'הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים, כל דכפין ייתי וייכל כל דצריך ייתי ויפסח, השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין'. איך אנו אומרים 'השתא הכא' וכו' הרי אנו בא"י?- מרן שר התורה הגאון הגדול הרב שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מביא (ב'מועדי ישראל' 'ארבע פנים') את הסבר הרמב"ן שהאמירה היא כחזרה על יציאת מצרים, ומימלא מה שאומרים זה מה שהם אמרו במצרים שזהו 'השתא הכא (במצרים) לשנה הבאה בארעא דישראל. השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין' ולכן מביא שראוי אצלנו שאנו בא"י ובעלי חרות גמורה להוסיף לפני 'הא לחמא עניא' את הקטע שמופיע בהגדה של גניזת קהיר שמיוחסת לזמן הבית השני שמתחיל ב'אתמול היינו עבדים והיום בני חורים' (וכן בנוסח קהילת ג'רבה) וכך הביא גם בנוסח של הגדת פסח של הצבא ('נוסח אחיד'). מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מביא (ב'לזמן הזה' א' 'הא לחמא עניא') את הסבר המלבי"ם שזה ניתקן בזמן גלות בבל ואנו משמרים את הנוסח הזה. והוסיף את דברי הרב קוק זצ"ל שמסביר על דרך העמקות שזה מלמד על מהותנו שלכן הובא בראש ההגדה. והוסיף הסבר שאנו אומרים 'השתא הכא' כיון שלא כל בנ"י בארץ וכן מצידנו אין אנו בכל א"י ולכן 'לשנה הבאה בא"י' זה כולל שני אלו. ו'לשנה הבאה בני חורין' הכוונה שבחו"ל זה גלות שמהותה זהו שיעבוד, ולנו בא"י הכוונה בני חורין שמשוחררים מתרבות זרה ודבוקים בתורה. וניראה אולי שאפשר לומר (בדומה לרב דרוקמן שליט"א) שמה שאומרים 'השתא הכא' הכוונה בכל מקום, בין בחו"ל ובין בארץ, אנו כאן במקום שאנו נימצאים. אבל לשנה הבאה בארץ ישראל, כולם בארץ ישראל שאין הבדל בין המקומות שלנו, שניזכה לגאולה שלמה. ועוד, היום אנו כאן, גם בא"י אנו נימצאים כאן אבל אין את האחדות השלמה של מעלת א"י שזה דווקא כאשר כל בנ"י בארץ, שלכן יובל אינו דאורייתא 'דתניא: משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות, שנאמר" וקראתם דרור בארץ לכל יושביה" בזמן שכל יושביה עליה, ולא בזמן שגלו מקצתן. יכול היו עליה והן מעורבין, שבט בנימין ביהודה ושבט יהודה בבנימין יהא יובל נוהג? תלמוד לומר:" לכל יושביה" בזמן שיושביה כתיקונן ולא בזמן שהן מעורבין' (ערכין לב,ב) כך שיש חשיבות של בנ"י במעלתם ובחיבורם לארץ, שלכן צריך שכל בנ"י יהיו ובצורה מתוקנת כדי שתחול קדושה בארץ בדרגה גבוה כדי שיחול היובל. לכן אומרים שהיום אנו כאן אבל אין זה ארץ ישראל בשלמות, אין זה מעלת הארץ באחדותה עם שלמות קדושת בנ"י. לכן גם קשור לעבדות שאנו כיום לא בני חורין גמורים, כעין רמז לשחרור עבדים ביובל, ששחרור העבדים מרמז על שחרור כמו שאומר הפס' “וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה" (ויקרא כה,י) שאמנם פרושו הוא שהעבדים משתחררים, אולם רומז לעניין מעלה כמו בן חורין גמור "לכל יושביה" לכולם גם אותם שמשוחררים אין להם מעלת בן חורין גמור ללא היובל. שניראה שהיובל קשור למעין מעמד מתן תורה שבשניהם יש תקיעת שופר וקדושה גדולה שלכן דומה לסיני, שבזה אפשר להסביר מהו הקשר בין שמיטה להר סיני ("וידבר ה' אל משה בהר סיני") [בנוסף לפרוש הידוע] שבשמיטה יש קדושה ושמיטת כספים ולכן זהו חירות קטנה, ויובל זהו חירות גדולה (אחרי שמיטה מופיע שם בפס' יובל) שמקדש מאוד עד שלמות של חירות, כעין המשך מתן תורה שניתנו הלוחות "והלחת מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלחת", אל תקרא חרות אלא חרות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה' (אבות ו,ב) וניראה רמז בהמשך המשנה 'וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה, שנאמר :"וממתנה נחליאל ומנחליאל במות"' שזה מדבר על הדרך לא"י, שבא"י אנו מקיימים את התורה בשלמות (ולא רק כציונים בגלות) ולכן ביובל זה מגיע לשלמות, אנו משוחררים מהכל ומתחברים לתורה, לא עובדים באדמה כעין תיקון גמור לחטא עץ הדעת. ומימלא זה כולל את כל העבודות שלנו, שאנו בני חורין מקושי שעבוד בעולם. ולכן כל זה קשור בעניין היובל, וזה מה שאומרים ב'הכא..'. ויש לזה קשר במיוחד בפסח, כיון שפסח הוא תחילת לקיחתנו להיות עם ה', ולכן חשוב לציין את שלמות הקדושה שמתגלה בא"י, ובפרט שיציאתנו היא לא"י. ויותר מזה, מובא ביב"ע שבפסח במצרים עלינו לא"י לירושלים לעשות את הפסח (שמות יט,ד) [ראה ב'מועדי ישראל' למרן שר התורה גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א] שזה תמוה מאוד, ואולי י"ל שלא נאמר שהעלה לא"י , אלא למקום המקדש, שאולי כוונתו שה' ירד למצרים להכותם ובכך התקדש המקום והיה כחלק מן השמים, ע"י צרוף קדושת הפסח עם מקודשת ה', ולכן נחשב שעשו במקדש של מעלה. אי נמי, ע"י קדושת ה' שירד להכות מצרים נעשה כעין קדושה מעל הטבע, ולכן כאילו אין מקום של הגשמי, שעניין המקום הוא בשל הגשמי, ולכן אצלם נחשב כאילו הם במקום המקדש (וכן מצאנו אמל יעקב:'"והנה ה' נצב עליו" אמר רבי שמעון בן לקיש: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, כאדם שמניף על בנו, "הארץ אשר אתה שוכב עליה" וגו' מאי רבותיה? אמר רבי יצחק: מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו שתהא נוחה ליכבש לבניו' [חולין צא,ב] הרי שקישור של ה' בעולם בהקשר לבנ"י גורם למעל הטבע ולכן כעין שכל הארץ תחתיו, כמו שאין הבדל של מקום), ולפי זה יש עניין של חשיבות לא"י בהקשר לפסח בשורשו. לכן מצוות קרבן פסח הוא דווקא מההגעה לא"י, 'והיה כי תבואו אל הארץ- תלה הכתוב לעבודה זו מביאתן לארץ ולהלן' (מכילתא שמות יב,כה. סימן עח) כיוון שקשור בשורשו לבנ"י בא"י שזהו שלמות הקדושה שבשבילה זכינו לנס יציאת מצרים (להתקדש עד השיא), ולכן מזכירים את הקדושה הגדולה שמתגלת בעניין היובל כמו שאמרנו, ואף ניראה שלכן בחנייתם בסיני הצטוו כהוראת שעה להקריב פסח (תוס' ד"ה 'הואיל'. קידושין לז,ב) כיון שיש קשר בין מעמד מתן תורה לעניין יובל כהמשכו כמו שאמרנו ולכן זה בא לידי ביטוי בחיוב ע"פ הדיבור כהוראת שעה. ואולי אפשר שמה שאומרים 'השתא הכא' הכוונה בכל מקום, בארץ או בחו"ל, ומבקשים שכל מקום בעולם שיהפוך לא"י שזהו בגאולה השלמה שכל העולם יתקדש ויהיה כא"י, ולכן רומזים בקשה לגאולה השלמה כהמשך לגאולה הראשונה, וזה מרומז בדברי חז"ל 'אמר רבי לוי: עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כלו, והיאך באים בראש חדש ובשבת מסוף העולם? אלא העבים באים וטוענים אותם ומביראים אותם לירושלים... אמר רב נחמן: מה שהיה הוא שיהיה, כשם שנטל הקב"ה את ישראל ביציאתן ממצרים בענני כבוד, שנאמר "ואשא אתכם על כנפי נשרים" כך הוא עושה להם, שנאמר "מי אלה כעב תעופינה"' (ילקו"ש ישעיהו רמז תקג) הרי שלעתיד כל העולם כא"י, ויעשה אז כמו ביציאת מצרים ע"פ 'מה שהיה הוא שיהיה' שיש בהם שורש אחד. ולכן מזכירים זאת בליל הסדר כיון שזהו מהותו הפנימית, ולעתיד לא נהיה כלל כעבדים, שלא נצטרך לעבוד כלל אלא 'יתיב רבן גמליאל וקא דריש: עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שנאמר "יהי פסת בר בארץ"' (שבת ל,ב) ולכן כיום אנו כעבדים ולעתיד בני חורין.

ומה שאומרים 'כל דצריך ייתי ויפסח', והרי אין אפשרות להתווסף על קרבן פסח למי שלא נמנה עליו מראש?- ע"פ המלבי"ם זה נאמר מבעוד יום שיבואו וימנו על הפסח. ובאבודרהם פירש שהכוונה לעשיית סדר הפסח (מצה חרוסת וכו'). וב(פרוש המיוחס ל)רש"י מובא 'כל דצריך - שכל אדם יעשה עצמו כמו שצריך לאחרים לגבי פסח' משמע שכוונתו שמלמד אותם עכשיו שידעו גם לעתיד איך להתנהג לקראת הפסח, או שכוונתו שירגיש כניצרך לאחרים שבזה יכנע ליבו לקראת אכילת הפסח, כיון שאכילת הפסח צריכה להיות באחדות. ואולי אפשר שאומר זאת כדי להרגיל את העם, שלא יאכלו קרבן פסח באגרסיביות, שכיון שהקרבן הוא אחד שמתחלק לכמה יש חשש שיתנהגו בצורה לא מכובדת בזמן חלוקתו, שינסו לקחת כמה שיותר. לכן אומר כל הצריך לאכול מהקרבן הזה יבוא ויאכל את הפסח,

כמו שהוא בעה"ב, והם מוזמנים אליו, וכך כל מנוי יקח בצורה מסודרת ומכובדת. ואולי אפשר בפשטות, שקודם אמר כל הרעב יבוא ויאכל, אז עכשיו אומר כל הצריך לאכול מהאפיקומן שהוא כנגד הפסח יתקרב ויקח, שבזה מזמין את כל אנשי ביתו והאורחים לאכול, ובפרט שבזמן חז"ל ישבו עם שולחנות קטנים אישיים לכל אחד, מובן שהעורך קורא שיתקרבו אליו לקחת מהאפיקומן.

ניראה שיש במאירה הזו עשיה של 4 חלקים, שקודם אומרים שזהו הלחם עוני, שהכוונה היא 'דאמר שמואל: לחם עוני לחם שעונין עליו דברים הרבה' (פסחים לו,א), ומימלא אנו אומרים עליו הרבה, ומה אומרים?- את גאולתנו: "והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי", כנגד "והוצאתי" אומרים לעני שיבוא, כמו הכנסה אלינו, שמוציאים אותו מעוניו. כנגד "והצלתי" זהו קרבן פסח, “והצלתי אתכם מעבודתם" כעין "ושמרתם את העבודה הזאת" (שמות יב,כה). כנגד "וגאלתי" זהו שעכשיו עבדים ולעתיד בני חורין, שחירות העבד נאמרה בלשון גאולה (ויקרא כה,מח). כנגד "ולקחתי" זהו שלעתיד בא"י. ומקדימים את א"י לעבד (“ולקחתי" ל"וגאלתי") כיון שכיון שזה חביב עלינו ביותר אז מבקשים קודם על זה.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.