chiddush logo

האם מותר לישראל לעלות לברכת כהנים

נכתב על ידי גל גל, 13/6/2018

בס''ד    פרשת נשא: האם מותר לישראל לעלות לברכת כהנים

פתיחה

בפרשת השבוע מביאה התורה את פסוקי הברכה, בה יברכו הכהנים את בני ישראל. חז''ל במספר מקומות הדגישו את החשיבות של ברכת כהנים, עד כדי כך שבמסכת סוטה (לח ע''ב) הם כתבו, שהקב''ה מתאווה לברכתם של הכהנים. נחלקו הראשונים האם בשביל שהברכה תתקבל יש עניין שהכהנים יהיו צדיקים, או שמא היא תלויה בקב''ה בלבד:

א. הרמב''ם סבר (תפילה ונשיאת כפיים טו, ז), שזה לא משמעותי אם הכהנים צדיקים או לא, והכל תלוי בברכת הקב''ה, ובלשונו:

''ואל תתמה ותאמר ומה תועיל ברכת הדיוט זה, שאין קבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקדוש ברוך הוא, שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, הכהנים עושים מצותן שנצטוו בה והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו.''

ב. ספר החינוך (מצווה שעח) חלק על דברי הרמב''ם, וסבר שקבלת הברכה כן תלויה ברמה הרוחנית של הכהנים, וככל שהם יהיו צדיקים יותר, כך הברכה תשפיע יותר: ''כי כבר הקדמתי לך פעמים רבות, כי בכח הכשר מעשינו תחול הברכה עלינו''. כמובן שגם הוא סובר, שבסופו של דבר הברכה נובעת מהקב''ה, אבל יש משמעות לרמה הרוחנית של הכהן. 

בעקבות פסוקי ברכת הכהנים שמופיעים בפרשה, נעסוק בשאלה האם מותר לישראל לעלות לברך את הכהנים. כפי שנראה, דיון זה משליך על השאלה, האם אבות יכולים לברך את בניהם בברכת כהנים, כאשר הם חוזרים מבית הכנסת בשבת בערב.

מעמד הכהנים

מעמדו של כל כהן כקדוש היה נכון בזמן בית המקדש, אז לא היה ספק בקדושתם של הכהנים, כפי שאומרת המשנה בקידושין (ד, ד - ה), שבשביל לבדוק האם כהן הוא 'מיוחס' (ויכול לעבוד בבית המקדש, ולזכות בזכיות הכהונה) היו בודקים את אבותיו. במידה וגילו שהם נשאו כפיים, עבדו בבית המקדש, היו בסנהדרין וכדומה, אז גם הכהן מצאצאיהם שבדקו נחשב מיוחס.

הספק אודות מעמדם של הכהנים, התעורר כבר בחזרה מגלות בית ראשון (עיין כתובות כה ע''א, קידושין עט). החשש היה שמא במהלך הגלות, התחתנו הכהנים עם נשים הפסולות להם (גרושה, זונה וכו'), ופסלו את עצמם מהכהונה, או שאנשים קראו לעצמם כהנים למרות שהם לא, וכפי שהביא מקרה כזה הרב עובדיה (יביע אומר אבה''ע ז, ט):

שאלה הבחורה א' באה להרשם לנישואין עם הבחור י' שניהם מעיר טהראן. הבחור אמר מתחלה שהוא כהן, שכן שמע מאביו. לשאלת ביה"ד לאביו של הבחור, השיב, אמנם בפרס קראו לו כהן, אך באמת איננו יודע אם הוא כהן, כי מעולם לא הלך לבית הכנסת, חוץ מיום הכפורים, וגם אז לא נשא כפיו עם הכהנים.''

למעשה הגמרא במסכת כתובות (כד ע''ב) דנה בשאלה, האם אדם שנוהג מנהג אחד של כהונה, יכול לזכות בשאר זכויות הכהונה:

ספק ראשון: נחלקו ר' יהודה וחכמים, האם כאשר רואים כהן שאוכל תרומה, מוכח שהוא כהן ויהיה מותר לו לעלות לברכת כהנים. לדעת ר' יהודה כן, כיוון שהוא לא היה מעיז לאכול דבר שאיסורו במיתה אילולי היה כהן. לדעת חכמים לעומת זאת, ראייה כזאת לא מספיקה, כיוון שהאכילה מתבצעת בצנעה, והוא לא חושש שמישהו שיודע שהוא אינו כהן יראה אותו.

