ל,יג: זה יתנו: תורה למעשה: כאשר הנהגת העם רוצה לִמְנות את מספר האוכלוסיה, על כל אדם זכר החל מגיל עשרים (יד) לתת תרומה לה' בסך מדויק של מחצית השקל, ובכך נפשו תכופר. כסף זה ישמש לאחר מניינו לצורך עבודת אוהל מועד (טז). נראה לי שדין זה אינו חל כאשר אין אוהל מועד או בית מקדש, כי אז התרומה לא תהיה לה', כפי המחויב (יג), וניתן לִמְנות את האוכלוסיה בכל צורה, לא דווקא על ידי מניית "מחצית השקל".

ל,לב: על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשה כמוהו: תורה למעשה: אין לצקת על אדם שאינו כהן משמן הקודש, ואין לעשות שמן קודש בהרכב המסוים בו הוא נעשה (כג-כד), לא כדי לתת ממנו על זר, כלומר אדם שאינו כהן (לג) , ואף לא כדי להריח בו (לח).

לא,יג: אך את שבתותי תשמורו: תורה למעשה: יש לשמור ולספור את ימי השבוע כדי לדעת מתי חלה שבת. אין לבצע בה מלאכה הנעשית בכל ששת ימי השבוע (טו). שמירה זאת תהיה אות ועדות לנצח, כי ה' ברא את העולם (השמים והארץ) בששה ימים, ונח ביום השביעי (יז).

לב,יא: ויחל משה: תורה למעשה: בעת צרה, גדול הדור או מנהיג העם רשאי להתחנן לה', על אף התנגדות ה' לתחינה זאת (י), כדי לנסות ולבטל את גזרתו הקשה על העם, וזה אף עשוי להתקבל ('וינחם ה' על הרעה'; פסוק י"ד).

לג,י: והשתחוו איש פתח אהלו: תורה למעשה: עבודת ה' של היחיד נעשית ביחידות, מפתח ביתו של היחיד.

לד,יב: השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ: תורה למעשה: אין לכרות הסכם שלום ואחווה עם גויים היושבים בארץ ישראל. יש לשבור כל סימן של עבודה זרה שגויים אלה מקיימים בארץ ישראל (יג), כדי שלא תשתחווה גם אתה לאלוהים אחרים. כמו כן אין ליצור 'אלוהי מסכה', דהיינו אלוהים אחרים (יז)

לד,יח: את חג המצות תשמור: תורה למעשה: יש לשמור ולחשב נכון את התאריך בו חל חג הפסח בחודש האביב. יש לאכול בו מצות במשך שבעה ימים. יש להקדיש לה' כל ולד ראשון (פטר רחם) הנולד מרחם המקנה (שור ושה) או החמור. את פטר החמור יש לפדות בשה, וָלא – יש לערוף את ראשו. את פטר האדם – בכור הבנים, יש לפדות ולהביא את הפדיון למקדש בעת העלייה לרגל ('ולא יֵראו פני ריקם'; פסוק כ'). נראה לי שגם את יתר פטרי הרחם יש להביא למקדש בעת הרגל.

לד,כא: ששת ימים תעבוד: תורה למעשה: יש לעבוד (אף אם האדם עשיר) במשך ששת ימי השבוע, ואין להתבטל ממלאכה. ביום השביעי יש לשבות ממלאכות המקובלות בכל תקופה כייצרניות במשך ששת ימי השבוע, כגון חריש וקציר.

לד,כג: שלוש פעמים בשנה יֵראה כל זכורך: תורה למעשה: בפסח, שבועות וסוכות צריך שכל אדם יהודי זכר יבוא לבית ה' ויביא את ביכורי אדמתו, את פטר הרחם ממקנהו, את פדיון חמורו ופדיון בניו, את ביכורי קציר החיטים ומן האסיף שאסף  בסוף העונה החקלאית ('תקופת השנה'). יש להיזהר שאת הקרבנות שמביאים בחגים אלה לא ישחטו עם חמץ בפסח, ולא ישאר מזבח הפסח עד הבוקר שלמחרת, וכל בישול של קרבן לא יהיה לפי מנהגי הגויים ('לא תבשל גדי בחלב אמו'; פסוק כ"ו).

לד,כז: כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל: תורה למעשה: רק עשרת הדברים  ('אלה הדברים', ואלה בלבד) הכתובים על הלוחות, מחייבים את עם ישראל כלפי ה'.