"אז ישיר-משה ובני ישראל את-השירה הזאת לי-הוה ויאמרו לאמר אשירה לי-הוה כי-גאה גאה סוס ורכבו רמה בים: עזי וזמרת י-ה ויהי-לי לישועה זה א-לי ואנוהו א-להי אבי וארממנהו"

    "רמה בים: עזי וזמרת י-ה" ראשי תיבות "עיבור" וסופי תיבות "תמיהה".

    תיבת עיבור, תחילתה בראשי התיבות "רמה בים" בחינת שפלות וענווה, שעליו לוותר על ההבנות והחכמות שלו, לזרוק אותן ממנו והלאה, להשליכן בים החכמה, היינו לבטל דעתו לדעת תורה ואמונתו לאמונת חכמים-אמתיים וישמע דבריהם ויקבלם, וינהג לפיהם בלבד תמיד, ועי"ז יתקיים בו "ושב ורפא לו". וממילא יזכה ל"בים: עזי" = חילי וכחי מהתורה. לימוד התורה בעיון נותן לאדם את הכוח להתגבר על היצר הרע, על תאות והמידות הרעות.

"וזמרת י-ה" י-ה זו בחינת אהבה. על ידי שמבטא אהבת ה' בזמרה, מזמר= גודע, חותך ועוקר את שונאיו וזוכה לעבוד ה' מאהבה, ועל כל פשעים תכסה אהבה, וזדונות יהפכו למצוות, ומעתה יקבל סיעתא דשמייא לגבור על הכל ולתקן הכל ויזכה בכל, מכל כל, כאברהם אבינו ע"ה שנקרא אוהבו של המקום- ברוך-הוא.

סופי תיבות "תמיהה". כאשר נשאר תקוע בשכלים ובהבנות שלו ומתעקש לנסות להבין דרכי ה', בבחינת במופלא ממך אל תדרוש, נותר "לבדו" עם העצמיות והאנוכיות שלו, בבחינת "אין אני והוא וכו'” ורחוק משמחה וחדווה, אפילו שיעשה מה שיעשה.

וראוי שיידע, שכל עוד ולא מאס בעולם הזה, בחומר, בתאוות לגמרי, עדין לא יוכל להבין ועליו לפעול באמונה לבד "בלי שום שכל" רק לסמוך עצמו "בעיוור" על הצדיקים ועל הרב שלו עד שיפוט הבגדים הצואים, ויזכור שיד המדמה לעולם ריקה, וששמחה ואושר אפשריים רק כאשר מבטל רצונותיו לרצון ה'... ובעיקר את התאווה והדחף להשביע רצונות להנאה, כי אלו הינם פסיק רישא להסתר פנים וכו' (בבחינת "הסתרתי פני והיה לאכול" כאשר תכליתו האכילה לבד ולא קרבת א-לקים, לשבוע, לברך ולעשות רצונו יתברך) – אך מידה טובה מרובה!

ריבונו של עולם, א נ א , זכני להיות זכר משפיע!! לזכור אותך יתברך, לשווע אליך תמיד, ובפרט כאשר חש בדחף להנאה שכלו יצר הרע. זכני לעבדך בשמחה!!! להודות בשמחה, להתפלל בשמחה, להתוודות בשמחה, ללמוד בשמחה, לקרוא בשמחה, לקום בשמחה, לברך, להשקים ולהעריב להתפלל בציבור - הכל בשמחה בך ה', וביותר בזכות לעשות את רצונך יתברך!!!