אוסף סיפורים יפים !!!! (1 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי DL2000, 7/7/2015
1
בס''ד
אוסף סיפורים ''נ''
מתוך ''ליקוטי שמואל''
" אבל הוא חי ולא מת ?!" [הרה"ח ר' יצחק ברבר הי"ו ]
אטיק ויאסוקי נולד אחר מלחמת העולם הראשונה בוורשא שבפולין, בבית שבו סבו שאב וטעם
מעט יהדות, הוריו היו משכילים והתרחקו כליל מדרך התורה. בגיל 42 נכנס אטיק לעבוד בעסק
המשפחתי, מפעל של טקסטיל היה לאביו . היו זמנים טובים בהם היתה הכנסה מכובדת , אך במשך
הזמן קמו מתחרים רבים והתחרות היתה קשה, וכמובן זה השפיע על הכנסות המפעל, אטיק חש
בשפל של ההכנסות וחשב לנסות את מזלו באמריקה - ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, הוא השיג
"גרין קארד" והצליח בעסקים, אביו שנותר בפולין החליט לשקם ולהרחיב את עסק הטקסטיל ולשם
כך ביקש מבנו אטיק שיאות לחזור לפולין על מנת לסייע לו בשיקום העסק .
אטיק שב לפולין כדי להשתלב בפיתוח העסק , אך כעבור שבועות ספורים פרצה מלחמת העולם
השניה, שערי פולין נסגרו אין יוצא ואין בא . אטיק שרד את כל שנות המלחמה אך ורק בזכות מראהו
החיצוני, הוא היה מגולח לחלוטין ופניו נראו כפולני מלומד, הוא חבר למחתרת הפולנית והצליח
להיכנס פעמים מספר לגיטו ואף לחלץ משם חמישה מקרובי משפחתו, שאר בני המשפחה כולל הוריו
הושמדו . אף אחד לא חשד שאטיק יהודי, כשהפציצו את גיטו וורשא בזמן המרד אמרו חבריו
הפולנים שבמחתרת "חבל שהגרמנים מפציצים את הגיטו היהודי והורסים הכל, הם צריכים להרוג
את הג'וקים האלה ולהשאיר לנו את הרכוש " . שמע זאת אטיק והבין כי אין גוי טוב, זו נבילה וזו
טריפה, כולם שונאים את היהודים, ונצר זאת עמוק בליבו . בכל זמן המלחמה לצד פעולות המחתרת
הרבות לא העלה אדם חשד אף לא פעם אחת על אטיק כי יהודי הוא .
המלחמה הסתיימה והוא עבר לבלגיה שם ניסה להקים עסק חדש, כעבור שנה פנה לאסטרולוג
שהיה ידוע ומפורסם בבלגיה, נתן לו את מפת לידתו, תאריך, זמן, שעה, וכל מיני פריטים נוספים
אותם ביקש האסטרולוג לדעת. לאחר שאסף את כל הפרטים בדק בטבלאות למיניהם ולבסוף אמר
לאטיק "יש לך טעות בפרטים שמסרת לי " . " מה פתאום?! אין לי שום טעות זה מקום הולדתי וזה
התאריך והשעה שלי בדיוק !" " לא יתכן" השיב לו האסטרולוג "לפי הנתונים שמסרת לי אותו אדם
נהרג במלחמה !" " מה פתאום נהרג?" שאל אטיק, "אלה הפרטים שלי!" "אם ככה אז אתה יהודי!"
אמר האסטרולוג בפסקנות . אטיק החוויר כסיד הוא קם ויצא, כשהוא חושב בדעתו "כל שנות
המלחמה חיפשו יהודים בנרות , אף אחד לא העלה בדעתו שאני יהודי, והנה יושב פה בחדר
אסטרולוג ויודע את סוד מוצאי ?"
הוא החליט ללמוד אסטרולוגיה, הוא נסע לצרפת שם התקבל ללימודים אצל אחד האסטרולוגים
הגדולים בעולם, בגמר הלימודים נערכה בחינה לכל התלמידים, על כל אחד הוטל לבנות מפה
אסטרולוגית מאדם שמוכר לו ולנתח את כל הנתונים שלו לפי בניית המפה . אטיק החליט לבנות מפה
על עצמו, הוא ערך את המפה הכניס את כל הנתונים, אך משום מה לפי הנתונים שהיו בידו הוא היה
מת... לאחר מספר ניסיונות ניגש אל המורה הדגול והראה לו את ניסיונותיו, התבונן המורה בפרטים,
בנה מפה לפי הנתונים שיצאו לו אמר לאטיק "האדם זה מת !" " אבל אני מכיר אותו אישית!" טען
אטיק מבלי לגלות שהאדם המדובר זה הוא בעצמו "והוא חי , הוא לא מת!" השיב לו המורה "אם הוא
לא מת אז הוא יהודי, רק אצל יהודי המפה לא משקפת את האדם !"
הבין אטיק כי יש ביהודי משהו שהוא מעל למזל ומעל לטבע, הוא שינה את שמו לאברהם ונכנס
ללמוד בישיבה לפליטים של חב"ד בצרפת, הוא התקרב ליהדות ולאחר שנים ספורות עלה ארצה
המשיך ללמוד בישיבת חב"ד בלוד, ולבסוף התחתן והקים בית יהודי חסידי, חמישה ילדים נולדו לו
והם גדלו על ברכי התורה והחסידות . אברהם לימד והשריש בילדיו מסר חשוב מפרקי חייו "דעו,
כאשר נמצא אדם בעת צרה יקבל על עצמו דבר שהוא מעל הטבע והרגילות , ואז גם הקב"ה יעשה
עבורו מעל הטבע ויושיעו , כי יהודי בשונה מגוי הוא מעל הטבע ואינו כפוף לשום מזל . בערוב ימיו
שכב אברהם בבית החולים, לאחר שמחלה התישה את גופו, שני בנים עמדו לצד מיטתו וסעדו אותו,
הוא שכב בעניים עצומות בחולשה נוראית, ואז שמע כיצד מדברים הבנים על מאמר של ה"בן איש חי"
בספרו "בן יהוידע " על ענין המזלות והחודשים . כאשר שמע את המילה "מזל" בוקעת מפי הבנים,
פתח את עיניו הביט אליהם בחיוך ואמר " אין מזל לישראל!" והיו אלו מילותיו האחרונות לפני שהחזיר
את נשמתו לבורא עולם .
אור של שבת
השעה היתה שעת הדמדומים של כניסת השבת. אווירת החולין פינתה את מקומה, ושבת המלכה
עמדה לפרוש את כנפיה על העולם ויושביו. בבית הכנסת של החוזה מלובלין עמדו הכל בתפילת
מנחה חרישית. תפילה זו, האחרונה לתפילות החולין של השבוע החולף, מעלה היא בכנפיה את כל
תפילות השבוע ש'נתקעו' בדרך. הציבור כבר סיים את תפילתו ורק הצדיק עודנו עומד ועיניו עצומות.
ולפתע, חיוך דק עולה על שפתיו - כאילו מצא פתרון לבעיה סבוכה. תלמידיו של החוזה הבחינו,
כמובן, בחיוך המסתורי, וגם גמרו אומר למצוא הזדמנות ולברר את פשרו. ואכן, עם סיום התפילה,
ניגשו התלמידים לרבם, ובסקרנות מהולה ביראה ביקשו לדעת "לשמחה מה זו עושה". החוזה פתח
בסיפור: בשעה שעמדתי בתפילת המנחה, ראיתי והנה מלאכי מרום באים כלפי בתלונות. "ניחא",
טענו המלאכים, "כבודו מברך אנשים ומבטיח הבטחות לברכת שמים בגשמיות וברוחניות, ועלינו
מוטל לקיימן, שהרי צדיק גדול הוא ובפניו פתוחים השערים כולם. אך האם גם לזוגתו הרבנית
מחויבים אנו להישמע? כיצד יתכן כי מפזרת היא הבטחות מופרזות ואנו נאלץ למלאותן?"
התענינתי לשמוע במה המדובר, ונודע לי כי אשתי הרבנית עמדה היום במצב קשה מנשוא.
