נספחים

פרק א. הסברים נוספים המתאימים לשיטת הרמב"ן 

בטעם הדבר, שרק הפרזים קיבלו מעצמם את התקנה נאמרו מספר הסברים:

1.            חסרון הגנת החומה

תחושת הסכנה ושמחת ההצלה התעצמה בפרזים הגלויים והבלתי מוגנים, שם לא הייתה חומה מקפת סביב והיו שרויים בסכנה גדולה - שמא יבואו עליהם האויבים מערים אחרות ויתחברו עם האויבים שבעירם[73]. ושם נצלו מסכנה גדולה שלא נקהלו עליהם אויביהם לנקום בהם ביום שלאחר המלחמה[74].

2.            ריבוי האויבים בערי הפרזות

אויבי הפרזים היו מרובים, וא"א היה לנצחם (שכן בערי הפרזות נהרגו שבעים וחמישה אלף, משמע, שהיו האויבים מרובים). אויבים אלו היו מביתו של עמלק, ורצו למחות את כל אשר בשם ישראל יכונה ולהנקם על מה שעשו להמן ולבניו[75]. מה שאין כן אויבי המוקפים.

3.           חסרון הגנת המלך והשרים לפרזים

 בערי הפרזות נלחמו היהודים באויביהם בלא עזרת השרים וחיל המלך, וביקשו האויבים לקיים את איגרת המן[76]. ולכן במוקפים, אשר נעזרו ע"י השרים וחיל המלך, נאמר: "איש לא עמד בפניהם" ולא נאמר עליהם: "ועמוד על נפשם", כפי שנאמר על הפרזים[77].

4.            התמדת הנס לפרזים

ליהודים הפרזים נעשה בכל יום נס כאותו הנס שנעשה בימי המן, לפי שהם אינם יושבים בערי מבצר ועם כל זה יושבים לבטח. על כן מוטל עליהם חוב אמיתי לעשות לכל הפחות זכר וזיכרון לנס שנעשה בימי מרדכי ואסתר[78].

5.            ההבדל בין מצבם הרוחני של אנשי המוקפים והפרזים

בעיירות הגדולות אשר מוקפות חומה ישבו ע"פ רוב יהודים עשירים אשר עסקו במסחר ותעשיה. הם התרכזו בעיירות הגדולות מוקפות חומה. כתוצאה מכך, בעיר הגדולה היו מצויים טיפוסים שונים של אנשים והנהגות שונות. אך בערי הפרזות רוב האנשים היו תמימים ופשוטים המדקדקים בקלות כבחמורות. ולכן, כאשר נשמעה הגזירה ליהודים היושבים בערי הפרזות - האמינו בכל לב כי מן השמים הוא לייסרם על עוונם ושבו אל ה' בכל לבם. וכאשר נשמע הנס לא חקרו ולא התפלספו, אלא האמינו כי רחם עליהם  ה' ברוב חסדו בשובם  אליו. ומיד, בלא להמתין לזירוז מרדכי עשו אותו יו"ט להודות לה', ואף שלחו מנות איש לרעהו להרבות אהבה ואחווה.

אבל יושבי המוקפים סרבו לקבל עליהם יו"ט לזיכרון הנס. הם התפלספו והקטינו את משמעות הגזירה באומרם - שהיא לא הייתה באמת כפי שצעק מרדכי, ומי יודע, אולי רק על היהודים הפרזים יצאה הדת להשמידם ולא עליהם העשירים  המצויים בבתי גדולי השרים ומקושרים בידידות עימהם, וגם אם האמת כדבריו, היו ידידים רבים מבין העמים מחביאים אותם בביתם עד עבור הזעם. בנוסף לכך, לאחר הנס הקטינו המוקפים את ערכו של הנס והליטו אותו בטבע באומרם, שאהבת אסתר הביאה לכל זה[79].

6.            האגרות הראשונות לא הובאו לידיעת אנשי המוקפים

המן שלח ספרים לשרי המדינות חתומים בחותם המלך באופן שלא ידע איש מה היה כתוב בהם. והיה כתוב עליהם מלמעלה שלא יפתחו אותם  עד שיבוא יום י"ג באדר. בנוסף לספרים, שלח המן עוד אגרות פתוחות - "פתשגן הכתב" - תמצית הספרים החתומים, שתפקידם היה לפרסם ב"גלוי לכל העמים", שיהיו עתידים ליום י"ג למלחמה, שבאותו יום יפתחו את הספרים וידעו עם מי ילחמו.

אסתר בקשה להשיב את הספרים החתומים שהייתה כתובה בהם מחשבת המן המפורטת, מפני שהשרים לא ידעו עדיין מה היה כתוב בהם, במחשבה, שע"י כך, לא יהיה בזה בזיון למלך.

המלך לא הסכים לכך, אולם יעץ להבטיח את שלום היהודים, על אף שיישארו הספרים ביד השרים - ע"י האגרות האחרונות, שכתב בהם בביאור - שהיהודים יהיו עתידים להנקם מאויביהם, וכן ע"י תליית המן ונתינת ביתו לאסתר. מחשבתו של המלך הייתה, שע"י כך, ממילא, ידעו השרים כי האגרות הראשונות נכתבו נגד רצונו, ובודאי, גם כאשר יפתחו את הספרים החתומים יסתירו אותם השרים מפני האיגרת האחרונה, כיון שהם יחששו שמא יהא גורלם כגורלו של המן. ועל כן השרים ישתדלו לעזור ליהודים, ואילו המון העם לא יידעו כלל מה היה כתוב באגרות הראשונות, כיון שהשרים יסתירו אותם, ולכן אין שום חשש וסכנה ליהודים.  ואכן, כשהגיע י"ג באדר, נקהלו היהודים בעריהם, שהם הערים הגדולות הבצורות בכל מדינות המלך אחשורוש. שם נמצאו השרים והסגנים וחיל צבא המלך והם היו להם למגן בעדם עד כדי כך, שצורריהם נתייראו לעמוד כנגדם - "ואיש לא עמד בפניהם", ולא נצרכו לעמוד על נפשם ולהלחם. אולם "שאר היהודים אשר במדינות המלך אחשורוש" בערי הפרזות הקטנים והכפרים "נקהלו ועמוד על נפשם" - ששם לא היו שרים וחיל המלך שיעזרו להם, ושם הרימו אויביהם יד להלחם בהם.

לכן, בשנה הראשונה רק היהודים הפרזים, שהיו בסכנה, כיון שפרצו בהם אויביהם להלחם בהם וחיל המלך לא היה שם, קבעו ימי משתה ושמחה. ואילו המוקפים - לא קיבלו עליהם ימי הפורים לפי שלא ידעו את תוקפו של הנס, לפי שלא נתפרסמו הספרים החתומים שנשלחו בידי המן להשמיד את היהודים, ולא נודע להם כלל כי היה רשות לאויביהם להרוג בהם[80].

7.            פשטות ההכרעה לגבי קביעת הפורים לפרזים

לפרזים היה פחות מקום להסתפק, האם לחגוג את יום י"ג, שהוא יום הנס, או את יום י"ד, שהוא יום המנוחה, כיון שיש ביום י"ד גם את הצד של היותו יום נס, שכן בו נעשה הנס לבני שושן, וגם את הצד של היותו יום מנוחה לבני הפרזים. לעומתם, למוקפים, היה קשה להכריע בשאלה - באיזה יום לחגוג את הנס. ובנוסף לכך הרגישו צורך מיוחד לקובעו ביום י"ד לפי שבו נצלו מסכנה גדולה שלא נקהלו עליהם אויביהם[81]. 

פרק ב. מקור חיוב המוקפים בט"ו

הגמ'[82] מבררת את מקור חיוב המוקפים בט"ו:

כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו וכו'. מנהלי מילי?אמר רבא דאמר  קרא על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות וגו' מדפרזים בי"ד מוקפים בט"ו.ואימא פרזים בי"ד מוקפים כלל כלל לא[83]?   ולאו ישראל נינהו, ועוד מהודו ועד כוש כתיב[84]...ואימא בי"ג? כשושן.

כלומר, היה מקום לומר שהפרזים בי"ד ומוקפים כלל וכלל לא. ובסופו של דבר קביעת המוקפים בט"ו היא מסברה בלבד! "כשושן", כיון שלא רמז לך הכתוב זמן המוקפים ומצאנו שבשושן עשו בט"ו מסתבר שאותו היום שייר למוקפים[85] .

ונראה שכתוצאה מאופן התפתחות התקנה היה מקום להו"א שמוקפים כלל וכלל לא[86],  כפי שהיה בתחילה, ע"פ הרמב"ן, שרק הפרזים קבלו זאת על עצמן. ובשל כך התאפשרה המציאות שזמנם של הפרזים מפורש, וזמנם של המוקפים צריך לימודים ודקדוקים[87]. 

פרק ג. גדרי איסור עשית מלאכה  בפורים ועניין מתנות לאביונים

בשלב ב' מופיע הביטוי "ויום טוב" המוסבר בגמ'[88] כאיסור עשית מלאכה:

תני רב יוסף: שמחה ומשתה ויום טוב. שמחה, מלמד שאסורין בהספד. משתה, מלמד שאסורין בתענית. ויו"ט, מלמד שאסורין בעשית מלאכה[89].

ומובאות בגמ' שתי דעות ביחס להלכה בעניין עשית מלאכה בפורים:

ע"פ ההסבר הראשון - איסור עשית מלאכה שייך רק לאנשי הפרזים בי"ד ולאנשי המוקפים בט"ו  ואין לאסור את של זה בזה.

ע"פ רבה בריה דרבא[90] - איסור עשית מלאכה לא התקבל לדורות, דלבסוף ככתיב "ימי משתה ושמחה" ואילו "יו"ט" לא כתיב. ואעפ"כ במקום שנהגו איסור אין להקל אלא בדברים של שמחה כנטיעה של שמחה, לפי שפורים יום של שמחה הוא מותר לנטוע נטיעה של שמחה[91]. 

המחלוקת האם יש איסור עשית מלאכה בפורים נובעת ממחלוקת לגבי אופן התפתחות התקנה, כלומר, האם קבלת היו"ט נשארה לדורות או שנתבטלה אך נותרה רק כמנהג במקומות מסוימים. ולמסקנה[92], חכמים בטלו את היו"ט וגזרו לתת מתנות לאביונים.

ונאמרו מספר הסברים לגבי הקשר בין הדברים, אם בכלל קיים קשר ביניהם:

1.            עושי היו"ט ומתקני "מתנות לאביונים" נחלקו עקרונית

קיימת מחלוקת בין מתקני היו"ט לבין מתקני מתנות לאביונים חלף יו"ט, והדבר נוגע למחלוקת לגבי מהו החטא בגללו נתחייבו כליה באותו הדור, האם נתכפר להם או שנושעו דרך חנינה, האם תקופתם היא התחלתא דגאולה והאם עיקר הנס בקבלת התורה מרצון או בהצלת הגופים[93].

2.            קבלת הפורים כיו"ט בוטלה בגלל חידוש קבלת התורה

ישראל קבלו את כל התורה, "הדר קבלוה בימי אחשורוש"  מאהבת הנס[94], ולפי שהרגישו שקבלה זו הייתה לרצון לפניו ית"ש, לכן מיאנו לקבל עליהם  יו"ט שיהיה חוב והכרח, רק שיתנדבו בכל שנה בזכירת הנס ומתוך אהבה יפנו עצמן מכל טרדתן לעסוק בשמחת היום[95]. 

3.            הוסיפו מתנות לאביונים בגלל חידוש קבלת התורה

לאחר קבלת התורה מחדש ברצון טוב הוסיפו "מתנות לאביונים" להורות אהבת ישראל, לפי שעיקר קבלתה תלויה באהבת ישראל, וזה כלל גדול בתורה. כי  בשעת קבלת התורה היו כאיש אחד בלב אחד[96]. ובהוספת  חובת הצדקה, שנקראת "אמת" הורו על תקומת אור תורת אמת[97].

4.            הופעת התקנה הכללית הצריכה לבטל את היו"ט

עם הרחבת התקנה מהפרזים לכל ישראל היה צריך לבטל את איסור עשית המלאכה משום בל תוסיף[98]. וכן גזירה לביטול עשיית מלאכה הייתה גזירה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה, מפני שהיו רובם עניים מפני הגלות[99]. ובמקום יו"ט גזרו מתנות לאביונים לפי שגם אלו הם ימי מועד לחמול דלים ולקרבם, ויש בזה הזכרת הנס כי חמל השי"ת על עניי עמו[100].

5.            הופעת התקנה הכללית הצריכה לתקן מתנות לאביונים

לאחר שמרדכי תיקן לעשות זכר נצחי לנס זה בכל שנה ושנה בין כל קהל ישראל איש בל יעדר, וכלל בתקנתו גם את המוקפים שלא קבלו זאת מעצמם בתחילה, הוסיף לתקן "מתנות לאביונים" - לזכור את אשר נתאחדו אז? העשירים והרוזנים עם העניים והדלים ויהיו לעם אחד. וכך יהיה לדורות העשיר יחשוב עצמו לחסר בלתי השלמת רעהו ובזה יבואו לעשות כל הטוב לעמם[101]. 

6.            הופעת התקנה אפשרה לתקן מתנות לאביונים

בשנה  הראשונה עשו מעצמם ביום י"ד משתה שמחה ויו"ט ומשלוח מנות, אך לא עשו מעליהם מתנות לאביונים, כי היצר הרע של צדקה הוא קשה מאד. ונעשה להם זה לחיוב רק מכוח כתיבת מרדכי, שגזר הוא ובית דינו ברוח הקדש, שינהגו בכל שנה ג' מצות אלו. והם: משתה ושמחה, משלוח מנות ומתנות לאביונים[102]. 

7.            ביטול היו"ט הצריך לתקן מתנות לאביונים

מבואר בעניין יו"ט "ושלחו מנות לאין נכון לו"[103], לעני, שאין מזומן לו מאכלו[104]. נמצא שבשביל יו"ט צריך לשלוח מתנות לאביונים. לכן, כל עוד היה נוהג היו"ט, היו שולחים מתנות לאביונים בשביל יו"ט ולא היה צריך לתקן זאת כתקנה נפרדת. אבל משלא קבלו עליהם את ימי הפורים ליו"ט, היו צריכים לתקן מתנות לאביונים כתקנה נפרדת[105].

8.            ביטול היו"ט אפשר לתקן מתנות לאביונים

בתחילה כשרצו לקבל את פורים ליו"ט לא תקנו מתנות לאביונים, מפני שאי אפשר לתת ביו"ט מתנות לאביונים. ואפי' לא יתנו מעות - אין גבאי צדקה יכולים לגבות ביו"ט אלא בצנעא. אבל לבסוף, כשביטלו חכמים את היו"ט, תיקנו להם מתנות לאביונים[106]. 

פרק ד. הסברים נוספים בעניין חלוקת הכבוד לא"י

1.      אפשר שתלו במוקפים מימות יהושע  כדי שיהיה כבוד לירושלים, כמו שאמרו חז"ל שהמן ביטל בנין בית המקדש ואמר הקב"ה אגדלנו ואנקום ממנו. נמצא שעיקר מטרת גדולת המן הייתה להאבידו על שביטל בנין בית המקדש. ולכן יפה הדבר לעשות זיכרון לירושלים כי הייתה אֵם כל העניין הזה. ירושלים תקרא כשושן, כי בזכות ירושלים שושן צהלה ושמחה[107].

2.      ידוע  שנס זה היה הכנה לבנין בית שני. ונתקיים מאמר חז"ל בהסבר סדר ברכות שמונה עשרה[108] "כשנעשה דין ברשעים מתרומם קרן הצדיקים והיכן מתרומם בירושלים". ואפשר שלכן עשו זכר לירושלים בנס זה בעניין מוקפים חומה מימי יהושע לרמוז שזה היה מכוון הנס ויסודו[109].

3.      כאשר מדינה גדולה נלחמת עם אויביה, והמלחמה מתנהלת בכל ערי המדינה, כל עיר שהמלחמה בה נסתיימה וגבר בה חיל המדינה על האויב יכולה לסדר לעצמה יום חג ניצחון.  אך עיר הבירה לא תכריז את חג הניצחון, כל זמן שנמשכת המערכה באחת מעריה, כי עיר זו משתייכת לכתר המלכות של המדינה. ורק לאחר הניצחון השלם בכל ערי הממלכה יכריזו בעיר הבירה על יום חג לניצחונם.  כך גם לגבי ניצחון היהודים על אויביהם בכל מדינות המלך אחשורוש. בכל מדינה ומדינה נסתיימה המלחמה ביום י"ג ונחו ביום י"ד, עשו אותו ליום משתה ושמחה. מלבד בעיר שושן שלא נחו עד יום ט"ו, נקבע יום חגה ליום ט"ו. והנה ירושלים היא עיר הבירה של היהודים ולכן אין יכולים לקבוע את יום החג ליום י"ד, אלא ליום ט"ו בלבד. ונתנו כבוד לא"י בזה שדנים את ירושלים כעיר בירה של היהודים אפי' בשעת חורבנה, וכל ערי היהודים במושבותם נתלים בה. וגילו בזה כי ירושלים מרכז האומה גם בחורבנה ועיני כל היהודים עליה, ועיניה שלה תלויים לשלום האומה כולה[110].

עוד בעניין פורים וא"י עיין במבחר אמרים (חלק ה, עמ' 84-85) בשם הר' מרדכי אביאל. 

פרק ה. הסבר הנס שנעשה בשושן הגורם לתקנתה היחודית 

דברי הגמ'[111] הבאים זכו לפירושים שונים הנובעים משינויים בהבנת תהליך גיבוש תקנת הפורים: 

כרכים המוקפים חומה בימות יהושע בן נון קורין בחמישה עשר... מתניתין דלא כי האי תנא דתניא: ר' יהושע בן קרחה אומר כרכין המוקפים חומה מימות אחשורוש קורין בט"ו... כי שושן. ותנא דידן מאי טעמא? יליף פרזי פרזי... אלא שושן דעבדא כמאן לא כפרזים ולא כמוקפים[112]?! ... שאני שושן הואיל ונעשה בה הנס.

פרש"י: הואיל ונעשה בה הנס - שניתן להם גם מחר לעשות כדת היום להרוג בשונאיהם שני ימים, ועל כורחן לא נחו עד יום ט"ו וכן קבעוה לדורות.

הטורי אבן[113]  חולק על פרש"י בפירוש "הואיל ונעשה בה נס" ומפרש הואיל וכל מעשה נס זה הכתוב במגילה נעשה בתוכה חלקו לה כבוד וחשיבות שתהיה קריאתה שווה למוקפים חומה מימות יהושע בן נון, וראויה שושן לקבוע לה זמן מיוחד לעצמה מפני גודל חשיבות הנס שנעשה בה. אך בזה שלא נחו עד יום ט"ו אין די לשנותה משאר עירות שהיו מוקפות חומה בשנת הנס ואעפ"כ אין קוראים בט"ו.

ומבואר במרומי שדה[114] שמחלוקת זו קשורה למחלוקת הרי"ף ורש"י בעניין זמן קריאת המוקפים בחו"ל:

לשיטת הרי"ף[115] אפילו מוקפות חומה בחוץ לארץ קוראים בט"ו אם הם מוקפות מימות יהושע, ולפ"ז הקושיא הייתה מדוע שושן בט"ו והרי אינה מוקפת מימות יהושע והתירוץ הוא מפני שנעשה בה נס פורים.

אך לשיטת רש"י[116], וכ"נ ברא"ש, לעולם קוראים בחוץ לארץ בי"ד אפילו במוקפים מימות יהושע, ולפ"ז הקושיא הייתה שאף אם היה בשושן את הנס העיקרי הואיל ואינה מוקפת מימות יהושע אין לדמותה למוקפות מימות יהושע בא"י, ואין לדמותה ע"י מעלתה וייחוסה אלא לשאר המוקפות בחו"ל, והתירוץ הוא שהנס הוא שעשו שם שני ימי מלחמה וזוהי הסיבה לקריאתם בט"ו.

ולפירוש הבית יוסף[117],  המקשן שואל על תנא דידן שלומד מגזירה שווה לקבוע את המוקפים מתקופת יהושע בט"ו אע"פ שנחו בי"ד בשביל מעלת א"י, ואין הדבר תלוי ביום המנוחה, א"כ שושן שאינה מוקפת חומה מתקופת יהושע, אע"פ שנחו בט"ו ראוי היה שיקראו בי"ד בשביל מעלת א"י. והתירוץ הוא שראוי לתת מעלה שיקראו בשושן בט"ו כמוקפות חומה מימות יהושע בן נון הואיל ונעשה בו נס. 

הסברים נוספים לגמ' הנ"ל הובאו באחרונים המתרצים את קושיית הב"י על הר"ן:

1. ה"תפארת ישראל"[118] מסביר שהגמ' הקשתה כיצד תקנו רבנן תקנה שיש בה סתירה פנימית, שהרי המוקפים קוראים מימות יהושע בט"ו מפני שושן בעוד ששושן עצמה אינה מוקפת מימות יהושע והיה עליה לקרוא בי"ד.