ספק שני: הגמרא מביאה ספק נוסף בכיוון ההפוך, האם כהן שנושא כפיים יכול גם לאכול תרומה. הסברא לומר שהוא כהן וודאי והוא יאכל לאכול היא, שהוא מבצע מעשה כהונה בפרסהיא, ורק מי שכהן וודאי היה מעז לנהוג כך. הסברא למנוע ממנו לאכול תרומה בעקבות העלייה לדוכן היא, שעלייה לדוכן איסורה בעשה בלבד, וייתכן שהוא לא חושש לעבור על עשה.

עלייה לדוכן

אם כן כפי שראינו הגמרא מעלה אפשרות, שר' יהודה סובר שלא מעלים מנשיאת כפיים לאכילת תרומה כי זר שעולה לדוכן עובר רק על איסור עשה. על איזה עשה הוא עובר? נחלקו בכך הפרשנים:

א. רש''י (ד''ה דאיסור עשה) פירש, שהחובה על הכהנים לברך נלמדה מהפסוק 'כה תברכו', ממילא נגזר, שמי שלא כהן אסור לו לעלות לדוכן ולברך, ועל אף שלכאורה אמור להיות לאו למי שעולה לדוכן, כאשר לא כתוב בפירוש את האיסור ('אסור לישראל לעלות לדוכן'), אלא רק לומדים אותו מציווי חיובי (כהן עולה, ממילא משמע שישראל לא) עוברים על עשה ולא על לאו.

ב.  בשערי תשובה (או''ח קכח, ב) הביא אפשרות נוספת בשם ההפלאה להסביר, כיצד ישראל שעולה לדוכן עובר על איסור עשה. נחלקו הראשונים האם כמו יש שיש מצווה על הכהנים לברך, כך יש מצווה על הישראלים להתברך. הריטב''א (בסוכה לא ע''ב) סבר שאין בכך מצווה, ואילו לדעת ספר חרדים לא רק על הכהנים יש מצווה לברך, אלא גם על הישראלים יש מצווה להתברך[1].

אומר ההפלאה, הרי על פי שיטת היראים שיש מצווה להתברך, כאשר ישראל עולה לדוכן לברך – הוא לא יכול להתברך (כי בשביל להתברך צריך להיות מול הכהנים) והוא מבטל מצוות עשה של קבלת ברכה מהכהנים, וזה האיסור שאליו התכוונה הגמרא (הקושי בפירושו הוא, שהגמרא לא אומרת שהעולה מבטל עשה, אלא עובר על איסור עשה), ובלשונו:

''ועיין בספר ההפלאה בתשובות שם שכתב בשם ספר חרדים שיש מצות עשה על הישראל שיתברך וכוון שהוא זר ועולה לדוכן אינו מתברך כדאמר לקמן עם שאחורי הכהנים.''  

ג. החזון איש (אבה''ע ב, טז) בגישה נוספת כתב, שכאשר הישראל עולה לדוכן הוא כאילו מכריז על עצמו ככהן שלא כדין. כיוון שיש מצווה לקדש את הכהנים ולא את הישראלים ('וקדשתו'), כאשר ישראל עולה לדוכן, הוא מקדש את עצמו שלא כהוגן, ועובר על הציווי לקדש את הכהנים בלבד (לאו הבא מכלל עשה).

דברי ר' יוסי בשבת

אם כן עד כה ראינו בפשטות, שאסור לישראל לעלות לברכת כהנים. אמנם, לכאורה דין זה נסתר מהגמרא בשבת (קיח ע''ב). הגמרא בשבת מביאה מספר דברים בשם ר' יוסי, אחד מהם הוא: ''אמר רבי יוסי: מימי לא עברתי על דברי חברי. יודע אני בעצמי שאיני כהן, אם אומרים לי חבירי עלה לדוכן, אני עולה.''

עולה מלשון הגמרא, שלמרות שמעמדו של ר' יוסי היה ישראל, הוא היה עולה לברכת כהנים בציווי חבריו, וקשה, שהרי כפי שראינו לעיל בגמרא בכתובות, אסור לישראל לעלות לדוכן לברכת כהנים, אז כיצד ר' יוסי אמר שהוא היה עולה לדוכן לברך?!

א. אפשרות אחת לתרץ, שאין כוונת ר' יוסי לומר שהוא באמת היה עולה לדוכן אם חבריו היו אומרים לו, אלא שהוא כל כך סמך/ציית לדברי חבריו, שהוא היה עושה אפילו דברים גדולים בשביל חבריו. כדוגמא לגודל ההתמסרות לדברי חבריו, הוא אמר שהוא היה עולה לדוכן, וכך ביאר התוספות רא''ש במקום (ד''ה אילו): ''דבר גדול הייתי עושה בשבילן''.

ב. אפשרות שניה הביא בתורה תמימה (נשא ו, כג) בשם רבינו ירוחם, שטען, שיש לגרוס אחרת בדברי הגמרא. במקום לגרוס 'אמר ר' יוסי יודע אני שאיני כהן', יש לגרוס 'יודע אני שאיני ראוי לעלות לדוכן'. לפי פירוש זה, חבריו של ר' יוסי מבקשים ממנו לעלות לדוכן לדרוש, ואף על פי שהוא יודע בעצמו שהוא לא ראוי לדרוש, משום כבוד חבריו הוא עולה, ואין קשר לברכת כהנים.

דברי התוספות

ג. הביאור הקשה ביותר לדברי הגמרא, מופיע בתוספות במקום (ד''ה אילו) בשם ר''י. התוספות הביאו את דברי ר''י שתמה על דברי הגמרא, מה ר' יוסי מתפאר בכך שהוא היה עולה לדוכן בציווי חבריו?! הרי חוץ מאיסור ברכה לבטלה שלדעת התוספות הוא רק מדרבנן (ר''ה לג ע''א ד''ה הא), אין בכך שום איסור, אז מה הוא בא לומר?

על דברי התוספות תמהו רבים, שהרי כמו שראינו לעיל יש גמרא מפורשת בכתובות, שישראל שעולה לדוכן עובר באיסור עשה,   אז מדוע ר''י אומר שהוא לא מבין איזה איסור יש בכך?! בוודאי שיש בכך איסור! נאמרו ביישוב הקושיה מספר תירוצים:

1. הרמ''א (או''ח קכח, א) כתב לתרץ, שאולי האיסור לעלות לברכת כהנים נוהג רק במידה וישראל אחד עולה לברכת הכהנים, אבל כאשר הוא עולה עם כהנים אחרים, אין בכך איסור עשה. למעשה הוא נשאר בצריך עיון. גם המשנה ברורה במקום  (שם, ו) כתב, שלדינא הסכימו האחרונים, שגם אם הישראל עולה עם כהנים נוספים לדוכן - עדיין יש בכך איסור עשה. 

2. הפני יהושע (כתובות כד ע''ב ד''ה בגמרא) תירץ, שהאיסור על ישראל לעלות לברכת כהנים ולברך נהג רק בזמן בית המקדש, שבירכו ברכת כהנים עם שם השם המפורש, אבל בשאר המדינה אין בכך איסור עשה, אלא רק ברכה לבטלה. לכן אומר ר''י, שהוא לא יודע איזה איסור יש בכך חוץ מברכה לבטלה, כי באמת בגבולין אין בכך איסור (ועיין בפרשת קרח שנה א').

3. תירוץ נוסף כתב הב''ח (שם, א), שבאמת ר' יוסי עלה לדוכן, אבל הוא לא בירך את ברכת הכהנים, וגם לא הרים את כפיו כמו הכהנים. אם כן מה ר' יוסי בא לחדש בכך שעלה לברכת כהנים? הב''ח כתב, שלמרות שאנשים היו תמהים על מעשיו, ומוציאים עליו לעז שהוא עולה לדוכן למרות שהוא לא כהן, מפני כבוד חבריו שביקשו ממנו, הסכים לסבול את הביזיונות והחשדות, ובלשונו:

''וצריך לומר דר' יוסי לא קאמר אלא לעלות לדוכן ולעמוד לשם בלא שישא את כפיו כלל ואף לא לברך יברכך וגו' וליכא (= ואין בעיה בכך) אלא מפני הרואים שיוציאו עליו לעז לומר דעובר על איסור עשה, וכדי שלא יעבור על דברי חבריו עולה לדוכן ונושא עליו הלעז.''

