק שיותר אופייני לפוסקים מהתקופה האחרונה, הביאו הרב פיינשטיין (או''ח ד, מט) והרב עוזיאל (משפטי עוזיאל ד, עניינים כללים). הם טענו, שמכיוון שהאשה יותר משמעותית ועיקרית בטיפול בילדים, לפיכך הקב''ה פטר אותה ממעש''ג:

''זה שהתורה פטרה ממצוות עשה שהזמן גרמה... כי סתם נשים בעולם אינם עשירות, ועליהן מוטל גידול הילדים והילדות, שהיא מלאכה היותר חשובה להשם יתברך ולתורה. וכן ברא השם יתברך בטבע כל מין ומין מבעלי חיים שהנקבות יגדלו את הוולדות, ואף את מין האדם לא הוציא מן הכלל בזה, שגם טבע הנשים מסוגל יותר לגידול הילדים, שמצד זה הקל עליהן שלא לחייבן בלמוד התורה ובמצוות עשה שהזמן גרמא''.

בדומה לכך מצינו ברבינו מנוח (חמץ ומצה ז, ח), שכתב שאשה פטורה מהסיבה בפסח, כי היא טרודה בהכנת המאכלים. לכן, במידה ומדובר באשה חשובה שיש לה משרתים, והיא לא טרודה בהכנת המאכלים, היא חייבת בהסיבה כפסק הרמ''א (תעב).

ג. הרב הירש (ויקרא כג, מג) סבר, שהתורה פטרה נשים ממצוות עשה שהזמן גרמא, מפני שמבחינה נפשית הן לא זקוקות לכך, בניגוד לגבר שזקוק לתזכורות לעיתים קרובות, ובלשונו: ''התורה מניחה, שיש לאישה דבקות יתרה ונאמנות של התלהבות לייעודה, והניסיונות המזומנים לה בתחום ייעודה – סכנה מועטת נשקפת לה מהם; משום כך לא היה צורך להטיל עליה את כל המצוות המוטלות על האיש''.

האם נשים יכולות לקיים מצוות עשה שהזמן גרמא

האם במידה ואשה רוצה, היא יכולה לקיים מצוות עשה שהזמן גרמא? הגמרא בראש השנה ובעירובין (לג ע''א, צו ע''א), מביאה מחלוקת בין ר' יוסי לר' יהודה בשאלה זו. לדעת ר' יוסי במידה והן רוצות, מותר להן לקיים מצוות עשה שהזמן גרמא, ואילו לדעת ר' יהודה, אסור להם. אמנם, גם ר' יוסי שמתיר, סובר שמדובר בהיתר מיוחד:

''אמר רבי יוסי: סח לי אבא אלעזר: פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים, והביאנוהו לעזרת נשים, וסמכו עליו נשים. לא מפני שסמיכה בנשים - אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים.''

בעיקרון אסור להשתמש בקרבן שלמים, ובכל זאת התירו לנשים לסמוך על העגל, כדי לעשות נחת רוח לנשים.

ומדוע ר' יהודה אוסר לנשים לקיים מצוות עשה שהזמן גרמא? נחלקו בכך רש''י ותוספות:

1. רש''י גם בראש השנה וגם בעירובין ביאר, שבמידה והן מקיימות מצווה שהן לא חייבות, הן עוברות על איסור 'בל תוסיף'. והדברים קשים כפי שמקשה המהרש''א במקום. כדי להבין את קושייתו, נביא בקצרה את סוגיית בל תוסיף:

התורה בפרשת ואתחנן, אוסרת להוסיף על המצוות, ונחלקו הראשונים מתי עוברים על האיסור:

א. הרמב''ם (ממרים ב, ט) סבר, שמותר לחכמים להוסיף כל מצווה שהיא, ובתנאי שלא יגידו שהציווי הוא מהתורה. לכן למשל אין בעיה שחכמים יתקנו לחגוג את פורים, כי הם לא טוענים שפורים כתוב בתורה.

ב. הרמב''ן בפירושו על התורה חולק על הרמב''ם, וסובר שאפילו להוסיף מצוות אסור לחכמים, ואם הם מוסיפים הם עוברים על בל תוסיף. כיצד הוא מסביר שחכמים תיקנו לחגוג את פורים? הוא טוען שהם התבססו על פסוק, ובכהאי גוונא מותר.

ג. רש''י בראש השנה (כח ע''ב ד''ה מצוות) סבור, שרק כאשר מוסיפים על מצווה קיימת, שייך איסור בל תוסיף. למשל אין איסור להמציא עוד מצווה, אבל אסור לשים חמש מינים בלולב, או חמש טוטפות בתפילין.

לפי זה ברורה קושיית המהרש''א. כיצד ייתכן שלדעת רש''י שייך כאן איסור בל תוסיף?! בשלמא לדעת הרמב''ן מובן, כי הן מוסיפות מצווה שהן לא חייבות בה, אבל לדעת רש''י, רק כאשר מוספים פרט בתוך מצווה עוברים על איסור (עיין הערה[1])!

כדי ליישב את קושיית המהרש''א נראה לומר, שרש''י לא התכוון שיש ממש איסור דאורייתא של בל תוסיף, אלא שזה נראה כאילו מוסיפים על המצוות, כך מדוייק מלשון תוספות (עירובין צו) שכאשר צוטטו את רש''י כתבו ''שנראה כמוסיפה'', וכן ברשב''א (שם) ''שנראה כמוסיפות על המצות''. לכן למשל אין בעיה, שאשה תשב בסוכה גם לדעת ר' יהודה (סוכה ב ע''ב), מכיוון שזה לא נראה כאילו היא מוסיפה על המצוות, שהרי היא רק יושבת (ועיין עוד בפני יהושע בראש השנה, שכתב בעניין אחר).

2. התוספות חלקו על פירוש רש''י, וסברו שאין עיקרון כללי כמו 'בל תוסיף', שבגללו לדעת ר' יהודה אסור לאשה לקיים מעש''ג, אלא בכל המצוות שנשים פטורות, אין להן לקיימן בגלל סיבה כלשהי, ולא בגלל בל תוסיף. למשל אסור לאשה לתקוע בשופר, מכיוון שמי שלא מחוייב בתקיעת שופר ותוקע, חל עליו איסור דרבנן לתקוע ביום טוב. אסור לאשה לסמוך על קודשים, מכיוון שאסור לסמוך על הקודשים, וכן על זה הדרך.

האם מותר לברך על מעש''ג

להלכה נפסק כדעת ר' יוסי, שמותר לנשים לקיים מצוות עשה שהזמן גרמא, וכשיטת ר' יוסי. נחלקו הראשונים, האם הן גם יכולות לברך על המצוות כאשר הן מקיימות אותן.

א. דעת רבינו תם (ר''ה לג ע''א ד''ה הא רבי יהודה), שלא זו בלבד שנשים יכולות לקיים מעש''ג, אלא הן גם יכולות לברך. הוא מציע מספר הסברים, נביא אחד מהם:

הגמרא בבבא קמא (פז ע''א), מביאה שרב יוסף אמר, שהוא יעשה מסיבה למי שיוכיח לו שמי שאינו מצווה ועושה, גדול ממי שמצווה ועושה. וזאת משום שהיה עיוור, ומכיוון שעיוור פטור ממצוות והוא בכל זאת מקיים אותן, שכרו גדול. מקשים התוספות, אם מי שפטור ממצוות (כמו עיוורים ונשים) ומקיים אותם, לא יכול לברך, מדוע רב יוסף כל כך שמח שהוא פטור מהמצוות?! הרי הגמרא במסכת בבא קמא (ל ע''א) אומרת, שמי שרוצה להיות חסיד ידקדק בברכות, ולא ייתכן שרב יוסף רצה להיפטר מהברכות! על כרחך, שגם מי שפטור מהמצוות יכול לברך, וגם נשים יכולות לברך על מעש''ג, למרות שהן פטורות.

אמנם למסקנה התוספות דוחים את הראייה מעיוור, כי עיוור חייב מדרבנן, לכן יתכן שהתירו לו לברך, אבל נשים שפטורות לגמרי מהמצוות, אולי אין להן לברך. כל הראיות שמביאים התוספות כדי להוכיח את שיטתם, אינן מוכרחות, והם פוסקים למעשה שנשים יכולות לברך על מעש''ג, וכך כתבו רוב מוחלט של גדולי הראשונים (מאזורי פסיקה שונים), ביניהם הרא''ה, הנימוקי יוסף והריטב''א (קידושין לא ע''א), המאירי (חגיגה טז ע''ב ד''ה סמיכה), הראב''ד (ציצית ג, ט), הר''ן (ר''ה ט ע''ב בדה''ר) ועוד. וכן פסק הרמ''א למעשה בהלכות שופר (או''ח תקפט ועוד):

''הגה: והמנהג שהנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא, על כן גם כאן תברכנה לעצמן (עיין הערה[2]).''

ב. אמנם הרמב''ם (ציצית ג, ט) לא סובר כך, והוא פוסק שאסור לנשים לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא. מדוע? ההגהות מיימוניות מבאר, שבברכת המצוות אומרים 'אשר קידשנו במצוותיו וציוונו', ואיך אשה יכולה לומר וציוונו?! שהרי היא לא צוותה! הראשונים דחו את הסבר ההגהות, וכתבו שמכיוון שהגברים כן מצווים והנשים גם מקבלות שכר על מצווה שהן עושות, אז זה גם נחשב שהן מצוות.

בכל אופן כדעת הרמב''ם פסקו להלכה, גם רש''י (מובא בהגהות לעיל), שיבולי הלקט בשם ר' יאשיה (ראש השנה רצה) והסמ''ג, וכך פסק גם השולחן ערוך (או''ח יז, ב).

לכאורה לדעת הספרדים אין לנשים לברך על מעש''ג, אך למעשה יש שחלקו על דעת השולחן ערוך. הברכי יוסף (או''ח תרנד, ב) בתחילה נטה לאסור לברך על מעש''ג, אך לאחר מכן חזר בו בעקבות תשובה מן השמים, שקיבל ר' יעקב ממרוייש[3]:

''מה שנהגו קצת נשים בארץ הצבי לברך על לולב, זה שנים רבות ערערתי על זה, דנהגו כך מעצמן, ואנן קבלנו הוראות הרמב"ם ומרן, והם פסקו שלא לברך... ואחר זמן רב בא לידי קונטרס מרבינו יעקב ממרוי"ש.. שהיה שואל מן השמים ומשיבים לו. וכתוב שם (סי' א)" שאלתי על הנשים שמברכות על הלולב ועל תקיעת שופר, אם יש עבירה, ואם הויא ברכה לבטלה אחרי שאינן מצוות. והשיבו, וכי אכשור דרי, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה (= דהיינו מותר לברך)''

הרב עובדיה (יבי''א או''ח ב, ו) חלק בתוקף על דברי הברכי יוסף, וטען בתוקף שאין לזוז מפסק השולחן ערוך, ולכן ההולכות בשיטתו, אין להן לברך על נטילת לולב, וכן אין להם לברך את ברכות קריאת שמע בשם ומלכות, שלא ככף החיים (ע, א).

חג שמח!



[1] יש לציין שרבים מהפרשנים נקטו שלרש''י אין פירוש אחיד בכל התלמוד, ולכן לא שייך להקשות מפירוש רש''י במקום אחד, על פירושו במקום אחר. כך למשל סברו הרש''ש (חולין קכח) החכם צבי (שו''ת סי' סא), הערוך לנר (נדה סז), ר' חיים מוואלזין (מופיע בשו''ת בית דוד סי' א) ועוד. האמת שגם המהרש''א עצמו נקט כך (קידושין מד ע''א), כך שלא ברור כל כך תמיהתו על רש''י, ואפשר שבגלל שמדובר ממש באותו מסכת, גם רש''י לא סותר את עצמו, אם כי ר' ישעיה ברלין (יש סדר למשנה ביצה פ''ג) נקט, שגם באותו מסכת יש ברש''י סתירות, וצ''ע.  

[2] על אף שבעיקרון נשים יכולות ללבוש ציצית, כתב הרמ''א שמכיוון שזה מיחזי כיהורא, לכן אין להם ללבוש בזמן הזה ציצית. גם בהלכות תפילין כתב הרמ''א, שאשה שמניחה תפילין יש למחות בה. בשאר מצוות עשה שהזמן גרמא, לכו''ע נשים יכולות לקייים.

[3] ר' יעקב היה שואל שאילה, ובלילה היו משיבים לו בחלום, בדר''כ לא פסקו כדבריו, מכיוון שלא בשמיים היא, כאן בכל זאת פסקו, ואכמ''ל.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע