כז,ח: איש כי ימות ובן אין לו, והעברתם את נחלתו לבתו: תורה למעשה: בעת חלוקת הנחלות בארץ ישראל, וכן בכל הורשת רכוש המת ("חוקת משפט"; פסוק י"א), במידה ולמוריש אין בן – יינתן רכושו או נחלתו לבתו, ואם אין לו בת – יינתן לאחָיו, ואם אין לו אחים – יינתן לאחֵי אביו, ואן לו דודים מצד אביו – יינתן לקרובו הקרוב אליו ממשפחתו, לירושה ולהורשה אחריו.

כח,ב: את קרבני לחמי לאישַי, ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו: תורה למעשה: כאשר יש בית מקדש ומזבח, יש להקריב לה' קרבן בתוספת ריח ניחוח, במועדים המפורטים בלבד, ואלה הם:

בכל יום שני כבשים שלמים, בתוך שנתם הראשונה, אחד בבוקר ואחד בין הערביים (להבנתי, לאחר השקיעה ולפני החושך). יש להוסיף לקרבן עשירית איפה סולת בלולה ברביעית הין שמן כתית, בתוספת רביעית הִין שיכר בניסוך על הקרבן, לתוספת ריח (ג-ח). קרבן יומי זה מכונה "קרבן התמיד".

בשבת יש להוסיף על קרבן התמיד (י) גם שני כבשים שלמים בתוך שנתם הראשונה, בתוספת מנחה של שני עשרונים סולת בלולה בשמן, ויין לניסוך (ט).

בראשי חודשים יש להוסיף על קרבן התמיד, שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים שלמים (יא). לפר יש להוסיף שלושה עשרוני סולת בלול בשמן, לאיל יש להוסיף שני עשרוני סולת בלול בשמן, לכבש יש להוסיף עשרון אחד סולת בלול בשמן (יב-יג). על קרבנות אלה יש לנסך (לשפוך) יין, לצורך ריח: על פר חצי הין, על איל – שלישית הין, ועל כבש – רביעית הין (יד). בנוסף יש להקריב עז לחטאת (טו).

בי"ד לחודש הראשון (ניסן) – הוא הפסח (טז). מט"ו בחודש ובמשך שבעה ימים – חג של אכילת מצות (יז). ביום הראשון (יח) והשביעי (כה) – חל איסור מלאכה ויש חובת מקרא קודש (כתבים קדושים,  קריאה בתורה). בכל יום משבעת הימים יש להקריב נוסף לקרבן התמיד, שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים תמימים בשנתם הראשונה. עליהם יש להוסיף סולת כמו בראשי חודשים (כ-כא). כן יש להוסיף שעיר (עז) לחטאת (כב).

ביום הביכורים, המכונה 'שבועות', כאשר מביאים מנחה חדשה (מן התבואה שנקצרה אחרי פסח), חל איסור מלאכה וחובת מקרא קודש. נוסף על קרבן התמיד יש להקריב שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים (כו-כז), ולהוסיף עליהם סולת ונסכים כמו בראשי חודשים (כח, לא). בנוסף יש להביא שעיר עזים לכפרה (ל).

באחד לחודש השביעי (תשרי) חל איסור מלאכה וחובת מקרא קודש, והוא יום תרועה (כט,א). בנוסף לקרבן התמיד, יש להקריב פר אחד, איל אחד, ושבעה כבשים שלמים בשנתם הראשונה. בנוסף יש להביא: סולת ונסכים, כפי המצווה בראשי חודשים (ב-ד), שעיר עזים לחטאת (ה), קרבן ראשי חודשים כמדי חודש בחודשו (ו).

בעשירי לחודש השביעי חל יום עינוי נפש, איסור מלאכה ומקרא קודש. בנוסף לקרבן התמיד יש להקריב פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים שלמים בתוך שנתם הראשונה (ז-ח). יש להוסיף סולת כמו בראשי חודשים (י), וכן להביא שעיר עזים לחטאת, בנוסף לקרבן חטאת הכיפורים והנסכים (יא).

בחמישה עשר לחודש השביעי – חג שנמשך שבעה ימים. ביום הראשון חל איסור מלאכה וחובת מקרא קודש (יב). בנוסף לקרבן התמיד (טז) יש להקריב ביום הראשון לחג שלושה עשר פרים, שני אלים וארבעה עשר כבשים שלמים בתוך שנתם הראשונה (יג). מנחתם ונסכיהם כמו בראשי חודשים (יד), וכן יש להקריב שעיר עזים אחד לחטאת (טו). ביום השני עד היום השביעי של ימי החג ממשיכים באותם קרבנות כמו ביום הראשון, אלא שמספר הפרים הולך ופוחת באחד מדי יום, כלומר ביום השני – שנים עשר פרים, בשלישי – אחד עשר פרים, וכן הלאה, עד שביום השביעי – שבעה פרים (יז-לד).

ביום השמיני לתחילת החג, כלומר ביום העשרים ושנים לחודש הראשון יחול יום "עצרת", והוא אסור במלאכה (לה). יש להקריב בו פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים שלמים בשנתם הראשונה (לו). מנחה ונסך כמו בראשי חודשים (לז), וכן יש להקריב שעיר אחד לחטאת (לח). הערה: שמיני עצרת (הנחוג היום גם כיום "שמחת תורה") הוא החג היחיד בו לא נזכרת כאן חובת מקרא קודש. חובת מקרא קודש בשמיני עצרת נזכרת בויקרא כג,לו.

בנוסף לקרבנות אלה אין להביא קרבנות נוספים, מלבד קרבנות עקב נדר ונדבה, עולה ומנחה, נסכים ושלמים (לט), התלויים ברצונו המזדמן של האדם, ואינם נחשבים כעבודת ה' במועדים קבועים מראש.