'...א"ל: מי זוטרא מאי דכתיב בהו ברבנן (ישעיהו לג, יח) "איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים" איה סופר שהיו סופרים כל אותיות שבתורה, איה שוקל שהיו שוקלים קלין וחמורין שבתורה, איה סופר את המגדלים שהיו שונין ג' מאות הלכות במגדל הפורח באויר. ואמר רבי אמי: תלת מאה בעיי בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר' (חגיגה טו,ב). פרש"י 'ברבנן - בתלמידים היוצאין לתרבות רעה: שוקלין - לדרוש קל מחמור וחמור מקל לפי המשקולת של ק"ו: במגדל הפורח באויר - י"מ שדורשין גובהו של למ"ד ודורשין בו כל זאת. וי"א מגדל דור הפלגה ולי נראה מגדל הפתוח לאויר גרסינן והן מהלכות אהלות מגדל של עץ שקורין משטיי"ר ועומד בפתח ופתחו פתוח לבקעה או לחצר שהוא אויר במסכת אהלות (פ"ד מ"א) ישנה משנה מגדל העומד באויר'. ובסנהדרין (קו,ב) פרש"י: 'במגדל הפורח באויר - מתג עליונה שלמעלה מן הלמ"ד מפני מה כפופה למטה. לשון מ"ר מפי השמועה. ל"א במגדל הפורח באויר הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל אם הוא טמא אם לאו. ל"א ג' מאות הלכות במגדל הפורח באויר לעשות כישוף להעמיד מגדל באויר כגון שלש מאות הלכות בנטיעות קשואין דאמרן בפירקין דלעיל (דף סח.). ולמורי נראה דה"ג שלש מאות הלכות במגדל העומד [באויר] ומשנה אחת באהלות (פ"ד משנה א) דמשתעי בהכי מגדל העומד באויר וטומאה בתוכה כלים שבתוכו טמאים וכן נראה לר' '. ניראה אולי שהפרושים השונים מבטאים עניין אחד, שמהו עניין ה-ל'?- אולי זהו כעין הכישוף שעליו נאמר 'והאמר רבי יוחנן: למה נקרא שמן מכשפים שמכחישין פמליא של מעלה' (סנהדרין סז,ב) כך ה-ל' מרמזת שהמתג עולה למעלה, הוא כעין של מעלה, אבל בעצם הוא יורד למטה, שכחו שייך למטה ולא לשמים, וזהו שכביכול מכחיש את מעלה 'כשפים - נוטריקון כחש פמליא של מעלה שעל מי שנגזר לחיות ממיתין' (רש"י). שהם מזיקים מכח הטומאה. זהו גם מגדל העומד באויר, האם מעביר טומאה לכלים או שלא, שמחיל טומאה על הדברים בעולם, ואף אדם ניקרא כלי, 'דאמר רבא: כולהו גופי דרופתקי נינהו, טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא' (שם צט,ב) ולכן יש בו כח גדול להחיל תורה וקדושה עימה, או לחילופין כח טומאה וכישוף. וכך האדם משפיע ח"ו טומאה בכישוף ומשנה את העולם בהחלת טומאה בו, כמו הדוגמה שמביא רש"י ששותל ע"י הכישוף קישואים, ניראה שבכוונה הדוגמה בקישוא, שהוא 'קישות מרחיב מעיים. והא תנא דבי רבי ישמעאל: למה נקרא שמן קישואין מפני שקשין לגופו של אדם כחרבות? לא קשיא, הא ברברבי הא בזוטרי (ע"ז יא,א) שהוא יכול לשמש כטוב ויכול לשמש כרע, תלוי מה הוא, כך יש השפעה חזקה בעולם של קדושה ויש של טומאה, השאלה במה משתמשים, שלפי זה הוא מזיק או מועיל. אם הוא בעד הקדושה זה מועיל, ואם ח"ו להיפך זה מזיק לעולם, כמו אנשי דור הפלגה שמרדו בה' והביאו חורבן בעולם. וזהו גם עניינה של א"י לעומת ארץ העמים, שכאן יש קדושה לתקן את כל העולם, שכאן הוא מקור יצירת העולם ולכן בו יש מקור כח של קדושה לתיקון העולם, שלזה ניברא העולם, שיתוקן בקדושה. בא"י 'אוירא דארץ ישראל מחכים' (ב"ב קנח,ב) הקדושה בארץ מחכימה בהקשר לקדושה, שהחכמה דבוקה בה' ולא