chiddush logo

פרשת כי תשא שבת פרה

נכתב על ידי יהודה ברקאי, 16/3/2017

 י"ח אדר תשע"ז

בפרשה זו פוגשים אנו מקולות השמחה של פורים הנמשכת בכל חודש אדר רושלמי מגילה א' א': תני בשם רבי נתן כל החודש כשר לקריאת המגילה, מאי טעמא, והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה. עכ"ל הגמרא. ראה בפרי צדיק לרבי צדוק הכהן מלובלין מאמרי חודש אדר] באשר מרדכי הצדיק מרומז בפרשתנו בסממני הקטורת [וְאַתָּה קַח־לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר־דְּרוֹר (שמות כי תשא ל' כ"ג)  ובגמרא (מגילה י' ע"ב):  יעלה ברוש - זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים, שנאמר ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן: מרי דכי. כמו"כ חולין קל"ט ע"ב] חטא העגל שהוא מנושאיה המרכזיים של הפרשה, בא אל תקונו בהפטרה אותה נקרא לשבת השלישית מארבע הפרשיות, פרשת פרה המכפרת ומנקה את הלכלוך הקשה של בנה, העגל (עפ"י תנחומא חוקת ח').

סמיכות הפרשה הדברים המגינים על עם ישראל[1]

בצרור המור לרבי אברהם סבע כתב: לפי שלמעלה במזבח הקטורת, שהיא עוצרת המגיפה ומסלקת חרון אף מישראל בהקטרת הקטורת [עפ"י זהר ויקהל רי"ח ע"ב, פינחס רכ"ד ע"א] בעצת ה' יתברך שהוא יועץ ודורש טוב לעמו, ובעצת המלאכים שגילו סוד זה למשה ע"ה כשעלה למרום, שהקטורת עוצרת המגיפה [עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם (תהלים ס"ח י"ט), בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות. אף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר (במדבר י"ז י"ב) ויתן את הקטרת ויכפר על העם ואומר ויעמד בין המתים ובין החיים. (שבת פ"ט ע"א)], לכן סמך לכאן כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לִפְקֻדֵיהֶם וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ לַה' בִּפְקֹ֣ד אֹתָ֑ם וְלֹא־ יִהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם [שמות ל' י"ב]. לרמוז שאחר שה' יתברך רוצה להיישירנו בדרך ישר ולהסירנו מן המכשולות, אין ראוי שנעשה דברים שמתוכם יבוא לנו שום מכשול או אבן נגף. וזהו כי תשא...ולא יהיה בהם נגף. ולכן סמך פרשה זו לפרשה של מעלה של מזבח הקטורת. ורז"ל [ראה תנחומא כי תשא ו'] רצו לקשר הפרשה באופן אחר ואמרו מה כתיב למעלה מן הענין, וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה [שמות תצוה שם שם י'] תינח בזמן שבהמ"ק קיים ומזבח הקטורת עומד, אבל בזמן שאין בהמ"ק קיים, במה תהיה כפרתם, לזה סמך כי תשא את ראש בני ישראל. כביכול אמר משה לפני הקב"ה, תהיה נושא להם פנים פעם אחת בשנה, ואימתי ביום הכפורים. עכ"ל צרור המור.

עניני קדושת השבת ואורות התורה המתנוצצים ממנה

באור החיים הקדוש מבאר בפרשתנו מהו ענין 'עשיית השבת' שנאמר (ל"א ט"ז) ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת. ובין דבריו המקודשים כתב: ... עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (יומא פ"א) שצריך להוסיף מחול על הקודש ולא לימנע ממלאכה אחר שיגיע ויתנוצץ יום השבת אלא צריך להכין עצמו בקדושת שבת ויצא כחתן לקראת כלה ויהיה יושב ומשמר עד שיגיע השבת [עפ"י ב"ק ל"ב ע"ב ושבת קי"ט ע"א, רמב"ם שבת פ"ל ה"ב. בעזרת הפירוש 'ישמח משה' לאוה"ח] לעשותו, פירוש לקיים מעשים הצריכין בו. עוד ירצה באומרו לעשות את השבת כי מה שמוסיף מחול על הקדש יסכים ה' לקרותו שבת ונמצא זה האיש עושה שבת ממש, כי שעות מיום שישי וגם שעות מיום ראשון שהם חול בני ישראל עושים אותם שבת. עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (ב"ר פי"א) אמרה שבת לפני הקב"ה, לכולם נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג. אמר לה הרי ישראל וכו' ע"כ, הנה כי השבת חסר פרט אחד מפרטי השלימות ותיקונו הוא על ידי שישמרוהו ישראל, והוא אומרו ושמרו בני ישראל את השבת, מה טעם לעשות את השבת לשון תיקון, שבזה יתוקן מעשהו של שבת ונמצא לו בן זוג...עוד ירצה לומר כי משונית שמירה זו מכל שאר שמירות המצוה, כי שמירה זו נחשבת בגדר עשיה, והוא אומרו ושמרו וגו' לעשות, הרי שלך לפניך שקורא לשמירה עשיה. ואולי כי הטעם הוא על פי דבריהם ז"ל שאמרו (קידושין ל"ט ע"ב) ישב אדם ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה, והעמידוה בגמרא בבאה עבירה לידו ולא עבר, ע"כ. וכמו כן ביום המקודש אין לך באה עבירה לידו של מלאכות כזה, כי בכל עת מזדמנים לפניו מלאכות הרבה מהארבעים ותולדותיהם, בפרטי המחובר ובפרטי הבישול ובפרטי מקח וממכר שהאדם רגיל בהם כל היום ומזדמנים באֵין מספר והוא נשמר מהם, לזה יחשב להם כעושה מצוה...

עוד יתבאר על פי דבריהם ז"ל (ביצה ט"ז ע"א) שאמרו שביום שבת באה נשמה יתירה לישראל, כרמוז באומרו שבת וינפש, והוא סוד הנעלם שלא גלהו ה' לאומות כאומרם ז"ל (שם) נשמה יתירה לא אודעינהו. והעירותי בצפונו של דבר במה שהקשו בגמרא על הודעת שבת לאומות שאם לא אודעינהו לא לענשו עלה, ואמרו שבת אודעינהו נשמה יתירה לא אודעינהו, ע"כ. וקשה ולמה לא יבואו בטענה גם כן, ויאמרו אם היה מודיעם נשמה יתירה היו מקבלין שבת ולא לענשו עליה?! ונראה כי לזה נתחכמו רבותינו ז"ל ואמרו (שבת י' ב) מתנה טובה וכו' פירוש כי אין דבר זה אלא בגדר מתנה אשר נתרצה ה' לתת לעמו ואינה שכר שיבואו בטענה האומות כנזכר, כי אין דרך לומר למה לא נתת לנו מתנה גם אנחנו...

וענין נשמה זו היתירה רמזו מקומה רבותינו באומרם מתנה טובה בבית גנזי, וידוע הוא מקום הנקרא גנזי המלך שהוא בחינת עולם עליון, ונשמה זו מחצבה שם היא ולזה תקרא שבת, כאומרם ושבת שמה, כשם העולם שממנו היא שנקרא עולם שכולו שבת (ר"ה ל"א ע"א) ועולם זה אין בו עצבון ועליו לא בא כדבריהם בו אלא עונג ושמחה, ולזה צוה ה' להרחיק ביום שבת כל אותם בחינות החול המלאכה והעינוי, כי באחת מהנה תגעל הנשמה משבת בקרב איש, ולזה תמצא שעיקר איסור אזהרת מלאכות שבת ביאר ה' שהם במחשבה כאומרם (ביצה י"ג ע"א) מלאכת מחשבת אסרה תורה, ואפילו דבור של חול אסור (שבת קי"ג ע"ב) דכתיב (ישעיהו נ"ח) ממצוא חפצך ודבר דבר, והכל לצד תוספת נשמה העליונה לעשות לפניה כסדר עולם שבאה ממנו. והוא מה שצוה ה' באומרו ושמרו בני ישראל את השבת פירוש נשמה הנקראת 'שבת', ותכלית שמירה זו היא השגת עולם ששמו 'שבת', והוא אומרו לעשות את השבת. ותדע כי מן הנמנע החלטי שישיג אדם עלות לעולם עליון, זולת באמצעות השגת ענף ממנו בהיותו בעולם הזה, ולזה אם לא ישיגו ישראל בחינת נשמה זו, אין בהם יכולת לעמוד בגדר עליון. והוא אומרו לעשות את השבת פירוש שבאמצעותו תעשו לכם את השבת שתוכלו השג עמוד שם ולהתענג נפשם בגנזי עליון...

על קדושת והיקף התורה כתב שם (לפני המובא לעיל שם ל"א י"ג ד"ה 'ורש"י ז"ל פירש') בבארו הנלמד משבת אך את שבתותי תשמורו, אך למעט מלאכת המשכן, שלא תהיה בשבת, וזלה"ק: ולדרכנו נשכיל לדעת כוונת ה' באומרו ואתה דבר וגו' שהכוונה היא לצד שרמז ה' מיעוט אחד בשמירת שבת. ומיעוט זה לא נודע מעשהו מה יגיד ואל משה אמר בעל פה תבונתו ולא בכתב מפרש כי תורתינו שתתעלה דבריה מזוקקים ואותיותיה ספורות, וכל אות ואות מגדת הלכות ונפלאות, כאשר יסד בה האדון בחכמה רבה בשבעים פנים וארבעה אופנים ול"א נתיבות וכל נתיב בכמה שבילין, וצא ולמד מאמרם ז"ל (במדבר רבה פי"ט) בפסוק שלשת אלפים וגו' והכל במקרא מועט, אלא שיש לך לדעת שיש דרשות ודקדוקים בתורה שהם חובת כל אדם נברא להכירם והם דברים שיש בהם הלכות ויש שאין בהם חובת כל אדם.

ואל יקחך לבך לדבר לפני האלהים, למה יעשה כה לעבדיו להעלים מהם תעלומות חכמה ולא הודיע כל דבר בכתב מפרש. הנה תשובתך לנוכח עיניך כי הם דברים שלא יכילם ספר, וצא ולמד מאמר קדמונינו (ראה אבות דרבי נתן כ"ה, סנהדרין ס"ח ע"א. עפ"י הישמח משה.) שהיו אומרים אם יהיו הרקיעים גוילים כו' אינו מספיק לכתוב מה שלמד מרבו ולא חסר ממנו טפה מהים וכן תלמידו אמר עליו, והכל רמוז יושר במקרא גדול אדונינו ורב תבונות אשר כתב מקרא מועט, ובו השמיע מה שאין כח בנבראים לכתוב מיום ברוא אלהים אדם על הארץ עד סוף כל הדורות, והכל נמסר למשה בסיני, ולזה לצד שאמר בכתב מיעוט בשמירת שבת ובעל פה נאמר למשה כוונת המיעוט והיא תורה שבעל פה, לזה צוה ה' למשה לומר לישראל כוונת הדברים אשר הודיעו להשמיעם לכל עם ישראל כי דבר זה הוא חובה להשמיע לכל, והוא אומרו ואתה [דבר אל בני ישראל] פירוש מלבד המכתב, תוסיף אתה לדבר להם בעל פה כוונת המאמר הסתום שהוא מה שממעיט בשמירת השבתות...עכ"ל אור החיים הקדוש.

