ויצא התשס"ח
ויצא התשס"ח
פרשת השבוע מתחילה בתיאור מסעו של יעקב, מבאר שבע לחרן.
התורה אומרת שיעקב "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש".
רש"י על הפסוק שואל, וכי כך הוא סדר הדברים? הרי יותר נכון לומר
שראשית שקעה השמש ולכן לן שם יעקב?
אלא מסביר רש"י, שהקב"ה השקיע את השמש לא בעונתה כדי שיעקב ישן שם, ובהמשך על פסוק י"ז, מסביר רש"י שרצה הקב"ה שיעקב יתפלל שם.
מה מיוחד במקום זה? מדוע לא יכול היה יעקב להתפלל בכל מקום אחר?
זאת יעקב מסביר בעצמו, כאשר הוא קורא למקום "שער השמים",
ורש"י מסביר: מקום תפילה, לעלות תפילתם השמימה, כלומר מדובר במקום מיוחד,
ממנו התפילות עולות בצורה קלה ומהירה יותר השמימה.
כיצד יש להתנהג במקום כזה?
כאשר יעקב מתעורר הוא אומר "אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי".
וכי מה היה עושה יעקב שונה אם היה יודע על קדושת המקום?
רש"י מסביר, שאם יעקב היה יודע שמדובר במקום קדוש, לא היה ישן שם.
למדנו אם כך, שבמקום תפילה, אסור לישון.
בהלכות ראש השנה, נאמר שאין לישון בראש השנה, כיוון שמי שישן בראש השנה, מזלו ישן בכל השנה, אך מי שיושב בטל כישן דמה, והוסיפו רבותינו האחרונים, שמי שמדבר דברים בטלים, עדיף שישן.
כך יוצא, שבמקום תפילה, לא רק שאסור לישון, אלא קל וחומר שאסור לדבר בו דברים בטלים, בפרט בשעת התפילה.
מדוע? מה מפריע קצת דיבורים במקום תפילה?
הרי בסופו של דבר כן מתפללים, רק שמוסיפים קצת דיבורים פרטיים.
החפץ חיים, בפתיחה לספרו, מסביר את החומרה של לשון הרע.
ע"פ הזוהר, כאשר מישהו מדבר לשון הרע, גם אם אח"כ עוסק בתורה ובתפילה, הדברים שיוצאים מפיו, מקולקלים ע"י לשון הרע שאמר בתחילה.
כלומר, כאשר ישנו כלי מסוים, ומקלקלים אותו, גם דברים שאמורים לצאת כתיקונם מכלי זה, יוצאים מקולקלים.
למה הדבר דומה?
כאשר מבשלים מאכל ממיטב חומרי הגלם, וממיטב התבלינים, והמבשל הוא השף הטוב ביותר בעולם, אך מבשלים בכלים מלוכלכים, התבשיל אינו ראוי לאכילה.
ראשית צריך תמיד לדאוג שהכלי יהיה במיטבו.
כך גם לגבי דיבור בבית הכנסת, במקום התפילה.
כאשר מדברים בבית הכנסה, מנתקים ומקלקלים את בית הכנסת מתפקידו כמקום לעלית התפילה השמיימה.
ישנם בתי כנסת בהם תלוי שלט "אם באת לכאן לדבר, היכן תתפלל?"
לא מדובר כאן רק על תפילה זו, בה בוחר היחיד לדבר במקום להתפלל.
אם דברת היום בבית הכנסת, גם אם תבוא מחר להתפלל, ייתכן מאוד שתפילתך לא תשיג את מטרתה, כיוון שקלקלת וניתקת את שער עליית התפילה של השמיימה.
העניין הוא, שלא מספיק שכל אחד יקבל על עצמו לא לדבר, כי אם אחר מדבר,
הוא גם מקלקל את בית הכנסת וגורם גם לתפילותיו של זה שלא מדבר, שלא יתקבלו.
הדבר דומה לכך, שמישהו מהמתפללים יקח פטיש
גם מי שמדבר בבית הכנסת הורס אותו, בכך שהוא מונע ממנו למלא את ייעודו.
עלינו לקבל על עצמנו להימנע מלדבר בבית הכנסת ובמיוחד בשעת התפילה, ואם חלילה שכנינו מדברים, נעיר להם בדרכי נועם.
"מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמיים!"