ח"ו מנותקת ממנו, שזה מקור להדרדרות עד שימוש בחכמה למרוד ח"ו. לכן ניראה שרמוז ב-ל' שזה אחד פחות מל"א שמרמז על א"י, שבכיבוש א"י נילחמו בל"א המלכים, כך שרומז לקדושה בעולם, שכמובן חזקה מעל (יותר מ)הטומאה. וניראה גם שכדי לינצל מהדרדרות לחכמה רעה יש חשיבות להדבק בת"ח, שזהו בן הזוג של הל' הוא ע' (שמו"ר טו,ז) שרומז לזקנים (70 זקנים) שהם שומרים על הל' שלא תדרדר לטומאה ח"ו. ניראה שזהו שבחגיגה מובא שהם שאלו 300 שאלות ואילו בסנהדרין מובא 400, שניראה שבחגיגה מרומז על מהותם, שהדרדרו לטומאה, ובסנהדרין מרומז כיצד זה קרה, שזהו בשל שלקחו הכל לעצמם, כאילו התורה רק מהם, וזהו 400 כאות ת' שכל התורה (שרשומה באותיות שאחרונה היא ת') ראו דרך עצמם בלבד. ולכן נאמר בסנהדרין 'דלא הוה סלקא להו שמעתא אליבא דהלכתא' ופרש"י: 'שלא זכו לקבוע הלכה כמותן' שזה בשל שהתורה היתה רק שלהם ומנותקת משאר הת"ח, ולכן לא קיבלו את דעתם (וכן מובא שם שלא יהיו לו בנים ת"ח). וזה גם עניינה של א"י שבה יש עניין של ציבור (מה שאין בחו"ל) ובמעלה זו מחילה את התורה כראוי בשלמותה בדבוק חברים. אולי זה גם דברי ר"א (שם סח,א) שאמר במיתתו שלמד הרבה מרבותיו הגדולים ושלימד, ושונה בדיני בהרת 300 הלכות, וכן בהלכות קישואים שהכוונה לכשפים, ובסוף נאמר שענה בעניין שאמר 'טהור' בדיני כלים וכך יצאה נישמתו 'ויצאה נשמתו בטהרה'. שהיה לו חיבור לת"ח (על אף שנידוהו אח"כ) ולכן למד על טומאת אדם והשפעה של מעשי כשפים, שזהו המשכה של הטומאה מאדם לעולם, ואילו הוא היה בקדושה ע"י קשר לת"ח ולכן נישאר ותיקן בקדושה עד שנשמתו יצאה מהעולם בקדושה. ניראה שזה גם קשור לפשט הפס' "לבך יהגה אימה איה ספר איה שקל איה ספר את המגדלים" (ישעיה שם) פרש"י:"לבך יהגה אימה" - כשתראה השרים והחכמים של עכו"ם שהיו שליטים בחייהן והרי הם נידונים בגיהנם, יהגה לבך אימה ותאמר איה חכמתן וגדולתן של אלו? איה שהיה סופר בחייו ושוקל כל דבר חכמה שהיו שואלין ממנו כל עצת מלכות?. "איה סופר את המגדלים" - גם הוא דבר מלכות ממונה על בתי המלכות הם, וכמה מגדלים צריך לעיר פלוני, וכן "סבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה" כמה מגדלים היא צריכה'. שהיו מתייעצים איתו במלכות בשל חכמתו, והוא היה ממונה על בתי המלוכה והמגדלי שמירה, וסופו גיהנום, כי במקום ליישר את העולם לה', הוא עשה אחרת. וזה כעין ג"ש ל"סובו ציון והקיפוה ספרו מגדליה" (תהילים מח,יג) שקשור לכח א"י. והנה כאן זה מבואר על התלמידים שסררו, ואילו במדרש משלי (בובר טז,יא) מובא 'לעתיד לבוא, עתיד הקב"ה לישב עליהם בדין, ומניח ספר תורה על חיקו, ויאמר: כל מי שעסק בזה - יבוא וייטול שכרו, שנאמר: "איה סופר, איה שוקל, איה סופר את המגדלים": איה סופר - אלו מלמדי תינוקות לשם שמים, יבואו ויטלו שכרן. איה שוקל - אלו שוקלין קלים וחמורים, יבואו ויטלו שכרן. איה סופר את המגדלים - זה לומדי הלכות והגדות, יבואו ויטלו שכרן' הרי שלומד על צד החיוב, על הזכות, כיון ששני הצדדים יוצאים מאותה נקודה, מהחכמה, רק ההבדל הוא האם זה מחובר לה' או ח"ו מנותק. כך הוא מנותק ח"ו כדואג או מחובר כר"א.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.