נוח

"אלה תולדות נוח נוח איש צדיק תמים היה בדורותיו" (ו, ט).

מאה ועשרים שנה בונה נוח תיבה וליצני הדור מלגלגים. בשפלות וענוה הוא ממשיך בשלו, מתעלם מכל המלעיגים והמתלוצצים, עושה את רצון קונו. וכל זה למה? כדי שיראו אותו דור ואולי ישאלו למעשיו והוא יאמר להם: "עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו בתשובה" (רש"י הקדוש).

הלב של עבודת השם

התפילה היא הלב של עבודת השם. היא משפיעה חיות לאדם, היא מחזירה אותו לחיים. כי אין אחד שהכל הולך לו כסדר, בגשמיות או ברוחניות, כל אחד עובר עליו, מכל הכיוונים ומה יעשה אדם בעת צרה? למי יפנה? מי יעזור לו? מי יכול להושיע אותו? רק ה'! רק תפילה!

לאחר המבול, כשנוח יוצא מהתיבה, מה הוא רואה? חורבן! כל העולם חרב! הוא מתחיל לבכות "ריבונו של עולם, נקראת רחום, היה עליך לרחם על בריותיך" (זוהר פ. נוח), והקב"ה עונה לו: עכשיו בוכים? עכשיו אתה נזכר? למה לא בכית קודם? בשביל מה הודעתי לך 120 שנה קודם למבול שעומד להיות מבול? בשביל שיהיה לך זמן לצעוק אלי, להתחנן שתתבטל הגזירה! אם היית אז מתפלל, היית מבטל את הגזירה.

רבנו אומר שהשלמות של הרצונות כשמוציאים אותם בפה. אתה רוצה משהו, אתה כוסף להשיג אותו, זה נפלא, זה חשוב, אך זה לא מספיק, השלמות זה שאתה מוציא את הרצונות בפה. רבונו של עולם תרחם עלי! תזכה אותי לדבר הזה! תקרב אותי לדבר הזה! אם אדם יחליט שהוא רוצה משהו, שהוא חייב להשיג אותו, שאין לו חיים בלי זה, שהוא לא יעזוב את בורא עולם עד שיקבל את זה, הוא יקבל הכל. הוא יעלה מעלה מעלה.

כשאדם יש לו רצון חזק הוא יגיע לכל מה שצריך להגיע! כי הוא יתפלל על זה בחשק ובהתלהבות עד שהוא ישיג את זה. הוא יעמוד, יתפלל, יבקש, יצעק לה' כאילו כל החיים שלו תלויים בזה, כאילו הוא ממש לא יכול לחיות בלי הדבר הזה, זה נכון גם לגבי התפילה האישית וזה נכון גם לגבי תפילת שמונה עשרה שתיקנו אנשי כנסת גדולה, אם אדם יזכה להגיד את התפילה מילה מילה, עם רצונות, עם כיסופים, לא במהירות, באריכות, אז הוא יזכה לכל מה שיש בתפילה קדושה ונוראה זו, דעת, גאולה, רפואה, פרנסה, הכל, הן בגשמיות ובעיקר ברוחניות. רבנו אומר בתורה ק"ב: "ובמה יכולים להוריד השפע, על ידי התפילות, התיבות הם כלים לקבל השפע"

"בוא אל התיבה" אומר הקב"ה לנוח ומפרש הבעש"ט הקדוש שאדם צריך להיכנס לכל תיבה מתיבות התורה והתפילה בכל כוחותיו ובכל אבריו, במסירות נפש, ואף רבינו הקדוש מקשר את כל פרטי התיבה לעבודת התפילה ואומר שאת עיקר החיות מקבלים מהתפילה וכשאדם בחושך והוא לא יכול לפתוח את הפה, העצה שנותן רבינו היא לדבר דבור של אמת והאמת תאיר לך את הנשמה ותחזיר אותך אל השם.

צריך כל הזמן להתחזק בעבודת התפילה כי ההסתרה שיש על בעבודה זו היא הכי גדולה. הגמרא אומרת (ברכות לב) שכל המאריך בתפילתו, אין תפילתו חוזרת ריקם. אדם שיאריך בתפילה בכל נושא, הוא יוושע בודאי. במקום לבלות בקופת חולים, תאריך כל יום בתפילת שמונה בבקשת "רפאנו", ותמשיך לך ולמשפחתך ולכל עם ישראל שפע של בריאות. וככה בכל עניין ועניין. צריך להתחזק בעבודת התפילה, לא לתת לתפילות לברוח לנו בין הידיים. ואם קשה לך להאריך בכל התפילות, לפחות תפילה אחת ביום תתפלל באריכות אם רצונות וכיסופים, עם לב.

אין שום עצה אחרת בעולם לפתור לאדם את הבעיות בחיים, אין שום עצה אחרת בעולם להביא לשנוי אמיתי בחיים, אין שום עצה לצאת מתאוות וממידות רעות, אין שום עצה להתחיל לחיות באמונה ובשמחה אלא הכל תלוי בתפילה ובתחנונים. ובלשון רבינו הקדוש: כי עיקר כלל ושורש ויסוד של כל העצות להתקרב לה' יתברך, הוא רק אמרית תהילים ושארי תחינות ובקשות והתבודדות, ורק על ידי זה זוכין לנצח המלחמה, אם יהיה חזק ואמיץ מאד להעתיר ולהתפלל ולהתחנן לפני ה' יתברך תמיד, יהיה איך שיהיה, אז בוודאי ינצח המלחמה, אשרי לו".

ה' רוצה לתת לך הכל. להביא אותך לתכלית שלך, אם רק תתפלל לאט, מתון, מילה מילה, אות אות. אל תמהר, אל תרוץ, שיהיה לך סבלנות. ה' אומר לנוח: בוא אל התיבה. אדם צריך להיכנס לתוך התיבה, לתוך המילה, אדם לא נכנס לתוך השמונה עשרה, אדם אומר את המילים מהר, הוא בולע אותם. מספרים על הצדיק אורי מסטארליסק כשהוא היה ילד בן 10 נכנס עם אביו לבית הכנסת, פתאום הוא קיבל כזה אור, כזה אור אדיר, הוא נעמד שמונה עשרה, והוא היה כזה נמוך, יותר נמוך מהשולחן. אבא שלו סיים את התפילה והוא לא רואה את הילד, אז הוא חשב שהילד יצא לשחק, יצאו כולם, סגרו את בית הכנסת, והילד איננו. כל הלילה חיפשו אותו, חשבו שחטפו אותו, הגיעו למחרת ב 06:00 בבוקר ראו אותו עומד בשמונה עשרה. ילד בן 10.

יש כזה יצר הרע על התפילה. דבר שהכי קשה לאדם זה התפילה. הוא רק נעמד להתפלל, ישר הוא מרגיש שהוא צריך לגמור את התפילה. הוא ממהר.

איפה שהכי קשה לאדם, שם זה תיקון שלו והמצווה שהכי קשה לנו לקיים זו תפילה! לא מצליחים לקשר את המחשבה אל הדבור. לא מצליחים להשמיע לאוזנינו את מה שפינו מדבר. חושבים על הכל, חוץ מהמילים של התפילה. לכן חשובה כל כך התפילה האישית, כל אחד יכול להתפלל אותה בכוונה כי זה יוצא לך מהלב. יש בעל הבית לעולם, שאוהב אותך, שרוצה להיטיב לך, הוא ברא אותך בשביל לתת לך, תעמוד, תדבר, תבקש ממנו, אל תפסיק לדבר עד שהשם יתן לך. הקב"ה כל יכול, שום דבר לא קשה לו, ועם תפילה יכולים להשיג הכל. צריכים רק להתפלל, ועוד פעם להתפלל, ועוד פעם להתפלל. עם מלוא ההכנעה, לא כי מגיע לי, רק הכל במתנת חינם. לבקש ולבקש ולא להרים ידיים. הקב"ה יכול להפוך מצבו של אדם בגשמיות וברוחניות מן הקצה אל הקצה, אלא שהאדם חייב להאמין. גם כשזה בניגוד לכל התחזיות. זה מה שנדרש מאתנו גם בעת נסיון ארוך, לאמץ את לבבנו באמונה ובטחון, להתבונן ברחמיו וחסדיו הגדולים והנפלאים, בכוחו הגדול להושיע את הישועות היותר רחוקות מן השכל.

כל אדם מחובר עם הקב"ה ממש לבד. הוא מגיע לעולם לבד ועוזב את העולם לבד. ואפילו שיש בני זוג, ויש ילדים, ויש הורים, ויש משפחה, אדם דנים אותו למעלה כשהוא יחידי. האדם הוא השתלשלות מהבורא יתברך וכשיש לו איזה בעיה, הוא צריך להגיע לבורא יתברך בעצמו, לחזור אליו, בדיבורים, בשיחות, בבקשות, זה דבר קשה כי בני אדם לא כל כך מדברים, לא כל כך מאמינים בזה, קשה להם, אבל זה לא צריך להיות קשה. האלוקות היא דבר כל כך פשוט, האלוקים נמצא כל כך, בכל פינה וסדק הוא נמצא, הוא בתוך הלב שלנו.

תפילת שמונה עשרה היא אחד מהדברים שצריכים חיזוק כל הזמן. כי יש כאן הסתרה גדולה מאד.

אם היינו מתחזקים בתפילה זו, לא היה דבר שלא היינו משיגים אותו ומתגברים עליו, היינו זוכים להמשיך שפע רב הן בגשמיות והעיקר ברוחניות.

מורנו הרב: "אם הגעת לתפילת שמונה עשרה, פה זה הישועה, פה זה הקופה של מיליון הדולר. מה אתה בורח? תתחיל להתפלל אות אות, מילה מילה, אתה בהיכל המלך! לכל הפחות תעמוד 20 דקות, כל ברכה דקה. הגעת ל"רפאנו" פה זה הרפואה! "ברך עלינו" פה זה הפרנסה! הגעת ל"השיבנו" פה זה התשובה! אם תתפלל לאט לאט אתה תראה שאתה תיוושע בכל הישועות! יש שמונה עשרה ברכות כנגד שמונה עשרה חוליות, ומסביר ה"תיקוני הזוהר" שהשפע יורד מעולמות עליונים לעולמות תחתונים ע"י תפילת שמונה עשרה. אתה רוצה שהשפע יעבור? שפע רפואה, שפע פרנסה, שפע של שכל, שפע של מוח, זה צריך לעבור דרך שמונה עשרה עולמות שזה השמונה עשרה ברכות. אתה מדלג על שמונה עשרה? אמרת את זה מהר? הצינורות נשארו סתומים, השפע לא יכול לרדת.

אף על פי ששערי תפילה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו. איפה זה נאמר? במסכת ברכות עמוד לב. תתפלל עם לב, תוריד דמעות, תזכה לברכות, תזכה לישועות. "שמעה תפילתי ה' ושוועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש" (תהילים לט). הפתח אשר דרכו נכנסות התפילות שנאמרות בדמעות הוא לא נפתח על ידי שום מלאך או ממונה כי אם הקב"ה בכבודו ובעצמו פותח אותו. כמו בית שדלתותיו נעולות על מנעול ובריח ואי אפשר להכניס לשם כלום, אבל המים יכולים לעבור תחת הדלת ולחדור פנימה, כך עם הדמעות.

כשאדם מבין שמתוך כל הדברים שאפשר לעשות, הדבר הכי חשוב זה להרים את הראש למעלה, לפנות אל ה', אז הוא יכול לגלות פה אור הכי גדול שיש. כשמשה רבנו נפרד מבני ישראל לפני הסתלקותו, הוא אומר להם: "דעו כי אנוכי, כל מה שזכיתי בזה העולם, הכל היה על ידי שקראתי תמיד אל ה' בחינת – "כי שם ה' אקרא הבו גדול לאלוקינו". כי כשאדם קורא אל ה', מתפלל אל ה', מבין שרק ה' יכול להושיע אותו, זהו עיקר גדולתו וכבודו של ה' יתברך.

כל אחד עם הבעיות שלו ואין טעם להסתכל מה קורה אצל השני, למה אצלו ככה ואצלי ככה, הכל זה מבורא עולם שיודע בדיוק מה אתה צריך לעבור כדי שתזכה להתקרב אליו יתברך.

לא שייך לקנא באף אחד! אין שני בני אדם שווים בעולם הזה! כל אחד בא לתקן דברים אחרים!

לא שייך להתגאות על השני. במה אתה יותר טוב ממנו? מאיפה אתה יודע? השני אומנם הולך לו קשה אבל הוא מתאמץ , הוא נלחם על כל דבר קטן עד שהוא מצליח, אתה יודע איזה רעש זה עושה בשמים?

גם לא שייך שאדם ירדוף את עצמו ויכניס את עצמו לעצבות כשהוא רואה שלא הולך לו, הוא צריך לחזק את עצמו: נכון, אני לא מצליח, כי קיבלתי גוף מגושם, גוף מלא תאוות, שמתגבר עלי כל פעם מחדש אבל אני רוצה, רבונו של עולם תראה את הרצון שלי.

הכל אפשר לפעול עם תפילה. "עצה לכל בר ישראל שלא יחסר לו מאומה, ושיהיה תמיד דבוק בעבודתו יתברך, שירגיל עצמו תמיד להתפלל ולבקש ממנו יתברך על כל דבר, מקטון ועד גדול. ואל יחשוב אדם שצריך לזה התבודדות בטלית ותפילין, רק בכל מקום שעומד אז, אפילו בשוק, יראה אם הוא מקום נקי, כמו שכתוב והיה מחניך קדוש, ויבקש מה' יתברך כל משאלות לבו ועל ידי זה יהיה תמיד דבוק בה'. (הרב הקדוש מפשיסחא).

זה כוחה של תפילה אישית, אמיתית, משתפכת, תפילה שפותחת לאדם את הסתימות, משחררת לו את המועקות. זה כוחן של מילים כנות, מעומק הלב, דיבורים כאלה המשתפים את הקב"ה בכל העובר עלינו. מניחים על השולחן את כל הצדדים, הלבטים, הנגיעות. תפילה כזו, היוצאת מלב מאמין וטהור, גורמת לקירבת אלוקים נפלאה, גדולה מעלתה עד למאוד, חן רב נסוך על פניה, לא פלא כי גדולי ישראל הרבו לדבר במעלתה. כמו הסיפור שמספרים בשם הצמח צדק נ"ע, על יהודי פשוט שלא ידע לקרוא וגם לא ידע מה מתפללים כל יום, ופעם בשבוע נהג לבוא לרבו בירושלים רשם לו מה להתפלל כל יום ויום במשך השבוע הקרוב. פעם הגיע וראה את כל החנויות נעולות... ניבהל כי חשב אולי טעה בחשבונו ושבת היום אך כשראה מולו יהודי פוסע עם טלית ותפילין תחת זרועו נירגע ולשאלתו מה יום ויומיים נענה שהיום תענית ציבור, לכן הכל סגור. הלך לרבו ופרץ בבכי, איך לא אמר לו, אך הרב הסביר שלא מדובר בצום קבוע אלא תענית שגזרו עקב עצירת גשמים. בשביל זה גוזרים תענית? ומה עושים לפי דעתך שאל הרב. אני, כשהגשם נעצר, יוצא לשדה וקורא לה' הטוב: אבא רחום, לגשם אני זקוק, אנא בטובך... ומתחיל לרדת גשם. אולי תנסה גם פה לעשות כפי שאמרת.. יצא הכפרי החוצה, געה בבכיה, קרא מעומק הלב: אבינו שבשמים, כלום אפשר שיהודי ירושלים בניך יגועו חלילה ברעב, הלא הם זקוקים למטר ותוך שהוא גועה בבכי התחילו לרדת גשמי ברכה וליהודי ירושלים היתה הרווחה.

אין בדברים האלה לתת חשיבות לתפילה האישית על פני שלושת התפילות הסדורות. אין ספק כי תיקונים נפלאים נפעלים ע"י מלותיהם של אנשי כנסת הגדולה שכללו בלשונם את הסיבות והצרופים היותר גדולים בבריאה. ה-ג' תפילות סדורות הם עת רצון עצום ונורא. רק שיש יצר הרע על התפילות האלה וצריך להתגבר עליו.

העולם הזה הוא מבול. מבול של נסיונות, של פיתויים ובלבולים, של מחשבות זרות ויצרים רעים.

צריך לבנות לעצמנו תיבה שנוכל לברוח אליה, שתציל אותנו ממי המבול השוטפים את העולם. יהודי פותח את הספר וצולל לתוך התיבות, לתוך האותיות, הוא לא בעולם הזה. הוא בתיבת נוח, מקום של קירבת השם, של חיות ומתיקות, של התעלות והתחדשות בעבודת הבורא מקום של תורה ותפילה.

כשיש אמונה ובטחון בה', מה גדול אז כוחה של תפילה. כמו בסיפור הבא:

ארבעה סירים מבעבעים

שלום לך אדון לוי.

הרבה מספרי המוסר עוסקים במידת הביטחון, ובדרכים לקנות אותה, אם בכלל. רבים וטובים הם בעלי בטחון, מסביר החזון איש, כל עוד הכל תקין וטוב ונחמד ושום סכנה או בעיה לא מנצנצים מעבר לאופק. אך ביטחון אמיתי מפליא להסביר החזו"א הוא עומק האמונה הטמונה באדם, המסייעת לו לקבל בשלוות נפש וברוגע, גם דברים קשים ביותר.

אנו נוטים לייחס את מידת הבטחון המושלמת לגדולי עולם, כמו תנאים ואמוראים, לצדיקים נסתרים ואף לגדולי דורנו מצוקי ארץ. רצתי לספר לך סיפור תמים, פשטני משהו, שגם כאן במקומותינו, ישנם אנשים עובדי אלוקים, שמתנהגים כבעלי בטחון כמו בדורות הקודמים. הנה הסיפור. לפני שנתיים, כשלושה חודשים לפני חג הפסח תשע"ג הלך לעולמו חסיד צדיק ועדין נפש והותיר אלמנה ושבעה יתומים קטנים. שברון הנפש היה נורא, העול האדיר שהוטל על כתפיה של אשה צדקנית זו, נראה היה כגדול על יכולותיה. עסקני החסידות ניסו וחיפשו אלטרנטיבות של שיבוץ יתומים, אך זו התעקשה לשמור על התא המשפחתי מאוחד ומלוכד, ובכך להתמודד עם היתמות בלב אחד.

בעוונות הרבים ר' לוי, ועקב מצוקות וצרות הזמן התכופות, צרה אחרונה משכיחה ראשונה, והאלמנה מתוקף המציאות נותרה כקברניט יחיד המנהל ספינה רעועה וחורקת. כן, היא חרקה שיניים, אך שינסה מותניים כדי להאכיל ולהשקות את צאצאיה, לכבס להם, ולהשכיבם עם שיר ערש דומע. היא תפקדה בגבורה, ועם מעט הפרוטות שלה האכילה והמשיכה לנהל משפחה שבורה, אך שורדת ושופעת תקווה.

דא עקא שחודש ימים לפני חג הפסח תשע"ג, היא עשתה חשבון פשוט, שמעט המעלות שבידיה לא יספיקו לרכישת מצות, יינות, בשר, דגים ושאר מוצרי פסח שמחיריהם גבוהים ביותר.

חוכמת נשים בנתה ביתה, בחוכמתה ובאצילותה היא ניגשה לביתו של האדמו"ר, וביקשה ממנו בביישנות עזרה. "כבוד הרב יודע ממצבי, אני מבקשת סיוע לקראת חג הפסח הבעל"ט, יש לי שבעה יתומים".

האדמו"ר ניגב דמעותיו והשיב לה "אל דאגה בתי, היי רגועה, אעשה למענכם לקראת החג, כדי שתוכלו לשמוח...".

האלמנה יצאה מאוששת ורגועה. האדמו"ר הבטיח , האדמו"ר יקיים. האדמו"ר הינו יהודי מורם מעם, בעל לב חם ומאור פנים אשר ידוע כמי שאינו שוקט על שמריו למען חסידיו וכלל ישראל הפונים ומבקשים ממנו עצה, ברכה, תושיה ועזרה.

חולף יום ועוד יום, שבוע ועוד שבוע. האלמנה בניקוי ביתה, ובין לבין פוקדת את גני הילדים ובתי ספר, כדי לעמוד מקרוב על מצבם הרוחני של עולליה, שכן מעתה היא אם וגם אב.

ליל בדיקת חמץ, האדמו"ר ברך בסילודין "על ביעור חמץ" ופתח בבדיקה יסודית של ביתו. נע באיטיות, רכון על ברכיו, מכותל לכותל, מחדר לחדר מארון למגירה. למעלה משעתיים שהוא עסוק במצווה הנעלה הזו, שתכליתה כך על פי חכמי המוסר לחפש את החמץ בחדרי הלב, ולעשות חשבון נפש פרטי, מה חטאתי ומה פשעתי.

לפתע נעתקה נשמתו של האדמו"ר.

הסכת ושמע ר' לוי, היהודי נזכר בשעה עשר בלילה, ליל בדיקת חמץ, שהוא שכח את הבטחתו לאלמנה. הוא אמר לה שתסיר דאגה מליבה, אבל היו אלה מילים מהפה ולחוץ. אל תבטחו בנדיבים... תוך זמן קצר הוא סיים את הבדיקה והורה לנהגו, לבצע קנייה עשירה של בשר עופות דגים מצות יינות ושאר מוצרים חשובים. "אחרי הקנייה אסוף אותי איתך, וניסע לבית האלמנה" ביקש.

כעבור שעה חזר הנהג ובמכוניתו ששה ארגזי קרטון מלאים כל טוב. האדמו"ר ירד מדירתו והמכונית דהרה לכיוון בית האלמנה, וכעבור רבע שעה נעצרה מול הבניין.

"היכנס פנימה בבקשה" ביקש האדמו"ר מנהגו "ובדוק מה מצב הבית... מה מצב המקרר...". הנהג עלה עם ששת הקרטונים במעלית וחזר כעבור מספר דקות, מזועזע כולו. "כבוד הרב, האלמנה יצאה לרגע לשכנים כך אמרו ילדיה. ומה ראיתי? שממה ושיממון. הבית ריק לחלוטין, המקרר דל ועלוב, הארונות נטולי מצרכים. העניות שולטת בכל... ששת הקרטונים הצילו את המצב..".

האדמו"ר יצא בזריזות מרכבו, הלך לכיוון המעלית ועלה לקומה שלישית כשפתח את דלת המעלית הבחין באלמנה נכנסת לביתה. האשה השתוממה מביקור האדמו"ר.

"ברוכים הבאים, היכנסו בבקשה" אמרה מופתעת.