הטעות הנלמדת מהעגל חובת קיום המצוות המעשיות

לפנינו יסוד גדול וחשוב בעבודת ה', למעשה נראה כי הראשון שטבע מטבע לשון קודש זו, הוא רבי יהודה הלוי בתחילת ספר הכוזרי:...כי נשנה אליו החלום פעמים רבות כאילו מלאך מדבר עמו ואומר לו: כונתך רצויה אצל הבורא אבל מעשיך אינם רצוים.

בספרו של הרב מרדכי בריסק זצ"ל הי"ד דרשות מהר"ם בריסק[2] וזלה"ק:...הנה רבים מתפלספים אשר חכמים המה בעיניהם ואור ה' לא נגה עליהם, חרשו חורשים ויזמו לעקור את מצוות המעשיות אשר ציונו הבורא יתברך שמו. באומרם כי אין לנו חלק ונחלה בקיום המצוות המעשיות ואין בהם חפץ לה' רק הכל תלוי במחשבת הלב ובאמונה, והשאר הם לְמוֹתַר. אמנם זה דרכם כסל למו, לא ידעו ולא יבינו ובחשיכה יתהלכו ותכליתם העיקרית להריק מעליהם 'עבודת משא'. וכבר הכו חכמי האמת על קדקדם ממקרא מלא אשר דיבר הכתוב [ראה ויקרא אחרי מות י"ח ה'[3]] אלה המצוות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, הרי דהתורה הקדושה ציותה אותנו לעשות המצוות בפועל לא לבד במחשבה...והנה בטעות דעה הכוזבת...היו ג"כ הערב רב אשר נספחו עם ישראל בעת הוציאם ה' ממצרים. דהנה ידוע[4] ... דוהאספסוף אשר התאוו תאוה אלו הערב רב שנאספו אליהם כשיצאו ממצרים...ובזה יש לפרש מקרא קודש בפרשת תשא שבעת עשיית העגל אמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. ונלאו המפרשים (עיין אור החיים הקדוש") למצוא דברי חפץ באמירה זו, איך יתכן לדור דעה רבים ונכבדים להאמין טפשות ובערות כזו לומר לדומם  אלה אלהיך, להעיד עדות שקר שהוציאם ממצרים. ולהנ"ל יובן דהנה רש"י ז"ל הקשה למה נאמר 'אלה אלהיך' ולא נאמר אלה אלהינו?! אלא מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן והם שעשאוהו [לעגל] ואח"כ הטעו את ישראל אחריו. והנה הערב רב היו בטעות...שבמצרים היו בחינם מן המצוות [לעיל הביא דברי חז"ל מהספרי על הכתוב זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם... חנם מן המצוות] והיינו שלא היה צורך למצוות המעשיות והטעו בזה את ישראל באומרם שיספיק לעבוד את ה' רק האמונה במציאות הבורא יתברך שמו שהוא כל יכול אבל לא צריך לפעולה, דהרי במצרים היו מסולקים ממצוות המעשיות, ורק זכות האמונה עמדה לימינם כמאמר חז"ל (ילקוט שמעוני בשלח ר"מ) לא נגאלו ישראל אלא בזכות האמונה... והנה ידוע דהעגל עשו בצורת שור כדכתיב (תהלים ק"ו כ') וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. והנה ידוע שאחד ממדות השור שמכיר את בעליו ואינו כפוי טובה לו [עפ"י הכתוב (ישעיהו א' ג') ידע שור קונהו] וזה שהראו הערב רב על העגל שהיה בתבנית שור, 'אלה' היינו מדות אלו של השוורים מבקש 'אלקיך ישראל' היינו שידע שור קונהו, וצריך לכם לידע שיש אלוקי שברא אותנו והיא מצות האמונה, אבל לעבדו בפועל היא יותר"ת הכבו"ד ואינו חפץ בזה. וראיה לזה הוא, אשר העלוך מארץ מצרים, היינו שבעת הייתם במצרים לא היה לכם שום מצוה ממצוות מעשיות רק האמונה בלבד, ועכ"ז היה מועיל זה לבד להוציאכם משם! הרי דיספיק האמונה לבד. כל זה יש לומר כדי להפך קצת בזכות עושי העגל ולהקל מעליהם כובד משאם[5]. ובבחינה הלזו פירשו המפרשים מקרא קודש בפרשת ויקהל וכל חכם לב יבואו ויעשו את כל אשר ציוה ה'. והיינו שלא נטעה ח"ו לומר... דעניני המעשה הוא רק למי שאין יכולת בידו לקבוע המחשבה בלבו בלתי העשיה, אבל האנשים החכמים בעיניהם אשר בידם לקבוע המחשבה בלבם אין צריך למעשה המצוה. לכן גלתה התורה הקדושה וכל חכם לב בכם, אפילו מי שהוא חכם לב ורחב לבו להבין הדבר לאשורו... עכ"ז יבואו ויעשו דייקא מעשה בפועל את כל אשר צוה ה', כל המצוות אשר ציונו הבורא יתברך שמו יבוקש מכל אדם שיעשם בפועל...עכ"ל הרב מרדכי בריסק זצ"ל הי"ד.

פרשת פרה

בספר דרשות של הראי"ה מדבר שור (דרוש ל"ה. מובא בחומש הראי"ה במדבר חוקת) כותב הרב:...והנה ענין המיתה באדם הוא ג"כ אחת מההנהגות ה' יתברך בעולמו, אשר באמת תכליתה הנראית לעין היא היפך כונתו יתברך האמיתית כי הוא ב"ה [ברוך הוא] מלך חפץ בחיים, רק שעפ"י עומק חכמתו אי אפשר להגיע אל התכלית המכוונת הבלתי מושגת כ"א באמצעות המיתה. על כן המת מטמא, פירוש העומד על ענין המת ומבחין ענינו כמו שהוא, בלא ביטול אל האמונה שאנחנו בהמות עמו ונבערים ולא נדע עומק חכמתו, יוכל להשיג ההיפוך מאמיתת כונתו בהנהגה. ע"כ נקראו עבודות זרות 'מתים' וזבחיהם 'זבהי מתים'. פירוש המיתה היא ההיפוך ממש מרצון ה' יתברך ותכליתו שהוא מלך חיים וחפץ בחיים. ומטומאת המת החמורה אנו למדים יפה איך אסור לנו להתחכם על רצון ה' יתברך ולחדש עבודות שלא כדעת התורה חס וחלילה. כי מקור ההסתכלות אינו כ"א במעשיו שעל ידם נמצא רצונו, והרי המיתה לנו למופת כי ההנהגה לפעמים כשהיא בגילויה היא ממש ההיפוך מאמיתת רצונו. והלמד ממנה ללכת עפ"י הדרך שיתגלה רק בחלק הגלוי ממנה, ילך הפוך מכונתו יתברך, דרך חושך ולא אור. על כן במה זה תטהר טומאת המת, כ"א ע"י שיבטל האדם השקפתו בתכלית, וידע שאין עמנו יודע ועד עד מה לערך רוממות הנהגתו יתברך. ובעשותו מצוה כזאת שא"א כלל להשיג בטעמה...היא ערוכה בסוד התקון שיצמח ע"י המיתה...על כן כל העוסקים בפרה מטמאים,שהרי עוד לא נגמרה התכלית עד עצם המצוה כתקונה, שהיא מכוונת כנגד גמר התכלית...

שפת אמת (פרה תר"מ): בשם מו"ז ז"ל [חידושי הרי"מ] בענין טהרת אפר פרה, דכתיב (במדבר י"ט י"ז) מים חיים, והוא הארת התורה, וצריך להיות מקודם בטל כעפר לזכות לחיות התורה, לכן קדמה פרה לחודש, דאין כל חדש תחת השמש (קהלת א' ט') רק ע"י ביטול הטבע מקודם. ולהוסיף ביאור, כי  ההכנעה בפני עצמה אינה עיקר המכוון, אבל צריך להיות בצירוף חיות התורה, דכתיב (משלי ג' י"ח) 'עץ חיים היא'..וצריך כל איש ישראל להיות חזק ותקיף בכח התורה, וזהו עץ ארז ובצירוף הכנעה שהוא איזוב, כמו שאיתא (תענית ז' ע"א) שנדמה תורה למים, שיורדין למקום נמוך, ולכן כתיב מים חיים אל כלי, שהוא כלים שבורים שמשתמש ה' יתברך בהם (ויקרא רבה ז' ב') כמו שכתוב אשכון את דכא, וע"י צירוף שני אלה זוכין לטהרה.   


[1] העלון נערך לזכות ולרפואת אמי חוה בת לאה, הרב אהרן יהודה לייב בן גיטל פייגא, אשר זעליג בן אידיו בתושח"י. ולעילוי נשמות אבי מורי אוד מוצל מאש ר' מנחם אהרן ב"ר טוביה, חותני הרב מנחם ב"ר יצחק, חותנתי זהבה בת רבקה בנם יצחק משה (חבה) ז"ל.

[2] הרב מרדכי בריסק (תרמ"ז-תש"ד). נולד בהונגריה. למד אצל אביו הרב יהושע בריסק ואח"כ אצל הרב מרדכי לייב וינקלר בעהמ"ח שו"ת לבושי מרדכי. בגיל ח"י הוסמך להוראה ע"י הרב פינחס חיים קליין, ובהגיעו לשנת הכ"ג נתמנה  לדיין. בצעירותו התכתב עם גדולי עולם ביניהם רבו הלבושי מרדכי, המהרש"ם – הרב שלום מרדכי הכהן שבדרון, האדמו"ר ממונקטאש הרב צבי הירש שפירא בעהמ"ח 'דרכי תשובה' זכר צדיקים לברכה. בהיותו בן ל"ג נבחר לשמש ברבנות במחוז טשאנד שברומניה, חמישים ישובים היו פרושים תחת חסותו. במקום זה הקים ממלכה של תורה ומפעלי חסד רבים. הישיבה שהקים ועמד בראשה היתה מפאר פעולותיו. ייסדה בפחות ממנין בחורים עד שבשיא תפארתה נהרו אליה אלפי תלמידים ונחשבה לישיבה הגדולה ביותר ברומניה וטרנסילבניה הסמוכה לה. שיעוריו הלמדניים היו בנויים לתפארה משילוב של ביאור הפשט הישר והגיון צלול שצלח נחשולי קושיות ותמיהות במהלך בניית הסוגיה. אמנם גדלותו התפרשה גם לשדה הפסיקה ההלכתית. בסוגיה הלכתית קשה של מחלוקת בענין כשרות המקוה בעיירה מסויימת בהונגריה בין רב המקום טען לכשרות המקוה, לדומ"ץ שאסרה בגלל סוגיה של 'זחילה שאינה ניכרת' (מובאת בשו"ת מהר"ם בריסק ח"ד בסימנים הראשונים). המהר"ם מבריסק נטה לדברי הרב ולהכשיר את המקוה. הגם שרבנים מהונגריה רצו אפילו ל'רווחא דמילתא' לתקנו, הוא טען בתוקף להשאירו בכשרותו ללא תקון כדי לא להוציא לעז על הראשונים ילדי ישראל הקדושים והטהורים. בסופו של דבר נמסר הדבר לזקן רבני הונגריה הרב שלמה זלמן עהנרייך אב"ד קהילת שימלוי זצ"ל הי"ד, בעהמ"ח שו"ת לחם שלמה, שהכריע להיתר. בספר ממנו הובאו הדברים לקמן נמצאות דרשות רבות שמסר לבני הישיבה כ'פתיחה' לזמני הלמוד, וכן דרשות לימים נוראים שבת הגדול ועוד. הספר יצא לראשונה מכת"י תשמ"ז (ברוקלין) דרשתו האחרונה שנאמרה ונדפסה היתה של שבת שובה תש"ד, כאשר מרבית יהדות אירופה כבר נרצחו ע"י הנאצים ימ"ש, והכורת שעלה על יהדות הונגריה בסוף מלחמת העולם השניה, עלה בסערה השמיימה גם המחבר בי"א בסיון תש"ד. בנו הרב אהרן צבי בריסק זצ"ל ניצל מגיא ההריגה עלה לארץ ישראל והקים בנתניה ישיבת 'מהר"ם בריסק טשעקא' ע"ש אביו. אך טרם הגיע לגיל חמישים נגדע האילן בשיא פריחתו. הספר הזה וכמו"כ חידושי סוגיות מהר"ם בריסק שיצא לאחר שנים נוספות, המשיכו את שושלת קודש הזהב ע"י נכדיו וניניו. (התולדות נכתבו עפ"י הקדמת המלבה"ד, וכמו"כ עפ"י מאמר 'בקדושה של מעלה' לרב פינחס אליהו אייזנטל שליט"א התפרסם בתוספת ל'המודיע' ערב שבועות תשס"ג.)     

[3] וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֛ם הָאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י ה' (ויקרא י"ח ה')

[4] מדרש תנחומא כי תשא ל': ומה ראה משה לשבר את הלוחות? משל למלך שהלך למדינת הים והניח אשתו עם השפחות ומתוך שהיתה עמהם יצא עליה שם רע, שמע המלך ובא ובקש להורגה, שמע שושבינה עמד וקרע כתובתה, אמר אם יאמר המלך כך וכך עשתה אשתי, נאמר לו עדיין אינה אשתך. בדק המלך אחריה ולא מצא בה ערות דבר אלא השפחות הם היו שקלקלו, מיד נתרצה לה. א"ל שושבינה מרי עשה לה כתובה אחרת שנתקרעה הראשונה, א"ל אתה קרעת אותה לך והביא את הנייר משלך ואני כותב כתב ידי, אף כך כיון שעשו ישראל את העגל היה בלבו של הקב"ה ואמר למשה לך רד כי שחת עמך, א"ל הם עמך ונחלתך. א"ל הקב"ה למשה המעשה יוכיח ידע שור קונהו (ישעיה א), א"ל הקב"ה לאותו העגל מי עשה אותך, א"ל חמור הערב רב שיצאו עם ישראל ממצרים שכתוב בהם (יחזקאל כג) אשר בשר חמורים בשרם. א"ל הקב"ה לא אמרתי לך, לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים שהן עשו את העגל, אבל עמי לא עשו שנאמר (ישעיה א) ישראל לא ידע עמי לא התבונן, מיד קפץ משה ולמד עליהם סנגוריא ה' אלהים אל תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך, עמד ושבר את הלוחות...עכ"ל המדרש.

[5] לכאורה אפשר להקשות על חדושו-דרושו מדברי חז"ל (מכילתא דרבי ישמעאל בא מסכתא דפסחא פרשה ה'): היה רבי מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר, ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים (יחזקאל ט"ז ח'). הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו ולא היה בידם מצות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר (שם שם ז') שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה וגו' ערום מכל מצות, נתן להם הקב"ה שתי מצות דם פסח ודם מילה שיתעסקו בם כדי שיגאלו, שנאמר (שם שם ו') ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך. עכ"ל חז"ל. אמנם בעצמו כתב: יש להפך קצת בזכות עושי העגל...ובודאי שכל זה בא לעיקר דבריו המוסריים בדחיית המחשבה המוטעית כי אפשר לעבוד את ה' יתברך בכוונת הלב בלבד. ראה עוד באלשיך הקדוש בפרשת ויקהל ד"ה וכל חכם לב בכם.


לתגובות והארות : יהודה  077-2100611 או YYBARKAY-AT-GMAIL.COM

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע