'אמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר (הושע יד, ב) "שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך" הא עון מזיד הוא, וקא קרי ליה מכשול. איני? והאמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר (יחזקאל לג, יט) "ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם (חיה) יחיה"? לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה' (יומא פו,ב). מדוע בתשובה מאהבה הזדונות נעשים לו כזכויות?- התשובה הידועה היא שע"י תשובה מאהבה הוא רוצה להתחזק במצוות, ולכן בהתחזקות במצוות יש לו זכויות. ולכאורה יש לזה רמז בפס' המקור "ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה" שעושה מעשים טובים אחר התשובה. אולם לכאורה זה לא חד וחלק, שהרי יש ששב מאהבה אולם לא התחזק במצוות, וכן יש ששב מיראה ומהפחד מחליט שיתחזק במצוות?- לכן ניראה אולי לומר שהפס' אומר "ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה" שיש כאן עניין של חיים, וזה כעין הנאמר מיד 'ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: גדולה תשובה שמארכת שנותיו של אדם שנאמר (יחזקאל יח, כז) "ובשוב רשע מרשעתו (חיו) יחיה"'. שהעולם הוא מקום המועד לנפילות, ומטרת המצאות האדם בעולם הוא לעשות טוב ולימנע ברע, ואם נופל צריך לשוב בתשובה, לתקן את הרע שעשה (כעין דברי הרבי מפשיסחא שאין אדם חוטא אלא אם כן ניכנסה בו רוח שטות, אז על מה נענש הרי היה שוטה?- וענה שחיובו הוא על שלא שב בתשובה כשעזבה אותו הרוח שטות). יוצא שבנפילה הזו הוא בעצם העלה מנפילתו בחטא את עצמו ואת כל העולם איתו, כך שבעצם למפריע הנפילה היתה כעין בשביל עליה, ולכן הנפילה עצמה משמשת למפריע כעין זכויות, לצורך העלאת העולם בקדושה (ובזה עצמו גורם להתחזק בצדק ובצדקה גם אם לא מודע לזה). דבר זה הוא דווקא בתשובה מאהבה, אולם בתשובה מיראה כיון שעושה זאת מפחד אין זו תשובה כ"ך ראויה ולכן לא מעלה כ"ך לקדושה, אלא העון כעין מכשול בלבד, שעדיין לא תוקן לגמרי, שאינו נקי לגמרי ולכן עדיין נחשב קשר לחטא, ולא לעליה בקדושה כמעלת התשובה הראויה. ואולי אפשר עוד,שבתשובה מאהבה על כל חטא רוצה לשוב לה' באהבה, כמו האוהב שרוצה בקשר ובחיבור. מימלא על כל חטא רוצה קשר חזק יותר לה', ואותו הרצון לקשר לה' הוא זכות של "ואהבת את ה' אלקיך", שמתגבר בכל חטא שעשה ע"י החזרה בתשובה לאהבה נוספת, על כל חטא רוצה להתקרב יותר לה' בשל שמבין שהתרחק על ידו, ולכן החטא עצמו גורם לזכות אהבה. ואילו תשובה מיראה הוא מפחד שה' יתן לו עונש (שאין זה יראה של יראת הרוממות אלא יראה של עונש) ולכן רק מבקש שיסלח לו על שעשה, ולא מתחבר בזה יותר לה' אלא רצונו רק שימחל לו מה שעשה בכדי שלא יענש. ואולי תשובה מאהבה הוא מתחבר לה' בדעה שה' הוא הראוי לידבק בו, ולכן לא רוצה לחטוא כלל, מעצם מהות החטא שהיא ריחוק מה', ולכן מבקש מה' שיסלח לו על שעשה ומקבל על עצמו שלא לחזור. והנה אדם אין בכוחו לימנע בעצמו מחטא 'ואמר ר"ש בן לוי: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, שנאמר "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו" ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, שנאמר "אלקים לא יעזבנו בידו"' (קידושין ל,ב) מימלא הכח לימנע מהחטא הוא ע"י הקב"ה, ולכן כאשר אדם שב בתשובה ומבקש את קרבת ה' באהבה, הוא מצטער על שחטא ובקבלתו שלא לחטוא, מתחבר לכח שה' נותן נגד יצה"ר. מימלא כשמתכפר לו על שעשה יש בזה צרוף של כח ה' לעמוד נגד היצר, ומימלא חל למפריע כאילו הוא עומד נגד היצר, שלו היה בזמן החטא עם כח זה לא היה חוטא. מימלא נחשב בזה כאילו לא חטא כלל, אלא כאילו עמד נגד היצה"ר, וזהו שנעשה לו כזכויות, כאילו עמד נגד יצה"ר. אולי זהו עומק הנאמר קודם (יומא פו,א): 'ר' חמא (בר) חנינא רמי: כתיב "שובו בנים שובבים" דמעיקרא שובבים אתם, וכתיב "ארפא משובותיכם", לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה' ופרש"י:'כאן מאהבה - השב מאהבה נעקר עונו מתחלתו' שבאהבה הוא מכפר ומרפא את החטא, שזה אולי ע"י הכח שלא היה חוטא כלל. או בדומה, כח זה של התגברות על החטא, הוא עצמו נחשב כזכות ומעלה לאדם זה. כל זה הוא דווקא בתשובה מאהבה, אבל בתשובה מיראה, האדם לא רוצה בכח שלא חטא, מעצם רעת החטא כריחוק מה', אלא רק רוצה שלא להענש, ולכן מבחינתו העיקר שלא יהיה עליו דין, ולכן לא חל למפריע לכפר על החטא. ניראה שתשובה מאהבה היא מהות ר"ה, שאוכלים ובאים מאהבה לה', ולכן גם שופר רמז לזכות יצחק שעלה באהבה על המזבח לעקידה, ואילו יוה"כ הוא מיראה, שצמים מפחד ה' (ובזה יש שמתחברים ליראת העונש, ויש המתחברים ליראת הרוממות שזה סוג של אהבה).

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.