2. הב"ח כתב שכוונת המקשן הייתה לפי  ששושן עושה בט"ו א"כ מוכח שאין זה מכוח הגזרה השווה של "פרזי פרזי", ואם כן אף שאר המוקפים לא ילמדו מאותה גזירה שווה, כיוון שעיקר זמנם של המוקפים בט"ו נקבע על מנת לדמותם לשושן. ועל כך מתרץ רבא שאותה גזירה שווה היא לימוד גמור לשאר המוקפים, אף על פי שאין הגזירה השווה שייכת לגבי שושן עצמה. ואין קושי בזה כיוון שבשושן נעשה הנס ועל כרחך קוראים בה בט"ו זהו עדיף מגזירה שווה.

3. הט"ז כתב שהר"ן פי', דכשהקשה המקשן - "שושן דעבדא כמאן?!", הוקשה לו באמת גם על המוקפים, התלוים בשושן. וכוונת הקושיה היא - ממי למדה שושן לעשות בט"ו, וממילא קשה גם על המוקפים התלוים בשושן. ותי' רבא - הואיל ונעשה בה נס ההריגה בי"ד ונחו בט"ו על כן קבעו שם בט"ו. וא"כ, כשיש חלוק בין שושן לפרזים, סברא היא לדמות את כל המוקפים לשושן ופרזים לשאר עיירות. והיה ראוי לחלק במוקפים מזמן אחשורוש, מזמן שהיה הנס. אלא שהייתה א"י חריבה בימים ההם, והם רצו שלא לגרום זילותא לא"י שתהיה חוץ לחיוב הקריאה כמוקפים, וכדי לתת לא"י את כל המעלות האפשריות[119], ע"כ תלו במוקפים מימות יהושע.

4. המאמר מרדכי מפרש את "אלא שושן דעבדא כמאן?", כלומר אמנם שורש חלוקת תקנת חכמים זו לימים חלוקים הוא זכר לנס שנעשה בימים חלוקים שבני שושן לא נחו בי"ד כשאר המדינות אלא נחו בט"ו, מ"מ כיוון שקבעו מאיזה טעם שיהיה לתלות הדבר בימי יהושע כך קבעו שהמוקפים מימות יהושע קוראים בט"ו ושאר העיירות בי"ד, ואם כן לא היה להם לתקן לבני שושן לקרוא בט"ו. ואע"פ שהיא נחה בט"ו הרי התקנה לא נקבעה לדורות כפי מה שהיה שהרי הרבה כרכים נחו בי"ד וקוראים בט"ו. ולכן היה עליהם לתקן תקנה כוללת שיהיו כל המוקפים מימות יהושע קוראים בט"ו, ושאר כל העולם אפילו בני שושן בי"ד. ומתרץ רבא שלפי ששורש ועיקר מה שכרכין שקוראים בט"ו הוא בכדי לעשות זכר לנס המיוחד שהיה בשושן שנחו בט"ו, לכן אי אפשר לתקן לבני שושן  שיקראו בי"ד. 

פרק ו. קביעת פורים דווקא בימי המנוחה

לכאורה ראוי היה לקבוע את יום המשתה והשמחה בימי המלחמה שבהם נעשה הנס. ופשוט שיקראו בי"ג שעיקר הנס בו היה, שבו נקהלו כולם להנקם מאויביהם בין בשושן בין בשאר מקומות[120]. א"כ, מדוע קבעוהו בימי המנוחה, "כימים אשר נחו בהם היהודים"?

על שאלה זו נאמרו כמה תירוצים:

1.      ביום המנוחה סר החשש הביטחוני

ביום הקהילה ניתן להם רשות להשחית ולחבל להרוג ולאבד, עדין לא יַדעו איך ייפול דבר וחששו שמא למחר יעמדו אויביהם על נפשם, ילחמו ויהרגו גם הם ביהודים. וביום המנוחה, הסתלק החשש, עם ישראל נשמר  ע"י הקב"ה שלא יפגעו בהם אויביהם, אף לאחר שהרגו בהם היהודים, וניכר עיקר הנס לגמרי[121]. ולכן קבעו יום זה ליום משתה ושמחה בכל דור ודור[122].

בדרך דומה אפשר לומר, שגזירת המן הייתה להשמיד ולהרוג את כל היהודים ביום אחד. ובודאי כוונתו הייתה שיתחילו להשמיד את היהודים בכל מדינות המלך בי"ג אדר, אך נתנה רשות להרוג גם אח"כ את היהודים שיסתתרו או ימלטו מאויביהם בי"ג, ואילו והאגרות האחרונות התירו ליהודים להרוג את שונאיהם רק ביום י"ג. ולכן כשהגיע יום י"ד נותרה רק פקודת המלך שאויבי היהודים ישלטו בם ולא המה בשונאיהם. והמוקפים נחו מאויביהם ביום ט"ו ובו עשו פורים כי רק כשעבר יום י"ד וראו היהודים כי השרים העלימו את הפקודה הראשונה לגמרי, ואויביהם לא הרימו יד, אז נודע עיקר הנס. אבל הפרזים נלחמו בעצמן באויביהם וגברה ידם על שונאיהם, תכף בי"ד נודע להם שעברה הסכנה, ולא פחדו עוד, ולכן הפורים שלהם נתקן בי"ד[123].  

