ויגש התשס"ב
ויגש התשס"ב
בפרשת השבוע מגיע לשיאו הסיפור של יוסף ואחיו, ברגע בו מודיע יוסף לאחיו, שהוא יוסף.
מדובר בסיפור מעניין ומותח מאוד, שלא היה מבייש סרט הוליוודי.
כולנו בטח נשמנו לרווחה כאשר יוסף סוף סוף מתגלה לאחיו, לאחר כל הקשיים שהערים בפניהם.
כבוד הרב הזכיר יותר מפעם אחת, כי בפרשות ספר בראשית מצויים סיפורים רבים.
מטרת הסיפורים היא לא רק לספר על תולדות אבותינו, אלא גם ללמדנו כיצד יש לנהוג:"דרך ארץ קדמה לתורה".
יש לברר איזו דרך ארץ ניתן ללמוד מהסיפור של יוסף ואחיו.
מפרשים רבים שואלים, מדוע התנהג יוסף עם אחיו בצורה כזו: האשים אותם כמרגלים, כלא אותם, כלא את שמעון, הגביע באמתחת בנימין וכו'...
אנסה בשיחה זו, להסביר את מניעיו של יוסף בהתנהגותו.
ראשית יש לשאול, מדוע לא יצר יוסף קשר עם משפחתו, כל הזמן שהיה במצריים?
עד רגע התגלותו לאחיו, היה יוסף במצרים 22 שנים ("בן שבע עשרה שנה","ויוסף בן שלושים שנה","כי זה שנתיים הרעב").
ניתן להבין מדוע לא שלח להודיע בשלוש עשרה השנים הראשונות: היה עבד ואח"כ אסיר בבית הסוהר, אך בתשע השנים האחרונות הוא היה משנה למלך!!
אפילו אם נאמר שהוא לא יכול לעלות בעצמו לכנען ולבקר את משפחתו, מפני שיש לו תפקיד חשוב ונוכחותו חיונית, הרי היה יכול בקלות לשלוח שליח ולהודיע שהוא חי ולדרוש בשלום המשפחה.
כדי להבין את התנהגותו של יוסף, יש לזכור באלו נסיבות הוא עזב את כנען.
יוסף נמכר לישמעאלים, לאחר שהופשט והושלך לבור וחייו היו בסכנה ("הבור ריק אין מים- מים אין בו נחשים ועקרבים יש בו") וכל זאת בגלל השנאה שרכשו האחים אליו.
אין לו שום יסוד להניח שהמצב של שנאת האחים אליו השתנה. הרי אף אחד לא בא לחפש אותו במצרים.
אין טעם ליוסף לחזור לכנען למשפחה, שכולם שונאים אותו.
אולי עכשיו, כשהאחים יראו שלא הצליחו במזימתם המקורית להרוג אותו, ינסו שנית?
אפילו אם לא ינסו להרוג אותו, מן הסתם האווירה תהיה די עכורה.
לא כך רואה יוסף את יחסיו עם משפחתו.
לכן יוסף מחליט להמתין להזדמנות, בה יוכל לבחון האם חל שינוי ביחס האחים אליו. כמובן שהוא לא יכול לבצע את הבדיקה ישירות, כלומר להודיע שהוא חי, לבדוק את התגובה, לכן הוא הוגה תוכנית, בה יעמדו האחים, עשרת השבטים, במצב דומה למצב בו עמדו ערב מכירת יוסף, קרי אח קטן ומועדף (בן רחל), ולראות האם הם שונאים אותו או לא, ויתרה מזאת, האם הם מוכנים למסור את נפשם עבורו. כמובן שאז הדבר
יורה, כי השבטים מוכנים לקבל את יוסף חזרה, לחיק המשפחה.
בתוכנית הייתה הנחת יסוד:
בנימין תפס את מקומו של יוסף כבן זקונים של יעקב.
יוסף מחכה לשעת כושר, בה יוכל להעמיד את עשרת השבטים במבחן.
שעת כושר כזו מגיעה, כאשר השבטים מגיעים למצרים, לשבור אוכל למשפחה.
אנסה להסביר, כיצד מסתדרות פעולותיו של יוסף, עם תוכניתו הנ"ל.
ראשית, מנהיג יוסף רישום של הנכנסים למצרים- כדי שיוכל לדעת מתי מגיעים השבטים.
בנוסף, יוסף הוא המשביר היחיד. אין אף אחד אחר שיכול לחלק אוכל. זאת הוא מנהיג כדי להבטיח במאת האחוזים שהוא יפגוש את אחיו, כאשר יבואו לשבור אוכל.
כאשר האחים מגיעים אל יוסף, על מנת לקנות אוכל, יוסף מאשים אותם בריגול.
בכך הוא משיג כמה מטרות:
- האחים לא יכולים לברר פרטים על יוסף- כל חקירה שלהם תתפרש כריגול- אף פעם לא ידעו שהוא יוסף.
- האחים לא יכולים להרבות בויכוחים עם יוסף. האשמת ריגול היא האשמה חמורה שדינה מוות, לכן סביר שהאחים יעשו כל שביכולתם להוכיח את חפותם.
לדעתי, זאת גם הסיבה שיוסף מצליח להתנות את הוכחת חפותם, בכך שיביאו גם את אחיהם הקטון למצרים. על פניו לא נראה קשר בין זה שיבוא אחיהם הקטן, לזה שהם מרגלים או לא, ואכן הרבה מן המפרשים מנסים להסביר את הקשר, אבל אף אחד מהם לא הניח את דעתי, מחילה מכבודם.
לי נראה שכאשר מאשימים אותך בריגול, ונותנים לך פתח להוכיח את חפותך, אתה לא שואל יותר מידי שאלות ומנסה לבצע את הדבר במהירות המרבית.
לאחר מכן אוסף יוסף את האחים למשמר לשלושה ימים, כנראה כדי להראות שכוונותיו רציניות, וביום השלישי הוא משאיר את שמעון בבית האסורים ושולח את שאר האחים לחזור לביתם, להביא את האוכל אשר קנו, ולחזור עם אחיהם הקטן.
מדוע אסר דווקא את שמעון? רש"י מפרש במקום כי שמעון הוא זה אשר השליך את יוסף לבור. הוא שאמר ללוי "הנה בעל החלומות הלזה בא". רש"י מדייק מזה שכתוב במכירת יוסף ויאמרו איש אל אחיו, וגם בפרשת ויחי שמעון ולוי נקראים אחים, כי שמעון הוא זה שדחף להיפטר מיוסף. כמו כן, הצירוף של שמעון ולוי יחד, יכול להיות מסוכן, אם יחליטו להרוג אותו במקום להביא את בנימין.
כאשר האחים חוזרים עם בנימין, מנסה יוסף לבדוק האם קיימת לאחיו שנאה/ קנאה כלפי בנימין.
בארוחה, מושיב יוסף את בנימין לידו- לעומת האחים שיושבים במקומות אחרים. כאשר הוא מחלק מתנות- בנימין מקבל יותר מכולם.
יוסף מנסה לדמות את המצב שהיה לפני שמכרו אותו- בן רחל מועדף, המקבל יחס טוב יותר.
כעת מגיעה שיא הבחינה- מבצע הגביע.
למה דווקא מאשים את בנימין בגניבה? הרי יכול סתם לכלוא אותו? אומנם אנו מדברים על התנהגותו של יוסף, אבל נפתח סוגריים ונחשוב מה תגובתם של האחים על מציאת הגביע אצל בנימין?
ע"פ מדרש תנחומא "היו עומדין ומחבטין לבנימין על כתפיו ואומרים לו, גנבא ברא דגנבתא, ביישתנו, בן אמך אתה, כך ביישה אמך את אבינו".
האחים חושבים שבנימין גנב, על כן אולי ניתן לוותר עליו, כמו שיוסף הביא את דיבתם. שניהם, יוסף ובנימין, מביישים את שאר האחים.
יוסף גורם לכך שהאחים יחשבו שבנימין יכלא, ושהם יוכלו לחזור בשלום הביתה. כך יוסף בודק האם יגנו האחים על האח המועדף במסירות נפש- או שינצלו את ההזדמנות להיפטר ממנו.
תוצאת הבחינה: האחים חוזרים ביחד עם בנימין, למרות ששליח יוסף אומר שבנימין בלבד ייאסר.
יהודה מציע שכולם יהיו עבדים, או אולי יהודה עצמו יחליף את בנימין, בכל מקרה האחים אינם מפקירים את בנימין.
כעת יוסף, מבין שהאחים בשלים לקבל אותו חזרה לחיק המשפחה ולכן הוא מתגלה אליהם "ויאמר יוסף אל אחיו: אני יוסף העוד אבי חי."
אולי ממקרה זה למד רב יהודה במסכת יומא דף פ"ו עמ' ב' ומביא גם הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ב' הלכה א':" אי זו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה". כאשר חוטאים, אנחנו גורמים לקב"ה שיתרחק מאיתנו. כדי לאפשר לו לחזור, אנו צריכים להוכיח לו שאנו ראויים.
ישנו דבר נוסף שניתן ללמוד מפרשת השבוע- חשוב ומזעזע מאוד- יראת חטא:" ויאמר יוסף אל אחיו: אני יוסף העוד אבי חי, ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו."
מדרש רבה:" אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. ומה יוסף הצדיק שהוא בשר ודם, כשהוכיח את אחיו לא יכלו לעמוד בתוכחתו, הקדוש ברוך הוא שהוא דיין ובעל דין ויושב על כיסא דין ודן כל אחד ואחד עאכ"ו שאין כל בשר ודם יכולים לעמוד בפניו".
היום אם אנו פוגעים בחבר, והוא מוכיח אותנו, ואנו מסכימים שהוא צודק, אנו שותקים ומשפילים את מבטנו, ומה נעשה אחרי גיל 120, שנעלה למשפט, אצל הקב"ה, והוא יתחיל להוכיח אותנו? איזה פנים יהיו לנו אז?
אלא החכם...עיניו בראשו. יש לזכור תמיד לפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון והקב"ה לא ימנע טוב להולכים בתמים ובעז"ה יעזור לנו הקב"ה שלא נבוש לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, אכי"ר.