המחסור בביתנו הגיע למצב כה חמור עד שאפילו נרות שבת לא היו לה לאשתי להדליק, שכן חסרו
לה שתי פרוטות לרכישת הנרות. יצאה הרבנית אל הרחוב הראשי וקוותה להשם, שתמצא מישהו
שיעבור בשעה בלתי-שגרתית זו, ויואיל לתרום לה את הפרוטות הדרושות. מובן כי בשעה קדושה זו
לא עברה אף עגלה ברחוב היהודים של לובלין, והיא כמעט אמרה נואש. אך לפתע הגיעה כרכרה
מהודרת, רתומה לסוסים מובחרים וחסונים. למראה הרבנית הניצבת בצד הדרך נצטווה הרכב לעצור
את הכרכרה. מבעד לחלון נשקפו פניו של האדון - פניו יהודיות ללא ספק, אך הופעתו כולה: הלבוש,
התסרוקת וצורת הדיבור, העידו כאלף ]ואחד[ עדים על יהודי ששכח זה מכבר ששיך הוא לעם
ישראל. ודאי נוסע הוא כעת להתהולל עם חבריו הנכרים ולהתרחק צעד נוסף מעמו וא-לוקיו. "גבירתי,
במה אפשר לסייע בידך"? שאל האדון - "שתי פרוטות אדוני, עבור נרות שבת, אנא..." צלצול
המטבעות הנופלים על המדרכה ערב לאוזני הרבנית כשירי השבת המתקרבת לבוא. היא הרעיפה
ברכות על ראש הנוסע הנדיב, שכבר היה רחוק משם. "יהי רצון..." מלמלה הרבנית "שבזכות הנרות
הללו יאיר לך אור השבת. שתזכה לאור של שבת קודש..." "כלום יתכן?" המשיכו המלאכים להתרעם
"להאיר את אור השבת לאדם גס כל כך, שמימיו לא שמר אפילו שבת אחת? מנין לאשתך העוז
והחוצפה לברך ברכה שכזו?"
כל העיניים הביטו בצדיק בדריכות, והוא המשיך: "אף אני לא הסתרתי את טענותי והשבתי
כנגדם: כלום מאמינים הנכם בנפשותיהם של ישראל עם קדושים? האם יודעים אתם מדוע אדם זה
הפנה עורף לעמו ולבוראו? אין זאת אלא מפני שלא טעם מעולם טעמה של שבת קודש! נסו נא
ותראו, כי אך יטעם טעם של שבת, יהפוך ליבו ויהיה לאיש אחר".
באותו ליל שבת, עת ישבו החוזה ותלמידיו בסעודת שבת רוויה בשירי דבקות ובדברי תורה, נכנס
לפתע אורח זר והתיישב בקצה השולחן. איש לא ייחס חשיבות לבגדיו ששידרו חולין וניכור. הכל
התרכזו אך ורק בפניו, שקרנו באור של שבת קודש.
'בחינה' לצדיק
בעיר קרמנצ'וג שבאזור פולטבה באוקראינה, שימשו שני רבנים ענקי תורה וחסידות. האחד -
הגאון רבי יוסף תומרקין, רבה של עדת חסידי חב"ד, והשני - הגאון רבי ישראל-יעקב יעבץ, רבם של
חסידי צ'רנוביל.
פעם אחת הובא לפניהם דין-תורה סבוך ומורכב. כדי להכריע בדיון זה ביקשו לצרף אליהם דיין
שלישי. הם בחרו בגאון רבי יהושע, מהעיר ליובאר, שכונה בפי כול 'ר' יהושע'לה חריף'. כשמו כן הוא
- היה חריף ובקי בכל חדרי התורה.
הדיון התארך והשלושה ישבו כמה ישיבות, שנמשכו ימים אחדים. במשך כל אותה עת עשה ר'
יהושע בקרמנצ'וג. יום אחד התקבצו סביבו כמה מצעירי החסידים וביקשו ליהנות מחוכמתו
ומחסידותו. הגאון נודע גם בדבקותו הרבה בצדיק רבי ישראל מרוז'ין. באותה הזדמנות גילה הגאון
כיצד התקרב לחסידות: כל ימי גדלתי וחונכתי בעולמה של תורה, בישיבות שאליהן החסידות לא
הגיעה כלל, סיפר הגאון. בכל אזור מגוריי לא נמצא אפילו בית-כנסת אחד של חסידים. אני המתי את
עצמי באוהלה של תורה, שבה מצאתי סיפוק לנפשי, וכל עניין החסידות והחסידים לא העסיק אותי
כלל.
