יום ירושלים

נכתב על ידי יניב, 13/5/2018

 "לך ה' הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש" (דה"י א כט,יא). 'במתניתא תנא משמיה דרבי עקיבא: לך ה' הגדולה זו קריעת ים סוף, והגבורה זו מכת בכורות, והתפארת זו מתן תורה, והנצח זו ירושלים, וההוד זו בית המקדש' (ברכות כח,א). מרן גדול הדור  הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מסביר ('לזמן הזה', אייר, 'והנצח זו ירושלים') שירושלים קשורה לנצחיות, ירושלים היא מעין פסגה לקדושת הארץ, לכן קשור עם הנצח (בנ"י) עם ארץ הנצח (א"י). והוסיף שמובא במכילתא בשם ר' ישמעאל שה' אמר למשה שבזכות ירושלים הים יקרע, והסביר שה' בא לומר בזה שלבנ"י יש יעוד בעולם, שהוא מתגלה בירושלים: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", שלזה יצאנו ממצרים, ולכן ודאי שלא נאבד על הים, ועד היום אנו מתגברים בזכות ירושלים (שהרי למדו במכילתא מפס' שלעתיד). נראה שאפשר להוסיף שהנצח מסמל את ירושלים שהיא שורש הגאולה בכל הדורות, ולכן מובא בגמ' קודם דעה אחרת: 'והנצח זו מפלתה של רומי, וכן הוא אומר (ישעיהו סג, ג) "ויז נצחם על בגדי" וגו'' (ברכות שם), שגם לגאולה בעתיד שורשה הוא ב"והנצח" שהוא המתגלה בירושלים (שזוהי הדעה שאח"כ), כמו שמשתמע מהמכילתא (שלמד מהפס' שלעתיד שיגאלו בזכות ירושלים כמו בים סוף). נראה שאולי אפשר לומר שהמכילתא אומר: '"מַה תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ!" רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: "מַה תִּצְעַק אֵלָי", בִּזְכוּת יְרוּשָׁלַיִם אֲנִי אֶקְרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (יְשַׁעְיָה נב,א) "עוּרִי, עוּרִי! לִבְשִׁי עֻזֵּךְ, צִיּוֹן! לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ, יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ! כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא". וְאוֹמֵר: (יְשַׁעְיָה נא,ט-י) "עוּרִי, עוּרִי! לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ ה'! עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים! הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב, מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין, הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם, מֵי תְּהוֹם רַבָּה, הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים"' (מכילתא שמות יד,טו [מסכתא ד"ויהי" ג]). שמשמע שמתמקד ב'עוז' להבאת בנ"י לארץ (שההמשך הוא "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגון נסו יגון ואנחה” [ישעיהו נא,יא]) ומניעה משלטון הגוים בארץ (“כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא" (ישעיהו נב,א) '"ערל וטמא" - הם העכו"ם' [מצודות]). לכן אולי אפשר שהעניין של קריעת ים סוף עם ירושלים הוא בעניין כיבוש הארץ, כיון שירושלים היא מרכז כל א"י (שכל א"י מקופלת תחת ירושלים [זוהר חיי שרה קכח,ב] וכדו', ראה ב'לזמן הזה' שם עמ' 347-348) לכן יש עניין של קריעת ים סוף עם א"י, שבא לומר למשה, שזה לא מקרה שבנ"י חונים על הים והמצרים אחריהם, אלא זה מתוכנן, שכך התגלגל כדי שיהיה מזה השפעה לכיבוש הארץ, שזהו כמו שבנ"י אמרו בשירת הים: “שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת. אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען. תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד יעבר עמך ה' עד יעבר עם זו קנית. תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדנ'י כוננו ידיך" (שמות טו,יד-יז). שבעקבות קריעת ים סוף האומות נכנעו מפחדנו, ולא יעמדו בדרכינו לא"י. וגם כאן מודגש "תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך", שיש קשר לירושלים שהוא שורשו של א”י. לכן אומר ה' למשה שאין לו מה לצעוק, אלא שיסע לים, כיון שזהו התכנון לקריעת ים סוף בהקשר לא"י ובראשה ירושלים. עוד נראה שקריעת ים סוף קשורה במכות מצרים, שהיא סוף הכאת המצרים והיציאה ממצרים, ויציאת מצרים היא בשביל להגיע לא"י (לאחר מתן תורה), ולכן יציאת מצרים שסופה בקריעת ים סוף קשורה לא"י, ולכן בזכות ירושלים אקרע את הים כמו שהבאתי את המכות. בזמננו זכינו שאנו חוגגים את יום ירושלים, שבאה יחד עם כל א"י לידנו במלחמת ששת הימים, כמו שהסברנו שבזכות ירושלים נירש את הארץ ונוציא את הגוים. יום ירושלים הוא בכ"ח אייר, נראה שיציאת מצרים הייתה הבסיס לכל הגאולות, ובמיוחד שורש לגאולה האחרונה, לכן ראוי היה שבאייר זכינו לשני ימים שמחים בדורנו, יום העצמאות ויום ירושלים, כיון שאייר הוא לאחר ניסן שהוא חודש הגאולה ממצרים, ולכן כמרמז על ההמשך, על הגאולה העתידית. בנוסף, אייר הוא בין שני החודשים שקשורים ליציאת מצרים, שהם ניסן-יציאת מצרים וסיון-מתן תורה (שהוא הלשון הרביעית של הגאולה “ולקחתי”), שכך כעין מרמז שהוא כיוצא מביניהם-משורשם, מהכוח שיוסד ביציאת מצרים, שמשם הכוח לגאולה העתידית, כמו שבפס' בישעיהו מחבר בין הגאולה עתידית וקריעת ים סוף. לכן יצא שבחודש אייר יחולו שני הימים של גאולתנו, כאשר יום העצמאות-הגאולה הפיזית, סמוכה לחודש הגאולה הפיזית, ויום ירושלים-הגאולה הקשורה לרוחניות סמוכה לחודש הגאולה הרוחנית. יום ירושלים חל ב-כ"ח כמרמז על כוח, שבא לומר מהו הכוח שבזכותו זכינו לנצח ולהגיע לגאולתנו (לעצמאות ולנצחון במלחמת ששת הימים), שזה בזכות ירושלים, זהו השורש-בזכות ירושלים. בימי ספירת העומר אנו מתקדשים ומתעלים מגאולת מצרים למתן תורה, הגאולה ממצרים הייתה בעיקר בשבוע הראשון של ספירת העומר (למעט יום אחד, כיון שהודגש יום היציאה עצמה כמיוחד לעצמו, ולכן מתחילים לספור מלמחרת), וגאולתנו שהיא הגאולה האחרונה נרמז כוחה בשבוע האחרון של ספירת העומר, (כעין כנגד השבוע של ההתחלה, שהיא הגאולה הראשונה-של מצרים, ששם זה ההתחלה וכאן זה הסוף, ולכן בשבוע האחרון) ולכן יום ירושלים יוצא במ"ג לעומר שהוא התחלת השבוע האחרון של ספירת העומר. שיום ירושלים מייצג את התחלת גאולתנו השלמה, שנזכה במהרה בימנו להגיע לשלמותה. לכן ירושלים נרמזת ב"והנצח", שהוא גם מרמז על 'מפלתה של רומי', שהיא ההיפך מיישוב א"י וירושלים: 'קסרי וירושלים אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן- אל תאמן. ישבו שתיהן- אל תאמן. חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי- תאמן, שנאמר (יחזקאל כו,ב) "אמלאה החרבה" אם מליאה זו חרבה זו, אם מליאה זו חרבה זו' (מגילה ו,א). לכן יום ירושלים הוא המייצג את התחלת גאולתנו, שזה לאחר מפלת רומי שהיא זו ששיעבדה אותנו, לכן מפלתה זהו גאולתנו. נראה עוד, שיום ירושלים יוצא במ"ג לעומר, כבא לרמז שכיבוש א"י הוא ההמשך של מתן תורה, שעיקר התורה זה כאן בא"י (ספרי "עקב" מג), לכן זה במ"ג שהוא לאחר מ"ב, שהוא מרמז על התורה: “ודברת בם" (דברים ו,ז), כך ש-מ"ג כמרמז על א”י. אולי גם יום ירושלים מרמז על הקדושה בכיבושנו את הארץ, שזכינו בכך להגברת התורה בשלמותה האמיתית (שעיקר התורה כאן, וכן בגלות זהו ביטול תורה [חגיגה ה,ב]) לכן כעין רמז לשלושת ימי ההגבלה ולמ' יום שמשה היה בסיני, סה"כ מ"ג. עוד נראה ש'גם' (מ"ג) זה לשון ריבוי, ולכן מרמז על דברים נוספים שבאו ביחד עם שחרור ירושלים, שזהו שבשחרור ירושלים זכינו גם לשחרר את שאר חלקי א"י. וכן א"י זה נוסף לתורה, ששניהם באים יחד, לכן יום ירושלים שמסמל את שני החלקים (א"י והתורה מירושלים) מרומז ב'גם'. ועוד, כשאנו שחררנו את ירושלים שתהיה שלנו, זה כעין פעל גם למעלה בדומה: 'א"ר יוחנן: אמר הקב"ה: לא אבוא בירושלים של מעלה, עד שאבוא לירושלים של מטה' (ברכות ה,א). או בלשון ברורה יותר: 'אמר רבי יודאי אמר רבי ייסא: נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלם דלעילא עד שיכנסו ישראל בירושלם דלתתא' (זוהר ויקרא טו,ב). ממילא כששחררנו את ירושלים שלנו, זה כעין שחרר את ירושלים של מעלה לה', שיכנס בה. יהי רצון שנזכה לגאולה השלמה בקרוב.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע