ויחי התשס"ג

"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".

ודאי אתם תמהים. מה הקשר לפרשת השבוע, והרי קריאת שמע  מופיעה בספרי דברים?

הגמרא במסכת פסחים, דף נ"ו עמ' א' מספרת שיעקב מנסה לצפות העתיד אבל לא מצליח.

יעקב שואל את בניו אם יש מישהו מהם שליבו אינו שלם עם הקב"ה, האם יש פסול במיטתו- כמו האבות לפניו?

בניו עונים- "שמע ישראל"- ישראל אבינו-" ה' אלוקינו ה' אחד"- ה' הוא אחד אצל כולנו.

למה דווקא שמע ישראל?

לקריאה שמע ישראל ישנה משמעות עמוקה ביהדות.

מדוע?

ישנה מצווה לקרוא פעמיים ביום ק"ש, כאשר מי שלא מתכוון בפסוק הראשון- לא יוצא יד"ח.

בין היתר צריך לכוון במילה אחד: "הריני מקבל על עצמי על מלכות שמים ולהיהרג על קידוש השם".

ברגע שקוראים ק"ש מצהירים ומקבלים שני יסודות- עול מלכות שמים ומיתה על קידוש השם.

מה זו מיתה על קידוש השם? ראשית כל זו מצווה ע"פ הרמב"ם.

זוהי מיתה שתמיד תהיה לא טבעית, מיתה שאדם נהרג עקב יהדותו.

הדוגמאות הנפוצות הן:הגמרא במסכת סנהדרין דף ע"ד עמוד א': עבודה זרה, שפיכות דמים, גילוי עריות, שאם מצווים על יהודי לעבור עליהן ואם לא יהרגוהו- עליו לבחור במוות.

ישנה החמרה- כאשר מדובר בפרהסיה. כאשר דורשים מיהודי לעבור על מצווה כלשהי בפני עשרה מישראל- עליו להיהרג ולא לעבור.

ישנה החמרה נוספת- בשעת השמד- כאשר רוצים להעביר את עם ישראל מדתו- כל מצווה אפילו בחדרי חדרים- היא בגדר ייהרג ואל יעבור.

מי שנהרג באחת מהדוגמאות לעיל- מיתתו נקראת מיתה על קידוש השם מפני שנהרג בעקבות יהדותו.

כאשר הבנים עונים כך לאביהם הם רוצים לומר שחלילה שיש בהם פורק עול, אלא מקבלים את עול הקב"ה ומוכנים אף למות על קידוש השם.

זאת לא הפעם הראשונה שאנו נפגשים עם ק"ש.

בפרשת ויגש כאשר יעקב ויוסף נפגשים, רואים שרק יוסף פעיל "ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד".

מה עם יעקב? רש"י מפרש שהיה קורא את שמע.

וקשה?  הרי ק"ש אפשר לקרוא עד שלוש שעות ביום. למה דווקא ברגע שפגש את יוסף? ואפילו אם רצה להזדרז (זריזין מקדימין)- אז היה יכול לכוון שקודם יקרא ואח"כ יפגשו?

כך יעקב גורם לקידוש השם- אפילו שלא ראה את בנו 22 שנה, ברגע שנפגשים מכניע את יצרו ומראה את אהבתו לקב"ה.

ע"פ שו"ע או"ח סימן צ"ח ס' א', אסור לאדם לנשק לבניו הקטנים בביהכ"נ, כדי לקבוע בליבו שאין אהבה כאהבת המקום.

בביכ"נ אין לנשק הבנים- רק אהבת הקב"ה- כאשר נמצאים מול הקב"ה- אין מקום לאהבה אחרת.

זה למעשה מה שמיוחד בקידוש השם. אומר הרב משה צבי נריה, מקים תנועת בני עקיבא: ידוע שניתן לעבוד את הקב"ה ולעשות מצוות בשתי דרכים: מאהבה או מיראה.

קידוש השם זו המצווה היחידה שאפשר לבצע אותה אך ורק מאהבה. מי שעובד את ה' מיראה- לא יקריב את חייו לצורך קידוש השם- זה שאומר ר"ע- "בכל נפשך" נוטל את נשמתך.

לצערנו ק"ש נקשרה בכל הדורות בעיקר למקרים שליליים- זו הקריאה שאומרים לפני שעוזבים את העולם הזה- מוות.

מספרת הגמרא במסכת ברכות דף ס"א עמוד ב' (סיפור ר"ע):

בשעה שהוציאו את ר"ע להריגה...

התלמידים שאלו "עד כאן"- מה השאלה? הרי זו ההזדמנות האחרונה לומר ק"ש ואם לא עכשיו אימתי?

לדעתי, מה שהתלמידים אומרים לר"ע- הרי בק"ש מתכוונים שמוכנים למות על קידוש השם- ואילו אתה ר"ע עומד למות על קידוש השם אז אינך צריך לומר ק"ש אתה בעצמך עושה זאת!!

ר"ע עונה "כל ימי"- כל חיי התכוננתי למצווה זו, אך תמיד קיים חשש שברגע האמת אחזור בי- ע"י זה שאני קורא ק"ש אני מראה שאני עושה זאת בכוונה שלמה וללא כל חרטה.

אכן אומר ר"ע ק"ש ונפשו יוצאת באחד- נשמעת בת קול "אשריך..".

האם באמת מיתה על קידוש השם נחשבת רק כשמתכוונים לזאת?

לפני יותר מ-60 שנה, נרצחו כששה מיליון מבני עמנו, שהשבוע היה יום הקדיש הכללי לזכרם ואנחנו נוהגים לומר שהם נהרגו על קידוש השם. האומנם?

שאלה זו הטרידה גם יהודים שהיו בתוך התופת. נמצא מכתב שנשלח לאחד מרבני התקופה בה נשאלת השאלה: בדוגמאות שנותנת הגמרא לקידוש השם- תמיד יש בחירה ליהודי. תמיד יכול לעשות את האיסור וע"פ התוספות בסנהדרין דף ס"א עמוד ב' אפילו לא הורגים אותו אח"כ- מפני שהיה אנוס.

האם גם מי שנהרג ללא אפשרות בחירה- האם גם נחשב שנהרג על קידוש השם?

תשובת הרבנים הייתה, שכל מי שנהרג עקב יהדותו, גם אם לא הייתה לו בחירה, וגם אם לא תמיד הבליט את יהדותו- ייחשב כמי שנהרג על קידוש השם.

גם כיום ישנם יהודים רבים שנרצחים עקב יהדותם, ללא שניתנת להם אפשרות בחירה. גם הם נחשבים כמי שנהרג על ק"ה.

מורי ורבותי, כשהיו שוכבים משפחת סחוויסחורדר על רצפת מסעדת סברו בירושלים, פגועים מהתפוצצותו של מחבל מתאבד בן עוולה, צעק הבן הקטן אברהם יצחק בן ה-4 "אבא, אבא, כואב לי", ענה לו אביו, "אל תדאג הכול יהיה בסדר, תאמר איתי יחד ק"ש", אמרו יחד ק"ש ויצאה נשמתם בטהרה באחד ולא נשמעה שום בת קול...

ואני שואל אתכם מורי ורבותי, מדוע לא נשמעה בת קול, והרי גם הם נחשבים כמי שנהרגו על קידוש השם- למרות שלא בחרו להיהרג?

ואולי בת הקול לא יכולה להופיע פעמים רבות כל כך בזמן קצר כל כך?

אם ציפיתם לתשובה מורי ורבותי- אין לי תשובה.

מה שאנו צריכים לעשות, זה לשאת תפילה שק"ש תהפוך לאמרה שמסמלת חיים ולא להפך חלילה.

ברצוני להביא בפניכם שני סיפורים שיראו לנו שק"ש יכולה גם להיות סימן לחיים.

בתקופת השואה, היו הורים יהודים רבים שהעדיפו למסור את ילדיהם לכנסיה, על מנת שיינצלו חייהם.

לאחר הבסת הצורר, רצו ראשי הקהילות (ההורים לא תמיד היו בין החיים) להחזיר את הילדים לחיק היהדות. כמובן שהכנסייה לא ויתרה בקלות. פעם הגיע רב לכנסיה וביקש לאתר את כל הילדים היהודים בכנסיה זו. אנשי הכנסייה לא רצו לוותר אך לא להצטייר כמי שמכשילים את הנושא , לכן הקצו לו 5 דקות בזמן ארוחת הצהריים, לאתר את כל הילדים היהודים.

הרב חשב איך בזמן קצר כזה יוכל להספיק למצוא את כולם.

מה עשה? עמד באמצע חדר האוכל וצעק "שמע ישראל". אם אי פעם הייתם בחדר אוכל של ילדים בטח שמעתם איזה רעש והמולה יש שם. למרות כל הרעש, עם שמיעת הצעקה של הרב, החלו ילדים מכל קצוות חדר האוכל להרים את ראשם ולרוץ אל הרב בקריאות "אבא אבא".

סיפור נוסף: בשנת 1982 פרצה מלחמה בין בריטניה לארגנטינה על איי פוקלנד. כידוע לכם ישנם יהודים בכל התפוצות, ובמקרה זו היו יהודים בצבאות שתי המדינות.

באזור מסוים, לאחר שהבריטים כבשו את האזור, עשו אחת סריקה לראות שאין אף חייל ארגנטינאי, כאשר הפקודה הייתה- כל חייל ארגנטינאי שיימצא ייהרג.

שכב שם חייל יהודי ארגנטינאי פצוע, מצא אותו חייל בריטי. ראה הארגנטינאי שהבריטי עומד לירות בו, עצם את עיניו החל לומר "שמע ישראל..."

 ואין יריה.

פקח את עיניו, ראה את הבריטי אומר בשכמל"ו וממשיך הלאה...

נשא תפילה לקב"ה שק"ש תהווה סימן לחיים ולא להיפך ושנזכה בקיום הפסוקים "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו" על כל פשעיו נגדנו, "והייתה לה' המלוכה והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", אכי"ר.