יום אחד הגיע לישיבתנו יהודי עשיר ותלמיד-חכם, שחיפש חתן לבתו. ראש-הישיבה המליץ עלי
לפניו והשידוך נגמר בכי-טוב. התחתנתי ועברתי להתגורר וללמוד בבית חותני. לאחר נישואיי חשתי
פתאום צורך להכיר גם את חלקי התורה הידועים לי פחות. על לימודי הגמרא, המפרשים, הרמב"ם,
השולחן-ערוך ונושאי-כליו, הוספתי אפוא גם עיון בספר הזוהר הקדוש. במשך הזמן נוכחתי בתועלת
שלימוד זה הביא לי ביראת- שמים. חותני, שמעת לעת נהג לפלפל עמי בתורה, נמנה עם חסידיו של
הצדיק מרוז'ין. לא אחת ביקשני להתלוות אליו אל רבו, אך אני סירבתי. "מה לי ולמנהגים משונים של
'עריכת שולחן' ו'שיריים'", הרהרתי בליבי. נוסף על כך גם חששתי מפני ביטול התורה הכרוך בנסיעה.
אולם חותני לא נואש ולא חדל מלשדלני. "אם תראה פעם אחת צדיק-אמת, תדע עד כמה הייתה
נשמתך כלואה ולא ראתה אור", נהג לומר לי. אבל אני הרגשתי שלא חסר לי דבר וסירבתי לנסוע.
פעם אחת נכנסו דברי חותני באוזניי והסכמתי להתלוות אליו בנסיעתו הבאה אל רבו. מובן
שהידיעה על כך שימחה את ליבו מאוד. אולם החלטתי שלא לבוא ריקם. מכיוון שלאחרונה התחבטתי
קשות בקושיה חמורה שהציקה לי, החלטתי להביאה אל הצדיק. למעשה התכוונתי שלא להציגה
לפניו, אלא לראות אם יידע עליה מעצמו ויתרצה לי מיוזמתו. אז אדע שרוח-הקודש מפעמת בו...
הוטרדתי אז מסתירה מפורשת שמצאתי בין דברי הגמרא לבין הזוהר הקדוש. בגמרא )נדרים
טז,ב( מבאר אביי את ההבדל שבין נדר לשבועה, ומסביר, שבנדר נאסר החפץ על האדם ואילו
השבועה מחייבת את האדם. משום כך נדר יכול לחול רק על דבר שיש בו ממש, לעומת שבועה
שיכולה לחול על כל דבר, מכיוון שהיא מחייבת את הנשבע. ואילו בזוהר )שמות קטו,ב( נאמר
במפורש להפך: "שבועה לא חלה אלא על דבר שיש בו ממש, נדר חל אפילו על דבר שאין בו ממש"!
איני זוכר איזה יום בשנה זה היה. כשהגענו לבית-מדרשו של הרבי, נכחו שם חסידים רבים,
שהגיעו ממקומות רחוקים. הרבי ישב במרכז השולחן וסקר בעיניו את המוני המסתופפים. לפתע צדה
עינו חסיד זקן ונשוא-פנים ושמו ר' לייב, והוא הזמינו לשבת לימינו.
כשהתיישב, פנה אליו הרבי: "מילא 'אותנו' אין מחשיבים בעולם כלמדן, אף שאנו מסיימים בכל
חודש את הש"ס. אבל סבי הקדוש, המגיד הגדול ממזריטש, שהכול הכירו בגאונותו האדירה, גם אותו
ניסה פעם לבחון 'ליטוואק' )ליטאי( אחד...
"ומעשה שהיה כך היה: אותו 'ליטוואק' הגיע יום אחד לבית-מדרשו של המגיד וביקש לראות אם
יגלה את הצפון במחשבתו. מיד כשהתקרב אל סבי המגיד, פתח ואמר: 'יש כאן יהודי ליטאי שבראשו
מנקרת קושיה עצומה מן הגמרא בנדרים על מאמר הזוהר הקדוש בפרשת משפטים, בהבדל שבין
נדר לשבועה'... חשתי סחרחורת בראשי. עתה כבר היה ברור כי הרבי קרא את מחשבותיי. וזאת אף-
על-פי שכל אותה שעה לא פנה אלי כלל ואף לא הביט לעברי אפילו פעם אחת! הצדיק המשיך ואמר,
שלא יחזור כעת על התשובה שהשיב סבו המגיד לאותו 'ליטוואק', והשיב באריכות תשובה משלו
שהתבססה על דברי הגמרא במסכת בבא- מציעא, בעניין המחלוקת שבין קודשא-בריך-הוא לבין
מתיבתא-דרקיעא. כשסיים להסביר את העניין לר' לייב שישב לצידו, הפנה אלי לפתע את ראשו ושאל
בפנים מאירות: "נו, אברך, הכבר תהיה חסיד?". בדברו הגיש לי את מקטרתו, כדי שאצית בה אש -
דבר שנחשב בין החסידים קירוב גדול מאוד.
מאז - סיים ר' יהושעל'ה חריף את סיפורו - נקשרתי לצדיק ואני חש כיצד כל נסיעה אליו, לא זו
בלבד שאינה גורמת לי ביטול תורה, אלא היא מביאה לי תוספת עצומה הן בלימוד התורה והן
באהבת ה' ויראתו.
הבטחה של אימא [לוי שייקביץ]
מלחמת העולם השנייה הייתה קשה מאוד לבוניה שוֵוי. היא התאלמנה מבעלה, שכלה את בתה,
וכעת נותרה לבדה עם שלושה בנים קטנים . כדי להינצל מהגרמנים נמלטה מזרחה, לאוזבקיסטן.
שבועות של טלטולים עברו עליה ועל ילדיה . מפעם לפעם ירדה בוניה באחת התחנות כדי להשיג
מעט מים או תפוח־אדמה. יום אחד עצרה הרכבת בכפר מרוחק. "כאן בטוח", אמרה האלמנה בליבה,
והחלה לחפש מקום מגורים כלשהו ועבודה . כשהצליחה לייצב מעט את מצבם הפיזי החלה לקנן
בליבה דאגה חדשה . " מה יהיה על שלושת ילדיי?", חשבה בעצב. "ברוך־שלום, הבכור, יגיע עוד
מעט למצוות. מי ילמֵד אותו להניח תפילין? ומניין אשיג לו תפילין ?" . המחשבות הללו לא נתנו לה
מנוח.
יום אחד הבחינה באדם שפניו חבושות . מיד חשדה שזה חסיד שמסתיר את פניו, כדי שלא
לחשוף את זקנו. ואכן , היא לא טעתה. זה היה חסיד חב"ד , שפעל בשליחותו של רבי יוסף־יצחק
) הריי"צ ( מליובאוויטש . בוניה הזדהתה כבת לחסידות חב"ד , וחלקה את דאגתה בעניין חינוך ילדיה.
החסיד העלה רעיון: "בעיר סמרקנד פועלת ישיבה מחתרתית , הרחק מעיני הק־ג־ב — המשטרה
החשאית. אם תרצי, אקח עמי לשם את בנך הבכור ". בוניה קפצה מרוב שמחה. מי פילל בתקופה
אפֵלה כזאת שבנה ילמד בישיבה חסידית! היא נפרדה מברוך־שלום בדמעות, מתוך ידיעה ברורה כי
היא מפקידה אותו בידיים טובות . כעבור כמה שבועות הבחינה שוב בחסיד עובר בכפר ונחפזה אליו
בהתרגשות. הלה שמח לבשר לה על הצלחתו של בנה בלימודיו. ליבה התרונן. ואז צץ רעיון חדש
במוחה . " אולי גם בני השני, אייזיק'ל, יוכל להצטרף לישיבה בסמרקנד?", אמרה לחסיד בקול רועד.
"גם הוא צריך לקבל חינוך יהודי. אנא, קחהו עמך !" . דמעותיה של האם המסו את ליבו של החסיד,
אך הוא הניד בראשו לשלילה . זה מסוכן. מנהלי הישיבה מסכנים את חייהם. הם עלולים להישלח
לסיביר או גרוע מזה. "זאת ועוד", אמר לה . " לבנך אין מסמכי זיהוי. הוא גם צעיר וזקוק לך ". קשה
היה להניא את האלמנה הנחושה מרצונה. "בעניין חינוך יהודי אין גיל צעיר", אמרה בפסקנות. אלא
שהחסיד עמד בסירובו . בוניה החליטה לעשות מעשה .
למחרת המתינה בתחנת הרכבת , וכשראתה את החסיד מתקרב לרכבת , לחשה לאייזיק: "רואה
את החסיד ? רוץ מהר והסתתר מתחת לספסל בקרון שבו הוא יֵשב. היצמד אליו ואל תעזוב אותו ".
האם חיבקה את בנה ושילחה אותו לרכבת. בעיניים דומעות הביטה באייזיק העולה לרכבת. ברוך
השם , גם אייזיק'ל יגדל יהודי וחסיד ! בוניה נותרה לבדה עם יענקל'ה בן השבע, בנה הקטן. בשעות
הערב , לאחר שסיימה את עבודתה המפרכת , צפו בליבה געגועיה לשני בניה . היא התנחמה
שהשניים עושים חיל בלימודיהם . או־אז הייתה נותנת את דעתה ליענקל'ה הקטן. הרי הוא כבר אמור
ללמוד גמרא ב'חדר', חשבה. ומה עכשיו? אין ברירה, הרהרה, חייבים לשלוח גם אותו לישיבה .
בפעם הבאה שראתה את החסיד שטחה לפניו את בקשתה החדשה . " יענקל'ה שלי, בן השבע",
אמרה לחסיד, "הוא כבר צריך ללמוד ב'חדר ' חומש, משנה, גמרא... אנא, קח אותו לסמרקנד " .
הפעם היה החסיד נחרץ לחלוטין . " בשום אופן לא! כבר הסתכנתי פעם אחת, ולא אעשה זאת שנית",
אמר . בוניה החליטה לחזור על ה'מבצע ' שעשתה בפעם הקודמת.
למחרת התייצבה שוב בתחנת הרכבת, עם יענקל'ה הקטן. "רוץ!", ציוותה עליו . " לא, אימא!",
הפתיע אותה יענקל'ה , " אני נשאר איתך !" . " יענקל'ה, הדבר קשה לי לא פחות " , אמרה האם ברוֹך,
"אבל האמן לי — זה הדבר הטוב ביותר עבורך. אני מבטיחה לך שאעבוד קשה, אחסוך כסף, ואבוא
במהירות לסמרקנד כדי להיות איתכם " . בשעת הדברים הדפה את יענקל'ה הקטן אל קרונו של
החסיד. רק כשהתרחקה הרכבת הרשתה לעצמה לתת דרור לדמעותיה. געגועיה יהיו בלתי־נסבלים,
ידעה, אך כאם יהודייה — זה המעשה הנכון לעשותו .
חלפו כמה שבועות. בוניה הצליחה להשיג כסף לנסיעה, ובלב הומה עלתה לרכבת הנוסעת
לסמרקנד , נסיעה ארוכה שנדמתה בעיניה כנצח . המולה גדולה קידמה את פניה בסמרקנד. המוני
נוסעים באו ויצאו . רגעים מספר עמדה על מקומה תוהה ונבוכה. לאן תפנה בעיר הזרה , וכיצד תדע
את כתובתה של הישיבה המחתרתית . פתאום שמעה קול קורא באוזניה : " אימא! אימא!"... לרגעים
חשבה שהיא הוזה. האם דמיונה מתעתע בה , או שמא זה באמת קולו של יענקל'ה , בנה הקטן ? ואז
הבחינה בו. כן! זה יענקל'ה שלה , שרץ לעברה, ונאסף בזרועותיה בחיבוק אוהב. "מה אתה עושה
כאן , יענקל'ה?", שאלה . " אימא, כל היום אני לומד, אבל בכל פעם שבאה לכאן רכבת אני בא לתחנה
וממתין לך. הרי הבטחת לי שתבואי, ואימהות לעולם אינן משקרות... ידעתי שתקיימי את הבטחתך !"
הלא זוהי גמילות חסד )ספורי צדיקים גליון מ'(
פעם, בערב שבת קודש אחר חצות היום, כשישב הרה"ק רבי שלמה מקארלין זיע"א בביתו וכולו
אחוז שרעפים, מתכונן לקבלת את השבת, ראה מבעד לחלונו אדם המסתובב מחנות לחנות, מבקש
לפרוט רובל ואינו מוצא. נקש הצדיק על החלון, והזמינו להיכנס לביתו, משכנס, לקח שולחן, העמיד
עליו כסא, עלה על הכיסא ופשט ידו על ארון גבוה שעמד שם. משם לקח מספר קופסאות כסף
ממעות ארץ ישראל שהיו לו, ירד מהשולחן ומנה את הפרוטות שהיו שם, ופרט לו רובל כבקשתו.
