תובנות בתורה – פרשת פינחס

כה,יג: והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם: תובנה: פינחס הוא הכהן היחיד שנותר מאהרן, וממנו יצאה כל שושלת הכהנים. כבר למדנו שמשפחת אהרן ישרתו בכהונה לעולם (וְהָיְתָה לִהְיֹת לָהֶם מָשְׁחָתָם, לִכְהֻנַּת עוֹלָם—לְדֹרֹתָם; שמות מ,טו), ואילו כאן אנו למדים כי כהונת העולם ניתנת רק לצאצאיו של פינחס בן אלעזר בן אהרן (פסוק י"א). מסתבר שפינחס הוא בנו היחיד של אלעזר (שמות ו,כה), שני בנים אחרים של אהרן, נדב ואביהוא, מתו בלא בנים ("ובנים לא היו להם"; במדבר ג,ד), ואילו הבן הרביעי של אהרן, איתמר, לא נזכר שהיו לו בנים. תפקידו של איתמר נזכר כאחראי על הלויים (עֲבֹדַת, הַלְוִיִּם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן; שמות לח,כא), ומאחרי פרשת פינחס (איתמר נזכר כבנו של אהרן בבמדבר כו,ס) ועד סוף התורה, שמו לא נזכר יותר.

כה,טו: ראש אומות בית אב במדין הוא: תובנה: יתרו לא שכן יותר בקרב שבטי מדין, לאחר שחזר מביקורו אצל משה במדבר. הוא אמנם חזר אל ארצו ואל מולדתו כפי שהצהיר (וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה, אֶת-חֹתְנוֹ; וַיֵּלֶךְ לוֹ, אֶל-אַרְצוֹ; שמות יח,כז; וכן: וַיֹּאמֶר אֵלָיו, לֹא אֵלְֵך: כִּי אִם-אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, אֵלֵךְ; במדבר י,ל), אך סביר להניח כי גורש משם וירד מגדולתו, עקב תמיכתו בעם ישראל. מדין היה בנו אברהם מאשתו קטורה (בראשית כה,ב) ולכן משה ברח מפרעה דווקא לשם. יתרו היה כהן מדין בעת שמשה ברח מפרעה (שמות ג,א) והחזיק בתפקידו ככהן מדין עד לביקורו אצל משה (שמות יח,א). עם כניסת עם ישראל לעבר הירדן המזרחי, מדין נעשה אויבו של עם ישראל וחבר למואב (במדבר כב,ד). שמו של יתרו לא נזכר בין מלכי מדין שלחמו בישראל (במדבר לא,ח), ולא כראש האומה (פסוקנו). לא סביר להניח שיתרו המשיך לשכון בקרב מדין, ונעשה לאויב של ישראל, וזאת לאור העצות הטובות שהשיא למשה. מכאן ניתן להסיק שיתרו לא חזר בפועל לארצו, או חזר לארצו וגורש משם. אם היה נשאר במדין ככהן, יכול היה להפעיל את השפעתו לכריתת ברית שלום עם ישראל.

כו,יא: ובני קרח לא מתו: תובנה: אדם מת או נענש בחטאו, ולא בחטא חברו או בחטא קרוב משפחתו. בני קורח היו בקרבת אביהם בעת שקורח ועדתו נבלעו באדמה: וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח (במדבר טז,לב), אך הם לא נפגעו.

ח,טז: ובחודש הראשון ... פסח לה': תובנה: לוח השנה העתידי הקובע לעם ישראל, נערך לפי פסח, מכאן שהחודש הראשון בשנה, כלומר ראש השנה, הוא חודש ניסן. כבר נאמר בשמות יב,ב: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה; כלומר עקב המאורע הגדול של היציאה ממצרים, חודש היציאה ממצרים נקבע 'לכם' כראש השנה ובכך ראוי להתמיד. ה' מודיע למשה על מותו (וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל-עַמֶּיךָ גַּם-אָתָּה; כז,יב), ומצוה אותו על הקרבנות העתידים: "צו את בני ישראל ... תשמרו להקריב לי במועדו" (כח,ב). חודש תשרי וחגיו מכונה 'החודש השביעי', כגון: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם (ויקרא טז,כט), ולא 'בראש השנה'.