'תניא רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם.. ר' יהושע אומר בניסן נברא העולם' וכו' (ר"ה י,ב-יא,א) 'ת"ר חכמי ישראל מונין למבול כר"א ולתקופה כר' יהושע' (שם יב,א) איך פוסקים כשתי דעות מחלוקת?- ראה תוס 'כמאן' (שם כז,א) 'אומר ר"ת: דאלו ואלו דברי אלקים חיים, ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן' וראה הסבר עמוק של מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (מועדי ישראל. 'תשרי וניסן..'). ואולי אפשר שיש לדמות לשבת, שמצד אחד השבת היא סוף הבריאה, ומצד שני 'חד בשבא ותרי ותלתא בתר שבתא, ארבעה וחמשא ומעלי שבתא קמי שבתא' (גיטין עז,א) כך ששבת היא אמצע השבוע. אז כיצד יש לישב ההבדל?- אלא שמצד בריאת העולם שבת היא סוף הבריאה, זהו היסוד, ועל גביו בשל מעלת השבת שמשפיעה קדושה אז היא נעשתה להיות מרכז השבוע מבחינתנו, מצד תיקון העולם שאנו מושכים משבת לשאר השבוע. כך ניראה שהתורה קובעת את ניסן כראש השנה לחודשים, שבו יצאו ממצרים, כך שהוא כמו היסוד שבבריאה, הוא הצד ההתחלתי (וזה כמו שאמר ר"ת שבו ניברא ממש) כמו שבת בסוף שבוע מצד הבריאה. וכיון שהוא ראש לחודשים, שבנ"י מיוחדים שמקדשים חודשים ולכן מראה את מעלתנו כשותפים לתיקון והקמת העולם בקדושה, אז הוא כעין מהצד המעלתי במרכז, ולכן יוצא שההתחלה מהצד הרוחני הוא בחודש תשרי, כמו ששלישי הא ההתחלה בעניין זה בשבת. ולכן בחודש תשרי דנים אותנו בהקשר לקדושה והראיות של העולם ע"פ תיקוננו (וזהו כר”ת שעלה במחשבה, כעין הצד הרעיוני, שהעולם ניברא כדי שנתקן אותן. לכן בתשרי הוא ר”ה לשמיטין ויובלות, שהם תיקון העולם על ידנו ששומרים ומקיימים מצוותיהם). והנה במנורה נאמר "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת" וגו' (במדבר ח,ב) '"בהעלתך" - על שם שהלהב עולה, כתוב בהדלקתן לשון עליה, שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה' (רש"י) מה עניין שיהיה חשוב שהשלהבת תעלה מאליה, לכאורה פשוט שיש לעשות כך כיון שככה ראוי שידלק טוב, למה יש לצוות זאת?- אלא שהשלהבת עולה מאליה זה כשבוער היטב, ויש חשיבות לומר שיאיר טוב, כיון שמטרת המנורה היא 'עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדותה? אמר רבא: זה נר מערבי שנותנין בה שמן כנגד חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים' (מנחות פו,ב) מה העניין להעיד דווקא כך?- 'דתניא "אל מול פני המנורה יאירו" מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, ונר מערבי כלפי שכינה' (מגילה כא,ב) כלפי שכינה הכוונה כלפי קה"ק, ובו הארון עם התורה, שזהו שהמנורה ובפרט הנר המערבי מרמזים לתורה, שבאה להאיר בעולם, ולכן המנורה מסמלת אור התורה "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג). לכן במנורה מסומל הליכתנו בדרכי ה', שלכן ה' משרה שכינתו בתוכנו, וזהו העדות לכל העולם, שמפיצים אור השכינה בעולם. והנה ישנה מחלוקת מהו הנר המערבי: 'נר מערבי - למ"ד במנחות מזרח ומערב מונחין סדר הקנים קרי מערבי נר שני שבצד החיצון שהוא במזרח, ולמ"ד צפון ודרום מונחים אמצעי קרי מערבי על שם שהיה