ברכת האבות

אם כן למעשה המסקנה העולה מרוב המפרשים, שאכן אסור לישראל לברך ברכת כהנים. אמנם לפי זה צריך עיון על מנהג העולם, שבחזרה מבית כנסת בשבת, ההורים סומכים ידיהם על בניהם ומברכים אותם ברכת כהנים, וכפי שהביא בסידורו רבי יעקב עמדין (הנהגת ליל השבת):

''מנהגם של ישראל לברך הילדים בליל השבת אחר התפילה או בכניסה לבית, שאז חל השפע וראוי להמשיכו על הילדים במיוחד, שאין בכחם להמשיך שפע במעשיהם, אבל גם הבנים הגדולים מקבלים ברכה מאבותיהם ונכון הוא. ומניחים ב' ידיהם על ראשיהם כמו שמצינו בכל המברכים.''

אם כן כיצד ההורים בכל זאת מברכים? לכאורה היה מקום לומר, שהאיסור לברך נוהג רק בזמן התפילה, אך הביאור הלכה דחה תירוץ זה, שהרי נוסח התפילה מדרבנן, וברכת כהנים בירכו עוד לפני שהתפללו, וגם כבר אז היה אסור לומר ברכת כהנים סתם. כיצד בכל זאת יש ליישב את מנהג העולם? נאמרו מספר תירוצים:

א. הביאור הלכה (או''ח קכח ד''ה דזר) לאחר שהביא את הקושיה תירץ, שלדעת הב''ח שראינו לעיל, האיסור לשאת כפיים הוא רק בתנאי שמרימים את הידיים כמו הכהנים, לכן אם האב מברך את בנו בלי שהוא מרים את ידיו, אין בכך איסור. לפי פירוש זה של הביאור הלכה, ההורים צריכים להיזהר כאשר הם מברכים את בניהם, שלא לעשות את צורת ידי הכהנים.

בדומה לכך מופיע בתורה תמימה (נשא ו, כג), שהביא מעשה בשם הגר''א, שכאשר הוא היה מברך מישהו בברכת כהנים, הוא היה מניח על ראשו רק יד אחת, וכל האיסור הוא רק כאשר מניחים שתי ידיים (אם כי קשה לסמוך על סיפור להלכה).

ב. תירץ שני שכתב הביאור הלכה, שברכת כהנים היא מצווה מדאורייתא, ולהלכה נפסק שמצוות צריכות כוונה (או''ח ס, ד). כאשר ההורים מברכים את בניהם בברכת כהנים, הם מכוונים (אפילו שלא ביודעים) שלא לברך ברכת כהנים ממש כמו הכהנים, אלא כסתם ברכה, בכהאי גוונא אין איסור לומר ברכת כהנים, וכן כתב גם בשו''ת גינת ורדים (או''ח כלל א, סי' יג).

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[2]...



[1] נפקא מינה למחלוקת היא, האם אדם שמתפלל שמונה עשרה צריך להפסיק ולהקשיב לברכת כהנים. הגרש''ז אוייערבך (תפילה, נשיאת כפים, אות ג) סבר שיש להפסיק, כיוון שלדעת חלק מהראשונים מצווה להתברך, וכן פסק האגרות משה (או''ח ה, ב). לעומת זאת, הרב אלישיב (הערות סוטה) סבר שאין צורך, כי רוב הראשונים סוברים שאין מצווה, וכן פסק הרב עובדיה (או''ח ז, ב), משום שהעוסק במצווה פטור מאחרת.

 [2]מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל, לשים את הדף במקומך או להעביר למשפחה? מוזמן: tora2338@gmail.com

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
lawguide
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע