"וידבר ה' אל משה בערבת מואב על ירדן ירחו לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם עברים את הירדן אל ארץ כנען. והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם ואבדתם את כל משכיתם ואת כל צלמי מסכתם תאבדו ואת כל במתם תשמידו. והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה. והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחתיכם לרב תרבו את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו אל אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה למטות אבתיכם תתנחלו. ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה. והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם" (במדבר לג,נ-נו). הגמ' מספרת שחכמים כשהיו מתחילים לדרוש על מגילת אסתר היו פותחים בפס' מסויימים, בין השאר מובא: 'רבי לוי אמר מהכא: (במדבר לג, נה) "ואם לא תורישו את יושבי הארץ". רבי חייא אמר מהכא: (במדבר לג, נו) "והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם"' (מגילה יא,א). הרי שדרשו את עניין פורים, שהתגלגל ע"י המן, שהוא מזרע עמלק, קשור לאי השמדת הרע בא"י. שאול לא הרג את אגג ובעקבותיו הגיע המן, כמו דרשת רבא: 'רבא אמר: כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא. ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני, מה עשה לי יהודי דלא קטליה דוד לשמעי, דאתיליד מיניה מרדכי, דמיקני ביה המן. ומה שילם לי ימיני דלא קטליה שאול לאגג, דאתיליד מיניה המן דמצער לישראל' (מגילה יב,ב-יג,א). אגג העמלקי לא היה משבעת העממין, הרי שאת הפס' דרשו על כל מי שקשור לרעה בעולם, כמו עמלק, ובפרט שמחיית עמלק באה לאחר ירושת הארץ, ולכן קשור לישוב הארץ שבפס', שמכוח נחלת א"י באים לילחם בעמלק, ולכן זהו כהמשך כוח של א”י, ומה שנאמר בא"י, נאמר גם על העמלקי, שלכן התורה ציוותה לרודפו ולהשמידו גם מטעם שאחרת ירדוף אותנו. בפשטות בפס' נאמר "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם" (נב), ולכן אם לא תעשו זאת "ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה" (נה) שזה לא רק שבעת העממין, אלא כל מי שיושב בארץ, אם תשאירו הוא יזכור לכם וירצה חזרה את ארצו, ולכן עליכם להוריש את "כל" (נב) יושבי הארץ, כולם. אגג העמלקי היה בארץ: '"אל הקיני" - בני יתרו שהיו יושבין במדבר יהודה בנגב ערד, שהלכו אצל יעבץ ללמוד תורה. וערד הוא עמלק, הכנעני מלך ערד עמלק היה, שנאמר (במדבר כא א) "יושב הנגב ועמלק יושב בארץ הנגב" (שם יג כט)' (רש"י שמואל א,טו,ו). ממילא מה שנאמר להוריש את כולם שאחרת הם יצררו אותנו וינסו להזיקנו, זה חל גם על הנעשה עם העמלקים ההם. ממילא המן שהגיע מאותם שהיו בארץ, מאגג, ששאול חמל עליו, הוא דוגמה לרדיפתם ושנאתם לנו. לכן קודם לפרשיה זו נאמר במסעות על מות אהרן ומלחמת ערד בעקבותיה (רש"י. לג,מ) לחבר לכאן, לומר שגם עליהם חל, ולא רק על שבעת העממין. בגמ' דרשות אלו (של ר"ל ור"ח) מובאות לאחר: 'ושמואל אמר: (ויקרא כו, מד) "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם". לא מאסתים בימי יוונים, ולא געלתים בימי נבוכדנצר, לכלותם בימי המן, להפר בריתי אתם בימי פרסיים, כי אני ה' אלקיהם בימי גוג ומגוג. במתניתא תנא: לא מאסתים בימי כשדים שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה. ולא געלתים בימי יוונים, שהעמדתי להם שמעון הצדיק, וחשמונאי ובניו ומתתיה כה"ג. לכלותם בימי המן, שהעמדתי להם מרדכי ואסתר. להפר בריתי אתם, בימי פרסיים שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות. כי אני ה' אלקיהם, לעתיד לבוא שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם'. נראה שבכוונה הסמיכו בניהם, לומר שרדיפתם של יושבי הארץ אותנו חל בכל הדורות (כמו שהדרשה הקודמת דורשת על כל הדורות). לכן ההורשה של הארץ, אינה רק משבעת העממין, אלא מכל הגוים שבארץ, תמיד בכל הדורות. אם איננו מורישים את הארץ, אלא נותנים להם שלטון עצמי וכדו', דבר זה יגרום לצרירתם אותנו, ורדיפתנו בכל העולם, כמו שהמן כבר לא היה בארץ, אבל עדיין צרר ורדף את בנ"י. כך גם בימנו אנו רואים כמה אותם רשעים המכונים פלסטינים רודפים אותנו, ומנסים לפגוע בנו בכל העולם. כמה שניסו לתת להם יותר, שנאתם רק גברה, והתגברו הרציחות ומעשי השנאה. פרשיה זו נאמרה לאחר סיכום המסעות, וכן פותחת שנאמר בכניסה לארץ, ומוסיף להדגיש "כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען". נראה שרומז בפרט לדורנו, שאנו חוזרים מהגלויות השונות, שבנ"י נדדו וגלו בעולם, ועכשיו חוזרים לארץ, שיש להזהר בזה במיוחד ולכבוש ולשלוט בכל א"י בגבורה. לכן הפרשיה הבאה היא גבולות הארץ, שיש לכבוש את כל חלקי הארץ ולהאחז בה, שרק כך אנו יכולים לחיות בשלום.