פיו כנגד מערב וכל שאר הנרות כלפי האמצעית, דכתיב אל מול פני המנורה דהיינו אמצעי יאירו וגו' של צפון היו פונות לדרום ושבדרום פונות לצפון' (רש"י, שבת כב,ב) שגם בזה אפשר להסתכל מצד הבריאה, שבבריאה האש ניברא בשני 'ואמר רבי בנאה בריה דרבי עולא: מפני מה לא נאמר כי טוב בשני בשבת מפני שנברא בו אור של גיהנם' (פסחים נד,א) והאור שמסמל את הקדושה ניברא בראשון 'דא"ר אלעזר: אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו.. ולמי גנזו?- לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר "וירא אלקים את האור כי טוב" ואין טוב אלא צדיק' וכו' (חגיגה יב,א) לכן נר מערבי הוא השני, כעין מאיר כנגד אש של גיהנום, שמאיר בעולם (שלא כאור הגנוז שניגנז) להאיר בתורה כדי לחבר שמים וארץ (שחולקו בשני ברקיעים), אולם כיון שיש קשר לאור גם בראשון לכן 'מי שזכה בדשון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים' (משנה תמיד ג,ט) שאף הנר הראשון היה דולק בדומה לנר מערבי. לעומת זאת אפשר לראות את הנר המערבי באמצע, שהוא המרכז של הקדושה, וזהו הדעה שהוא האמצעי. אולי זה תלוי במחלוקת על היום הראשון, 'כתנאי, אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו, דברי רבי יעקב. וחכ"א: הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי' (חגיגה שם) שלרבי יעקב היו מעמידים את המנורה מזרח ומערב שהמערבי הוא השני, כמעלת ראשון ושני, ואילו לחכמים המנורה צפון ודרום שהמערבי באמצע, כי אין מעלה לראשון ושני (גם אם ניברא אור של גיהנום, אין לזה שייכות לביטוי אצלנו, כי האור לא מתכוון לדברים עליונים). [ואולי אפשר להעמיד את המנורה כך או כך, ושינו ע"פ ההקשר במציאות בעולם, או בבית ראשון כך ובשני כך, ע"פ הדרגה של הקדושה וגילוי השכינה]. לכן יש חשיבות להעלאת האור בצורה טובה במנורה, בשל מעלתה כמאירה את דרכנו בקדושה, וזהו הנחמה לאהרן '"בהעלתך" - למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? - לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות' (רש"י. במדבר ח,ב) שהמנורה מסמלת את ההליכה באור ה', וזה תפקידם של הכהנים "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" (מלאכי ב,ז) וכן כלל שבט לוי "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים לג,י), ובתורה מחברים שמים וארץ, לעשות את הארץ קדושה כשמים, וזה מרומז במנורה שקשורה לאור וחיבור שמים וארץ (יום שני) ומתקן את כל העולם (הוא האמצעי, כמרכז העולם, שממשיך קדושה לעולם כולו). וזהו שהעלאה היא '"בהעלתך" - על שם שהלהב עולה, כתוב בהדלקתן לשון עליה, שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה. ועוד דרשו רבותינו: מכאן, שמעלה היתה לפני המנורה, שעליה הכהן עומד ומטיב' (רש"י במדבר ח,ב) שיש עניין בהלאת האור מצד עצם החיבור לקדושה (שלהבת עולה מאליה) ויש את הצד של הכהנים שמביאים את העולם לידי זה (מעלה שעליה עומד הכהן). זהו ההרגעה לאהרן והיא לא בטלה לעולם, וזהו המובא במדרש 'הקרבנות כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגים, אבל הנרות לעולם "אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ" וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם' (במדבר רבה טו,ו) והרי המנורה גם בטלה בחורבן?- אלא מסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א (ע"פ הרמב"ן) שהכוונה לתפקיד הכהנים לחבר את התורה והקדושה לבנ"י, שזה בא לידי ביטוי שיא בחנוכה, שמנורת חנוכה היא המנורה של תמיד, שמלמדת על תפקיד הכהנים. וניראה שהאיחוד הזה של "בהעלתך" של הנרות והכהן איחד בניהם בפנימיותם, וכך כל הזמן כשהכהנים (ושבט לוי) מפיצים בבנ"י אור תורה נחשב כמו הדלקת המנורה, שזהו התוספת במדרש 'וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני' שמניין הביאו את זה, הרי זה לא מרומז בפס' (שלא כמנורה שסמוך)?- בפשטות למדו כתוספת להסמכה של המנורה, שנירמז לו גם על הסמוך מלפני קרבנות הנשיאים, שזהו ברכת כהנים (במדבר ו,כב-כז) שגם בזה הוא מעליהם. וניראה עוד, שבברכת כהנים נאמר "ואני אברכם" ודרשו בספרי '"ואני אברכם" למה נאמר?- לפי שהוא אומר "כה תברכו", אין לי אלא ברכה לישראל, ברכה לכהנים מנין?- תלמוד לומר "ואני אברכם"'. הרי שהכהנים גורמים בברכתם שה' יברכם, שע"י מעשיהם גורמים לשפע קדושה לחול גם עליהם, כך ניראה שבהפצתם קדושה בישראל, הם גורמים משמים ה' ימשיך שפע קדושה מלמעלה, וכך יחשב כהדלקת המנורה כאילו קיימת גם כיום. שבברכת כהנים אומרים "יאר ה' פניו אליך" שזה כעין במנורה "אל מול פני המנורה יאירו" (אור ופנים) שיש כעין חיבור פנימי, שבמנורה יש הארת פני ה' בעולם, וכך גם בברכת כהנים גורמים, ולכן קשורים שזה מביא לכעין זה. ובזה הרגיע ה' את אהרן, שאמנם לא הקריב לחנוכת המשכן, אבל זה לא בגלל שלא ראוי הוא ושבטו, אלא להיפך, בשל גדלותו התמידית, הוא מעל המשכן הפיזי שיחרב בהמשך, אלא נחשב בעשייתו לכעין המשך המשכן בכל הדורות ע"י היותו שליח ה' להאיר באור ה' בעולם, הוא ושבטו. לכן אמרי המנורה יש את הקדשת הלוים ותפקידם, לומר שהם הוקדשו לה' לעולם ולא רק לזמן של המשכן. והנה מיד אח"כ מובא "וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר" וגו' (במדבר ט,א). שמסופר על פסח במדבר, על פסח הרגיל ועל פסח שני, ניראה אולי כרמז לעניין המנורה, שגם בה יש עניין כמו של החודשים, כמו שאמרנו, ולכן יש עניין של ניסן שהוא החודש הראשון ויש פסח שני שהוא כנגד השני, שזהו כנר מערבי במנורה, שיש בו דעה של נר שני (ואף הראשון היה נישאר דולק). ולאחריו נאמר "וביום הקים את המשכן כסה הענן את המשכן לאהל העדת" וגו' (ט,טו) שבנ"י חנו ונסעו ע"פ ה', ע"פ הראות הענן, "ולפי העלת הענן מעל האהל ואחרי כן יסעו בני ישראל ובמקום אשר ישכן שם הענן שם יחנו בני ישראל" (ט,יז) ואהל מועד הוא באמצע המחנה של בנ"י, כמו הדעה שנר מערבי הוא באמצע במנורה. שבנ"י במדבר חנו ונסעו ע"פ ה', להתרגל ללכת אחרי רצון ה' (כמו שאומר הגר"ח דרוקמן שליט"א) ומימלא זהו כעין המנורה שמאירה לנו את הדרך ללכת אחר אור ה' שמאיר לנו את הדרך בעולם, כדי לקדש את העולם ולא ליפול בו, ע"י הדרכתה של תורה על כל דבר בעולם.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.