עץ הנוטה לחצר השכן- שיעור
שיעור סיוםמסכת בבא בתרא ביישוב דולבתשע"ז
בס"ד
עץ הנוטהלחצר השכן
פתיחה: בעתנטיעת עץ סמוך לגבול שדהו או חצרו, ולשכנו יש שם כותל, או בור מים, ושרשי העץעלולים בעתיד להזיק את הכותל או את בור המים – נחלקו בזה חכמים ור' יוסי בתחילתפרק שני של בבא בתרא. לדעת חכמים אדם צריך להרחיק את עצו כדי שלא יזיק בעתיד אתחברו. ור' יוסי חולק, ואומר שאם אין נזק ישיר – "זה חופר בתוך שלו וזה נוטעבתוך שלו". ואחר כך אם כשיגדל העץ הוא יזיק לשכן – אז תהיה זו רק גרמא. וגרמאבנזקין פטור.
והלכה כר' יוסי: אדם רשאי לנטוע בתוך שלו סמוךלבור המים של חברו או לכותלו. ההרחקה הדרושה היא כזו שתאפשר לבעל העץ לטפל בו בלישייכנס לשדה חברו. כגון אם הנוהג לחרוש בין האילנות – צריך להרחיק שיעור המחרשה.ואם לעומת זאת יש גדר – גם לכתחילה זה סומך לגדר מכאן וזה סומך מכאן.
ראה כל זה בתחילת פרק לא יחפור, ובשלחן ערוךחושן משפט סי' קנה.
עץ זה שניטע ברשות, ואח"כ גדל והתפשט אלהשכנים ומזיק לו – רשאי הניזק לקצוץ את הענפים הנכנסים לשדהו או לחצרו ומזיקים לו.כגון אם הוא חורש את שדהו, והענפים הפולשיםמפריעים לו להניף את מלמד הבקר – רשאי לחתוך את הענפים כשיעור מלמד הבקר. ואם הצלשלהם מזיק לגידולים שהוא מגדל – רשאי הוא לחתוך את כל הענפים הפולשים, בקו אנכי "כנגדהמשקולת". כדעת חכמים במשנה בדףכ"ז. וכיוצא בזה אם הענפים משירים פירות או עלים – רשאי השכן הניזק לחתוךכנגד המשקולת. ואם השרשים מפריעים לו לחרוש – רשאי לקצוץ כנגד המחרשה. ואם הםעוקרים מרצפות או חודרים לצנרת – רשאי לקצצם.
למי שייך העץ הזה שפרץ לחצר השכן, כלומר מיהבעלים של העץ והפירות כל עוד לא נקצץ?
בשאלה זו דן הרב פיינשטיין (חו"מ חלק א'סימן מג). הרב פיינשטיין מוכיח בחידושיבבא מציעא שהבעלות על העץ נקבעת לפי מקום יציאתו מהקרקע, ובעל העץ נחשב בעלים לגמריויכול אפילו להביא ביכורים גם מהענפים שנכנסיםלחצר שכנו ולומר עליהם "ראשית פרי האדמה אשר נתת לי".
ויותר מזה: הגמרא כאן בעמוד, מייד לפני המשנה,אומרת "אחד אילן הסמוך למיצר, ואחד אילן הנוטה – מביא וקורא. שעל מנת כןהנחיל יהושע לישראל את הארץ". כלומר על פי הדין היה השכן יכול למחות, ולדרושלקצוץ את הענפים הנוטים גם אין אינם מזיקים אותו. ועל כן תיקן יהושע שאם לא מזיק –אל תקפיד. חנך את עצמך שאם לא מפריע לך – אל תקפיד, וותר על הדרישה הטבעית שלאייכנסו אליך. "על מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ" ואי אפשר להעמידיחסי שכנים רק על הדין, ולא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דינהם על דין תורה.
כך גם כתב הרב חלקת יעקב בתשובה חו"מסי' י, שהבעלות על הפירות, כל עוד לא נקצצו, הםלבעל העץ.[1]ושרשאי השכן הניזק לקצוץ כפי הנזק שנגרם לו. (ומשמע שאיןצורך לתאם. מן הסתם רצוי אך אין צורך).
ועל חשבון מי יתבצע הקיצוץ? החלקת יעקב כתב שעלחשבון הניזק. [2]
כל זה הוא הדין: "זה חופר בתוך שלו וזהנוטע בתוך שלו", ואם נכנס לחצר חבירו ואינו מזיקו – תקנת יהושע שלא יקפיד. אם מזיקו – רשאי לקצוץ על חשבונו כפי מה שמזיקו ולא יותר.
אבל החכם עיניו בראשו. ועל בעלי בתים ומתכנניגינות להרחיק מראש את עציהם מגבול חצרם, ויחסכו נזקים ומריבות. [3]
[1] בשיעור הוצגההדעה, שאם יבקש בעל העץ להיכנס לחצר שכינו וללקוט את פירותיו – רשאי השכן הניזקלגבות ממנו תשלום עבור הרשות להיכנס.
ולגבי הענפיםהקצוצים, למי הם שייכים – לא היה לרב ייששכר דבר ברור.
[2] זה גםמשתלב במה שאמרנו לעיל שהמזיק הוא בגרמא, ולכן אי אפשר לחייבו.
[3] לפי דברינו, ענפים המתפרציםלרשות הרבים – על הציבור לקצצם. אך רשאים בני העיר, לפי הכללים המקובלים, להתקיןתקנות שיחייבו בעלי עצים לקצוץ ענפים כאלו.
