ואתחנן התשס"ז

שבת נחמו, נמצאת בין ט' באב, לט"ו באב.

את תשעה באב כולנו מכירים.

לגבי ט"ו באב, אומרת המשנה במסכת תענית (פרק ד' משנה ח') "ולא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים".

מה הופך את ט"ו באב ליום טוב?

ולא רק זה, המשנה לעיל, שהשוותה בין ט"ו באב ליום הכיפורים, מסיימת במילים
"צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו, ביום חתונתו זו מתן תורה וביום שמחת ליבו זה בניין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן".

יום חתונתו זו מתן תורה - רש"י מסביר שהכוונה היא ליום הכיפורים – בו נתנו הלוחות השניים, ולמעשה אז התחיל עם ישראל ללמוד תורה בפועל.

 אם כך, יום שמחת ליבו,הוא ט"ו באב.

מה הקשר בין ט"ו באב לבניית בית במקדש?

הגמרא במסכת תענית, דף ל' עמוד ב', מפרטת מספר סיבות שהביאו לקביעת ט"ו באב כיום טוב.

1)       יום שהותרו שבטים לבא זה בזה - לקראת הכניסה לארץ ישראל,ועם קביעת הכללים לחלוקת הנחלות מבינות בנות צלפחד שאביהם ולכן גם הן,לא יקבלו נחלה,כיוון שרק בן יורש את אביו.
לאחר פנייתן למשה,מצווה הקב"ה שבת תוכל לרשת את אביה, במקרה שאין לו צאצאים זכרים. קביעה זו גרמה לבני שבטן, לגשת למשה בבעיה חדשה - אם תנשאנה בנות צלפחד לבני שבטים אחרים, נחלות שבט משנה  עלולות לעבור לשבטים אחרים, כיוון שהבעל יורש את אשתו!
לכן מצווה הקב"ה שבת יורשת נחלה תוכל להינשא רק לבני שבטה.
אחרי שנחלקה הארץ  לשבטים, בט"ו באב, דרשו בפסוקים שדין זה רלוונטי רק לדור יורשי הארץ, ומאז הותרו שבטים לבא זה בזה.

2)       יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל - לאחר המעשה של פילגש בגבעה, בו כמה אנשים משבט בנימין אנסו והביאו למותה של אישה, יצאו שאר שבטי ישראל למלחמה נגד שבט בנימין, ולאחר שהכניעו אותו והרגו את נשיו, נשבעו שאף שבט לא ייתן את בנותיו לבני בנימין הנותרים.
לאחר זמן התחרטו השבטים ולא רצו ששבט בנימין יאבד מבני ישראל,ואת הפתרון לעקוף את השבועה מצאו בט"ו באב.

3)       יום שכלו בו מתי מדבר - לאחר שחזרו המרגלים והוציאו דיבת הארץ רעה, גזר הקב"ה שאף אחד, מהגברים בין הגילאים עשרים ושישים,של דור יוצאי מצרים, מלבד כלב בן יפונה ויהושע בן נון, לא יכנס לארץ ישראל, וכולם ימותו במדבר.
המדרש מספר, שבכל שנה בערב תשעה באב היו כל הזכרים הנ"ל כורים לעצם קברים והולכים לישון בקבר שכרו, בבוקר חלקם היו קמים והשאר היו מתים ונשארים בקבר.
כך כל שנה עד השנה הארבעים.
בשנה הארבעים כרגיל כרו את קבריהם, הלכו לישון, ובבוקר כולם קמו.
חשבו אולי טעו בחשבון הימים, ועשו כך גם למחרת, אך גם למחרת כולם קמו.
המשיכו כך עד ט"ו באב, אז הלבנה במילואה והבינו שלא טעו בחשבון, אלא שנתבטלה הגזרה.

4)       יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט - בדור לאחר שלמה המלך, כאשר עם ישראל נחלק למלכות יהודה ולמלכות ישראל, ירבעם בן נבט, ראש ממלכת ישראל, לא רצה שבני ישראל יעלו לירושלים, כי בעזרת ביהמ"ק יש רשות רק למלכי בני דוד לשבת ואם יראו העם את רחבעם יושב וירבעם עומד, יבנו שרחבעם במעמד גבוה יותר וילכו אחריו.
לכן הציב מחסומים בדרך לירושלים, וכך מנע מאנשי ממלכת ישראל לעלות לירושלים.
כדי ליצור מעין תחליף לעליה לרגל לבית המקדש, הציב ירבעם עגלים בדן ובבית אל,
שהעם יוכל לעלות לשם.
בט"ו באב, ביטל הושע בן אלה את המחסומים שהציב ירבעם בן נבט, ואפשר לממלכת ישראל לעלות לירושלים.

5)       יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה - בתשעה באב נחרבה העיר ביתר, והמלכות אסרה את הקבורה של הרוגי העיר. בט"ו באב לאחר כמה שנים, ניתן האישור לקבור את המתים.

6)       יום שפסקו מלכרות עצים למערכה - העצים למזבח צריכים להיות ללא תולעים.
עד ט"ו באב, החמה חזקה מספיק כדי ליבש את העצים הכרותים כדי שלא יתליעו. אך מט"ו באב, תשש כוחה של חמה והיו מפסיקים לכרות עצים למערכה.
זהו גם סימן לכך שהלילות מתחילים להתארך, והלילה הוא זמן לימוד התורה, ולכן ט"ו באב היה הסימן לתחילת תקופת הגברת לימוד התורה.

מעניין לראות, שט"ו באב הוא מעין תיקון, או יותר נכון תחילת תיקון ועדיין לא תיקון מושלם, לתשעה באב.

מה קרה בתשעה באב?

אומרת המשנה במסכת תענית (ד', ו') "נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשנייה, ונלכדה ביתר ונחרשה העיר".

קל לראות שבט"ו באב ישנו קצת תיקון לכך שנגזרה גזירה שלא יכנסו לארץ ישראל - כלו מתי מדבר,
כן קל לראות שבט"ו באב ישנו תחילת תיקון ללכידת ביתר - נתנו מתיה לקבורה.

מה לגבי שאר הדברים?

בגלל מה חרבו הבית הראשון והשני?

הגמרא במסכת יומא (דף ט', ב'), אומרת שהבית הראשון חרב מפני שלושה דברים שהיו בו: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים.

ביטול הפרוסדיות שהציב ירבעם בן נבט, מתקן במקצת את חטא ע"ז בעבודת העגלים
בבית אל ובדן.

התרת שבט בנימין  לבא בקהל, מתקן במקצת את חטאי ג"ע וש"ד שהיו בפרשת פילגש בגבעה.

עוד סיבה לחורבן בית ראשון - הנביא שואל (ירמיהו ט', א'- יב') "על מה אבדה הארץ", ועונה "על עזבם את תורתי".

ט"ו באב מתקן קצת את חטא זה ע"י שממנו מרבים בלימוד התורה.

בית שני חרב בגלל שנאת חינם.

ט"ו באב, ע"י שבו הותרו שבטים לבא זה בזה, מתקן, או מורה כיוון לתיקון שנאת החינם.

וכיצד?

הברכה השביעית משבע ברכות הנישואין עוסקת וחותמת בשמחת חתן וכלה.

אך באמצעה מוזכרת תקווה לבניין יהודה וירושלים.

לכאורה אין קשר בין הדברים, ואם כך ישנו גם איסור להזכיר עניינים שונים בברכה אחת (ברכות דף מט', עמי א'), אז כיצד תקנו רבנן נוסח זה בברכה?

בגמרא שם, במסכת ברכות, הגמרא אומרת שהדבר אפשרי אם מדובר בשני עניינים
שהם למעשה עניין אחד.

גם אצלנו למעשה מדובר בעניין אחד.

באופן הרגיל, אנו מחולקים למשפחות, שבטים וכו'.

לכל משפחה ושבט יש האינטרסים שלו, ולעיתים הם מתנגשים ונוצרים חיכוכים.

כאשר ישנה חתונה, נוצר חיבור לא רק בני הזוג, אלא גם בין המשפחות, וכך גם האינטרסים הופכים להיות משותפים.

הגמרא במסכת ברכות (דף ו', ב') אומרת שכל המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים.

כאשר מחברים בין משפחות, ומצליחים קצת להפחית את שנאת החינם, בונים עוד נדבך לקראת בניין ירושלים.

כך ט"ו באב מצליח להיות יום שמחת לבו - זה בניין בית המקדש.