האדמו"ר נכנס פנימה וצעד באיטיות לכיוון המטבח. המחזה שניגלה לעיניו היה מפתיע לחלוטין. ארבעה סירים גדולים ניצבו על כירה, האש דלקה בעוז והמכסים רקדו להם עקב הביעבוע... היתומים הקטנים שהשתאו לראות את האדמו"ר, נישקו את ידו בהכנעה. האדמו"ר הביט בארבעת הסירים אמר "שלום" במאור פנים ושאל "נו, מה מבשלים לחג"?. האלמנה הרימה את ארבעת המכסים הרותחים , וענני אדים פרצו מעלה. "מ...מ...מ.." מילמל האדמו"ר "מה בתבשיל". "רק מים... רק מים יש בסירים" הסבירה. "מים?, תמה האדמו"ר. "כן, מים" השיבה "כבר שעתיים, שהסירים על הגז..." עדכנה. "שעתיים?, למה שעתיים, ומצטרכים אין?" התעניין. "כבוד הרב, לפני שעתיים, הוצאתי את ארבעת סירי חג הפסח, ומילאתים במים. הפריזר ריק, המקרר אף הוא, ואין שום מצרך בארונות. הדלקתי את האש בכיריים ואמרתי לקב"ה: "אבי שבשמים מלך מלכי המלכים, אני עשיתי את ההשתדלות שלי, עוד מעט הסירים רותחים, עכשיו אתה תעשה את שלך, אני מחכה... והנה עכשיו ממש הרגע המים מבעבעים, והרב הביא לי מכל טוב... תודה כבודו." היא שפכה לסירים את הדגים והבשר והירקות, תיבלנה ועירבבה, וניחוח של מאכלי פסח החל לקנות שביתה בדירה הקטנה, נע ומרצד לו בין המרפסת למטבח, בואכה לגרם המדרגות. האדמו"ר היה נפעם כולו. "אני עשיתי את שלי – היא אומרת עכשיו הקב"ה עשה את שלו, ובאיזה תזמון .... ובאיזה בטחון".

זה כל הסיפור אדון לוי, שתעביר אותו לכלל, ושידעו שלא פסו נשים צדקניות בדורנו שהבטחון והתמימות שלהם, עולים על כל דמיון".

תפילה

רבונו של עולם

תעזור לי לא לעשות עניין מכל דבר. לא להתרגז מכל דבר שקורה בניגוד לרצוני. תעזור לי להבין שעדיף להישאר רגוע מאשר להיות צודק.

וגם אם השכן לא ניקה את הכניסה למרות שזה תורו ויש רשימה מדוייקת עם שמות המשפחה ותאריכים, ולמרות שזה כבר קרה בעבר עם אותו שכן ולצערי כעסתי כי איך אפשר שבת בלי לנקות את הכניסה ואם הוא לא ניקה אני נאלץ לנקות במקומו וכו' וכו'.

תעזור לי אבא להבין שאני לא מנהל את העולם וגם אם דברים קורים לא לפי רצוני צריך לקבל אותם באהבה ולהישאר שמחים. לזכור את שלושת המילים המדהימות האלה שהופכות כעס לרחמים ועצבות לרוגע ודאגה למנוחת הנפש והאשמה להשלמה, שלושת מלות המפתח של החיים ככה השם רצה.

רבונו של עולם

תקרב אותי אליך. שאני ארגיש אותך כל רגע ורגע, שאני אזכה, לכזו התעלות רוחנית, לכזאת הרגשה של נועם ה', לכזאת אהבה אליך, שכבר לא יחסר לי כלום, שאני לא ארצה שום דבר אחר, רק להיות איתך, חבוק בזרועותיך, ולהגיד לך שוב ושוב אבאל'ה, אני כל כך אוהב אותך.

כי הדבקות הזאת זו תיבת נוח הכי מוצלחת. כי כשאני בתוך התיבה הזו כבר לא חסר לי כלום, ולא מרגיז אותי כלום, ולא מעניין אותי שום דבר מהעולם הזה, רק להיות איתך, לעשות את רצונך, לעשות טוב בעולמך, להשפיע טוב וחסד לבריותיך. כמו שאתה איתנו אבא.

רבונו של עולם, אני יודע שזאת האמת רק אני עדיין לא זוכה לאמת הזאת, עדיין לא זוכה שכל החיות שלי, וכל השמחה שלו והעונג שלי בחיים, הכל יהיה ממך, מהקדושה. ואני כל כך רוצה.