2.      השמחה בימי המנוחה מבטאת את מהות שמחתנו שמחת הפורים אינה מחמת נקמה.

אין אנו אוהבים את המלחמה לכשעצמה. איננו שמחים על מפלת אויביהם, שהרי נאמר "בנפול אויביך אל תשמח"[124]. ולכן לא נשמח ביום ההריגה, אלא נעשה זיכרון בכל שנה  בימי המנוחה מאויביהם כי השמחה היא מחמת הצלת ישראל וישועתם מאויביהם[125] ועל הופעת קידוש השם בעולם וקיום תורה ומצוות בתוספת חיל ועוז[126]. אמנם, מרדכי אומר להמן ש"בנפול אויביך אל תשמח", היינו בישראל, אבל בגוים נאמר "ואתה על במותימו תדרוך"[127]. ואנו שמחים בפורים גם על  ששלטו היהודים בשונאיהם ונקמו באויביהם[128] ועשו להם כאשר זממו לעשות לנו, ואנו מברכים "הרב את ריבנו הדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו". אך שמחתנו במפלת אויבינו אינה כשמחת כל הגויים בניצחונם,  אלא  שמחה שלמה במילי דשמיא על קידוש שמו ית' הנעשה ע"י  מחית אויביו.

3.      יום השמחה נדחה מפני התענית

ודאי היה ראוי לתקן את השמחה ביום המלחמה והנס אך הואיל וצריך להתענות ביום מלחמת עמלק על כן אי אפשר לתקן בו יום שמחה ונדחה ליום שלאחריו[129].

4.      קביעת היום היא כפי שהיה בשנת הנס

כל מה שאנו עושים הוא זכר למה שעשו אבותינו באותו הדור, ואותו דור בהכרח לא היו יכולים לעשות יום מנוחה ומשתה ביום  י"ג, כי הוא היה יום ההריגה והיו טרודים בהריגה[130]. 

פרק ז. תקנת מקרא מגילה מכוח קל וחומר

 במסכת מגילה[131] מובא ביחס להא דתניא שהנביאים לא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ מקרא מגילה:

מאי דרוש? א"ר חייא בר אבין א"ר יהושע בן קרחה: ומה מעבדות לחרות אמרינ' שירה ממיתה לחיים לא כל שכן.

פרש"י: ומה מעבדות לחרות אמרינן שירה - שאמרו שירה על הים באותה שעה[132].

וכן מבאר הנצי"ב[133], שהק"ו הוא כך - כשם שמשה וישראל אמרו שירה באותה שעה, כמו כן יש ללמוד ק"ו בשעה שיצאו ממות לחיים באותה שעה. וכל מה שנאמרה המגילה ברוה"ק לקרות היינו באותה שנה ונתחדש ע"י נביאים שבניהם מק"ו לקרות בכל ישראל, אבל לדורות אינו אלא מדרבנן. ומכל מקום אין זה נחשב שהוסיפו מצות עשה, כיון שיש כבר עיקר לזה מהתורה.

אך לטורי אבן[134] לומדים מק"ו מההלל שנאמר בכל שנה ביום ראשון של פסח שהוא יום יציאת מצרים לחיוב קריאת המגילה לדורות, וכן דעת החת"ס[135] שקביעת יום מועד על הנס לעולם מהתורה ומק"ו של יציאת מצרים. וכ"נ ממגילת תענית[136] שם הק"ו הנ"ל מובא לחיוב עשית ימים טובים בכל שנה ושנה.

ונמצא שלדעת הנצי"ב הק"ו שייך לשלב א', אך לטורי אבן ולחת"ס הוא שייך לשלב יותר מאוחר, לזמן חיוב קריאת המגילה לדורות.

הרבה נסים אירעו בימי מרדכי ואסתר: "בלילה ההוא", בתליית המן, במלחמה בי"ג אדר, במלחמת שושן הבירה בי"ד בו וכו', אך ימי הפורים נקבעו דווקא בימי המנוחה י"ד וט"ו. בימים אלו הסתלק הפחד מעל היהודים בפרזים ובמוקפים, בכל שאר העולם ובשושן, והקב"ה הגן והציל על עמו מנקמנות הגויים  ומיד כל הגזירות הידועות והבלתי ידועות. אז, לאחר מחית עמלק, מופיעה הארת הנס, מתקדש שם שמים  ומתרוממת קרן ישראל ומתכבדת ארץ ישראל. ומתוך הכרה בגודל ניסם מעצמם ולאחר הדרכתם וחיזוקם של חכמי האומה ונביאיה, מתחזקת התורה ומתבסס בניין בית המקדש.  ובימים ההם בזמן הזה יה"ר שנכיר ב"נסיך ונפלאותיך שבכל עת", נדע את מעלת תקופתנו ונראה בביסוס תורתנו ובבניין בית בחירתנו במהרה בימינו אמן.

לעיון נוסף  - עיין במאמר "חג הפורים" לר' אלתר ולנר בספרו "בדרך חיים". 

----------------------------------------------------

[73] ילקוט מעם לועז.

[74] ה"ר אלישע גאליקו

[75] ילקוט מעם לועז בשם התרגום ויד המלך. יש להדגיש, שהאויבים המרובים היו בכל "מדינות המלך" חוץ משושן, ואין כאן בהכרח חלוקה ברמת הסכנה בין המוקפים לפרזים אלא בין שושן לשאר המדינות.

[76] שם בשם התוה"מ, וכ"כ המפרשים

[77] ילקוט מעם לועז, וכ"כ המפרשים

[78] ביאור הר"ש אוזידא, עמ' רפט

[79] ר' יעקב טאוושונסקי בפדות יעקב

[80] מלבי"ם בפי' למגילת אסתר, בדומה לפי' האלשיך

[81] ה"ר אלישע גאליקו, בפרושו על מגילת אסתר. ונלענ"ד, שבהסברו הראשון אפשר ויש חלוק בין שושן לשאר העולם ולא בין פרזים למוקפים, לפי שאף על המוקפים היה לקבוע את יום י"ד מאותה סיבה שקבעוהו הפרזים. אך ע"פ ההסבר הנוסף שכתב שקיימת הבחנה בין  ברמת החשש מנקמת האויב בימי המנוחה, אפשר ג"כ להסביר את ההבדל בין הפרזים למוקפים.

[82] מגילה ב ע"ב

[83] פרש"י - וט"ו דכתיב במגילה שדייה לשושן כדרך שנחו בו בשעת הנס.

[84] כלומר מפורש במגילה שהתקנה נשלחה לכל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים. וממשיכה הגמ' ומבארת שאין לומר שהמוקפים יקראו בי"ד וט"ו שהרי כתוב "להיות עושים את יום י"ד לחדש אדר ואת יום ט"ו בו בכל שנה ושנה", משמע דהני בי"ד והני בט"ו, ולא יתכן שמוקפין בי"ד ובט"ו דאתא "את" ופסיק. ומ"בזמניהם" לומדים שזמנו של זה לא כזמנו של זה, ולא יתכן שמוקפין קורין בי"ד או בט"ו כרצונם.

[85] רש"י

[86] וכ"כ בפני יהושע מגילה ב ע"ב, ובפדות יעקב, עמ' עו. אך עיין בחידושי השפת אמת על הש"ס (שם)  שהקשה על כך.

[87] וכ"כ הר"ש אוזידא, בביאורו עמ' רפט, שביאר את ההו"א ואת הצורך בדקדוקים לגבי קביעת יום ט"ו בזה שנס שמירת היהודים הפרזים וחובתם לקבוע יום לזכר הצלתם גדולים יותר.

[88] מגילה ה ע"א

[89] וכן אמר ר"נ בריה דרב שמואל בר נחמן בירושלמי

[90] וכן הוא בירושלמי בדעת ר' חנינא בשם רבנן

[91] רש"י, מגילה ה ע"א

[92] כן פסק בשו"ע (או"ח סי' תרצ"ו) שפורים מותר בעשיית מלאכה ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושים. ובשם הכלבו מובא שעכשיו נהגו בכל מקום שלא לעשות. וכתב הרמ"א (שם) שמותרים כל מלאכת מצווה ולצורך הפורים מותרים אפי' מלאכות גמורות. ובמ"ב הביא שמותר לעשות מלאכה ע"י גוי, ומותר לכתוב דבר שאין צריך עיון גדול, וכן התיר לעסוק בסחורה ששמחה היא לו.

[93] ע"פ המגילת סתרים ט',י"ט. עי"ש.

[94] שבת פח ע"א ופרש"י שם

[95] שפתי צדק, לר' פנחס מנחם אלעזר, עמ' סו

[96] חסד לאברהם- מועדים, לר' אברהם ישכר בער הכהן, עמ' 136

[97] וכ"כ החיד"א בנחל אשכול. והביא מתנא דבי אליהו "אין אמת אלא צדקה שנאמר: אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף".

[98] מנות הלוי, ילקוט מעם לועז, מלבי"ם

[99] כלבו (דין הלכות מגילה ופורים)

[100] מנות הלוי

[101] פדות יעקב

[102] קרן ישועה, לה"ר יוסף חיים, עמ' 47

[103] נחמיה ח, י

[104] רש"י שם

[105] גשמי ברכה לר' ברוך הלוי עפשטיין עמ' יז

[106] טעמא דקרא, הובא ב"פלפולתא חריפתא" עמ' רלז.

[107] נחל אשכול

[108] מגילה יז ע"ב

[109] שפת אמת לפורים (עמ' 185)

[110] אבני שהם (הובא בפלפולתא חריפתא על מגילת אסתר, עמ' רכח)

[111] מגילה ב ע"ב

[112] פרש"י: אי ילפינן הך גזירה שווה דפרזי פרזי היאך עשו אותם שבשושן בט"ו הא פרזי הוא.

[113] מגילה שם

[114] מגילה שם

[115] וכן דעת הגאונים, הרמב"ן וכ"כ הרמב"ן והר"ן בשם תוס'. והסביר הרמב"ן שמשום המוקפים בא"י שהיו מוגנים בחומתם קבעו כן אף במוקפים בחו"ל. וע"ע ברמב"ן ובר"ן וביד אפרים (או"ח סי' תרפ"ח) לגבי הצורך בי' בטלנים ובהיות הכרך מוקף קודם שישב לעניין קריאה בט"ו.