בתוך כך נכנס אחד מאנשי שלומו של הרבי, וכולו פליאה: האם בשביל ענין כזה, יטריח הרבי את
עצמו בטירחה כה גדולה?
השיב לו רבי שלמה: הלא זוהי גמילות חסד, בשביל גמילות חסד אחת כדאית כל הטרחה הזו.
הקשר בין הרבי מיליובאוויטש למארק צוקרברג )שרה כהן – התחברות(
בראיון שמסר לאחרונה למגזין יהודי בארה"ב, סיפר נשיא הרשת החברתית 'פייסבוק' מארק
צוקרברג על הקשר המיוחד שלו לרבי מילובאוויטש, שהתחיל עוד לפני שהגיח לעולם.
"לפני שנולדתי, להוריי היו שלוש בנות ואבי רצה בן זכר. הוריי ביקרו אצל מספר רופאים, אך ללא
הצלחה. כמעט שהגיעו לייאוש טוטאלי, עד שחבר משפחה קרוב שהיה מקורב לחסידות חב"ד, יעץ
לאבי לבקש את ברכת הרבי". כך, בשנת 1982, מצא עצמו האב בניו יורק - מקום מושבו של הרבי.
חיכה האב בתור הארוך, וכשהגיע תורו ביקש את ברכת הרב לבן זכר. אלא שלמרבה הפלא, קודם
שנתן את ברכתו, שאל אותו הרבי במאור פנים האם הוא שומר תורה ומצוות . משהודה האב שאינו
שומר, הסביר לו הרב את משנתו ואת הפילוסופיה של חסידות חב"ד ואף ביקש מהאב להתחייב
ללמד ולחנך את הבן שיוולד לו - בחינוך יהודי. "אבי הבטיח שיעשה כן, ואני נולדתי פחות מ 18-
חודשים לאחר ברכת הרב", אמר צוקרברג בחיוך.
אבל זה לא נגמר בזה: "כשהגיע בר המצווה שלי, אבי נתן לי את הדולר הזה שקיבל מידיו של
הרבי, וחזר על המסר שהוא שלח לי. שמרתי את הדולר, בלי להקדיש לו יותר מדי תשומת לב. בעת
לימודיי האקדמיים באוניברסיטה, החל להיבנות אצלי אט-אט הרעיון של פייסבוק, ופתאום נזכרתי
במה שאבי אמר לי. הרגשתי שיש כאן קשר מסוים בין המסר שהרב שלח לי, ובין הרשת החברתית
שלי. כשהגיע זמן הקמת 'פייסבוק' כחברה פעילה, הייתה לי הרגשה שהגיע הזמן לעשות שימוש
בדולר, והפקדתי אותו בבנק ביום הקמת החברה "." אמנם אני לא דתי, אבל אני יכול להעיד על האינטואיציה יוצאת הדופן של האיש הזה )כוונתו לרבי
מילובאוויטש - ש.כ( ואני מצטער שלא נפגשנו", הוסיף צוקרברג בסיום הראיון ..
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (1)
בס''ד
אוסף סיפורים ''נא''
מתוך ''ליקוטי שמואל''
מלקט: שמואל אייזיקוביץ
) אשרי חלקי שזכיתי להיות שכנך בגן עדן )סיפורי צדיקים, עלון
מסופר על רבי שלמה יצחקי, רש"י הקדוש זיע"א, שרצה לדעת מי יהיה שכנו בגן עדן. הוא צם
והתחנן בתפילותיו, עד שנגלה לו בחלום מלאך אשר בישר לו, כי שכנו לעתיד לבוא יהיה אברהם בן
גרשון מברצלונה. התאווה רש"י להכירו, ונסע מצרפת לברצלונה אשר בספרד, שם שאל את זקני בית
המדרש על אותו אדם. אף אחד לא הכירו, פרט לזקן אחד שאמר: "אולי כבודו מתכוון לדון אברהם בן
גרשון העשיר? אבל הוא לא עוסק בתורה. מה לכבודו ולו?" בכל זאת ביקש רש"י מאותו זקן שיראהו
היכן ביתו.
רש"י עלה במדרגות בית הארמון המפואר, ועבד קידם את פניו ושאל מה לומר לאדונו. אמר לו
רש"י: "אמור לו כי הגיע ר' שלמה יצחקי מצרפת ". כאשר