[116] דעה זו הובאה ברמב"ן ובר"ן. וב"מראה כהן", מגילה ה ע"א, כתב שהדבר מתישב לשיטת הרמב"ן: דוקא בא"י קורין המוקפים בט"ו כי ישבו רוב ישראל בכרכים המוקפים חומה לבדם, אך המוקפים שבחו"ל קורין בי"ד שהרי לא הגנה עליהם חומתם לפי שצריהם היו עמהם בעיר.

[117] כפי שמסביר הפרי חדש

[118] מגילה א א

[119] כתב הפמ"ג שבזה מיושבת קושיית הפרי חדש על דברי הר"ן מדוע לא קבעו מרדכי וסיעתו לעשות את כל המוקפים חומה בי"ד ביום שנחו בו. כי הט"ז מסביר שראוי לתת גם לא"י את המעלה שהיה לשושן, שהיה בה נס גדול ביותר שנקמו באויביהם גם ביום י"ד. ובזה ג"כ מתיישב יותר לשון הירושלמי "חלקו כבוד לא"י", (לפי שלכאורה, היה נראה שלר"ן ביאור דברי הגמ' "חלקו כבוד לארץ ישראל", היינו שלא יהיה גנאי, ואילו פשט הלשון הוא שיהיה זיכרון מעלה חשיבות וכבוד לא"י, כפי שכתב הב"י).

[120] רש"י מגילה ב ע"א ד"ה זמן קהילה לכל היא

[121] ונלע"ד, שגם לפ"ז מתורצת קושיית הר"ן על הרמב"ן שלא היו המוקפים מוגנים ע"י חומותיהם שהרי אויביהם היו בתוך החומה. כי אפשר לתרץ ולומר שעל הנס של שמירת ישראל בימי המנוחה קבעו את הפורים, וכאן כבר היו המוקפים מוגנים יותר מהפרזים, לפי שכבר השמידו בימי המלחמה את אויביהם שבתוך חומותיהם.

[122] ילקוט מעם לועז בשם מהר"ג, וכ"כ ה"ר אלישע גאליקו, עמ' נט, וכ"כ הגר"א בפירושו ע"פ הפשט.

[123] פי' האלשיך

[124] משלי כד,יז. וכדברי ר' יוחנן מאי דכתיב "ולא קרב זה אל זה כל הלילה" וגו' אמר הקב"ה מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה. וכ"כ בפסיקתא דר' כהנא, כ"ט, אין כתוב שמחה בפסח לפי שמתו בו המצרים, אתה מוצא כל ז' ימי החג אין אנו קוראים את ההלל (שלם) אלא ביו"ט ראשון ולילו למה "בנפול אויביך אל תשמח". וגם אנו נלך בדרכיו ית' שאינו שמח במפלתן של רשעים.

[125]  מנות הלוי, עמ' רט, וכ"כ ילקוט מעם לועז, וכ"כ בפדות יעקב, עמ' עז, וכ"כ בדרשות אל עמי, חלק ג' דרוש י"ד, וכ"כ בעקבותיו בפניני אפרים, עמ' צג-צד.

[126] ומבואר בשפת אמת (בביאור לפורים, עמ' 185) כי באמת תכלית מפלת עמלק והמן הרשע הייתה כדי לקדש שמו יתברך בעולם. ותמיד כשיש מפלה לעמלק מתגדל שמו יתברך, כמו שאמרו חז"ל נשבע הקב"ה שאין שמו שלם עד שימחה שמו של עמלק. וכמו שהייתה מלחמת עמלק קודם קבלת התורה בהר סיני, כן בכל מקום שיש מפלת הרשע מתעורר אח"כ כוח התורה, לפי שהתורה כולה היא שמו של הקב"ה. ולפי שבני ישראל הבינו שזוהי התכלית, הייתה עיקר שמחתם בזה שזכו לקיים תורה ומצוות אחר איבוד הרשעים בעוצמה רבה יותר,  מה שהיו הרשעים מעכבים  מקודם לכן. והזיכרון המתעורר ע"י המצוות שתיקנו בפורים, מגלה את הארת הנס. ולכן, אף שיתכן ועיקר הנס היה בפסח "בלילה ההוא וכו'", ואע"פ שלכאורה ביום המנוחה לא היה הנס, לפי שזמן זה - שבו זכו לקיים תורה ומצוות בלא הפרעת אויביהם - מיוחד לקבלת הארת הנס, לכן קבעו את ימי הפורים האלה ביום המנוחה ומברכים בהם "שעשה נסים... בזמן הזה" בימי המנוחה.

[127] מגילה טז ע"א

[128] וכ"נ בכלבו. ו"בשיר מעון" (למגילת אסתר) כתב שבגלל אי-יכולתו של אחשורוש לבטל את אגרת המן זכו  ישראל לנקום בעמלקים שבאו להלחם בהם אף שידעו כי יוכלו לההרג ע"י ישראל, והעדיפו העמלקים למות במלחמה מלראות את ישראל בטובתם.

[129] חידושי חתם סופר על הש"ס, מגילה ב ע"א

[130] ביאור הר"ש די אוזידא על מגילת אסתר, עמ' רפח

[131] י"ד ע"א

[132] וכ"כ הר"ן וכ"כ המהרש"א בחידושי אגדות שם

 [133] בהעמק שאלה (וישלח כו, א) וכ"כ ב"מרומי שדה" (מגילה ז ע"א ויד ע"א)

 [134] מגילה (שם)

 [135] יו"ד סי' רל"ג

[136] פרק יג