תיכף לנטילה ברכה:

לכבוד ימי הט"ו בשבט הבאים לקראתינו חשבתי טיפה לגעת בסוגיא מעניני הסעודה והברכות:

כתוב בירושלמי ברכות (דף ו.) "דמר ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה שלש תכיפות ה:ן תכף לסמיכה שחיטה, תכף לנטילת ידים ברכה, תכף לגאולה תפילה...תכף לנטילת ידים ברכה -"שאו ידיכם קדש וברכו את ה' " אמר רבי יוסי בי רבי בון כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה אין פסול נוגע באותו קרבן וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה..", משמע בהדיא מהירושלמי שנטילת ידים שכתובה כאן זוהי מים ראשונים שלפני הסעודה שאם לא כך אז מה איכפת מה שהיה היה.

וכן כתב המראה פנים (סוגיתינו) בהדיא וז"ל "והכא משמע דאמים ראשונים קאי שהרי אין השטן מקטרג באותה סעודה קאמר", וכן כתב הגהות מימוניות (פרק ו הלכה כ אות פ) וז"ל "אמנם בירושלמי משמע דקאי אמים ראשונים וברכת המוציא דקאמר כל מי שתוכף לנטילת ידיים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה ואי קאי אנטילה אחרונה וברכה"ז כבר עברה הסעודה ומאי דהוה הוה", וכן הבין הטור (או"ח סימן קסו) דמתוך הירושלמי משמע מים ראשונים, וכן הבין ר' עקיבא איגר בגליון (בבלי ברכות מב. ד"ה לנטילת ידיים).

וראיתי בספר ברכת אברהם (עמ' לו) שכתב שבא לחדש דצריך לסמוך גם הנטילה לסעודה, ולא שיעשה כמו נטילה של שחרית שמרחיקה מסדר הברכות וק"ש ותפילה דהרי נוטל ידיו בביתו ומסדר ברכת ענ"י עם הברכות וק"ש ותפילה בבית הכנסת, אלא בברכת ענ"י של סעודה יעשה זאת בסמיכות לסעודה.

והנה מצינו בבלי בגמרא בברכות (מב.) וז"ל "לא כי הא דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב, שלש תכיפות הן: תכף לסמיכה שחיטה, תכף לגאולה תפלה, תכף לנטילת ידים ברכה" ופירש רש"י (ד"ה לנטילת ידיים) וז"ל "דמים אחרונים ברכת המזון ולא יאכל כלום עד שיברך על מזונו" אם כן הוא מפרש שמדובר על מים אחרונים, וכן הבין התוספות (ד"ה תכף) וז"ל "והלכך כיוון שנטל ידיו באחרונה לאחר הסעודה אסור לאכול עד שיברך…" וגם הרמב"ם בהלכות ברכות (פרק שישי הלכה כ) כתב וז"ל "ותכף לנטילת ידיים ברכה"ז ולא יפסיק בינהם בדבר אחר…", וא"כ יוצא ששיטת הבבלי (לפי הראשונים הנ"ל) שתכף לנטילה ברכה הכוונה למים אחרונים.

בהמשך הגמרא בברכות (נב:) כתוב וז"ל "ד"א תכף לנטילת ידיים סעודה" מוכח מזה בהדיא שמדובר על מים ראשונים, ולכאורה סתירה מפורשת לגמרא בדף מב. (ע"פ הסבר הראשונים הנ"ל) שמדברת על מים אחרונים?

על שאלה זו אפשר לתרץ על פי התוספות (שם ד"ה תכף), שמקשה מדוע לא נחשב במימרא דרבי חייא בר אשי "תכף" זו? ומשיב משום שזאת שנויה בבריתא אז לא חש ר' חייא למיתניה, וא"כ הגמרא הכא לא חולקת על האימרא בדף מב. "תכף לנטילה ברכה" אלא זה שתי אמרות שונות ולא שנה אותה ר' חייא כיוון שכבר נשנתה בבריתא אז לא חש לשנותה בדף מב.

ולגבי עצם שאלת תוספות בדף נב:, שאל גם הר"ן (דף ל. ד"ה תכף) ותירץ שר' חייא מנה רק את אלו שיש להם לימוד מין הפסוקים והביא את הירושלמי הנ"ל (וחייבים לומר שהר"ן בדף מב. סובר שמדובר על מים אחרונים, שאם לא כך מה שייך להקשות את קושיתו הרי ר' חייא שמנה תכף לנטילה ברכה התכוון בעצם לתכף לנטילה סעודה! אלא מוכח שסובר הר"ן שבדף מב. מדובר על מיים אחרונים), וא"כ הדברים מתמיהים שהרי מה ששנה ר' חייא מדובר על מים אחרונים ואילו הירושלמי מתיחס לגבי מים ראשונים (כפי שהוכח ברישא) וא"כ מה שייך לומר את תרוצו? אלא חייבים לומר שסובר שהירושלמי מדבר על מים אחרונים, וקשה איך יסביר את ר' יוסי ברבי בון? ועוד קשה מהתוספות בסוטה (לט. ד"ה כל כהן) שהביא את הירושלמי הנ"ל ופירש זאת על מים אחרונים, וקשה טובא? (וכן הקשה המראה פנים וגיליון הש"ס), וכתב המראה פנים תירוץ לדבר שהם לא גורסים את ר' יוסי ברבי בון וע"פ זה אפשר להסביר שמדובר בירושלמי על מים אחרונים.

אך קשה, שהרי שאלת התוספות בדף נב. שאלה גם המצפה איתן ותירץ דרבי חייא לא חשיב רק ג' שיש בהן מתן שכר לעושן אך בתכף לנטילת ידיים סעודה אין שכר (וחייבים אנו שוב פעם לומר שגם לפי שיטתו הגמרא בדף מב. מדברת על מים אחרונים, שאם לא כך לא שייכת השאלה-כמו שהארכנו לבאר אצל הר"ן) משמע שגרס בירושלמי את ר' יוסי ברבי בון שדיבר על מתן השכר, ואע"פ כן מבין שמדובר בירושלמי במים אחרונים? אפשר לומר אולי לענ"ד שקושיא זאת אין לה בסיס שהרי המצפה איתן מביא את ראייתו ממדרש רבה ואתחנן שיש מתן שכר לשלושת "תכפות" אלו, וזה בכלל לא מחייב שגורס כך גם בירושלמי.

אך עדיין קשה, המאיר נתיב כותב שקשה לומר שלא גרסו את ר' יוסי ברבי בון, שהרי המהרש"ס שכתב ביד קודשו את הירושלמי דלפנינו, דהיינו כולל ר' יוסי ברבי בון, פירש שמדובר על מים אחרונים וברכת המזון? וא"כ אפילו אם גורסים, מדובר על מים אחרונים? וקשה על המראה פנים, ולכן מסביר המאיר נתיב הסבר אחר שיהיה אפשר להבין את הירושלמי שמדבר על מים אחרונים, המאיר נתיב מביא את פירוש רש"י על הפסוק (בראשית כב א) " וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי" שפירש וז"ל "יש מרבותינו אומרים אחר דבריו של שטן, שהיה מקטרג ואומר מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד או איל אחד, אמר לו כלום עשה אלא בשביל בנו, אילו הייתי אומר לו זבח אותו לפני לא היה מעכב…" אלמא שהשטן יכול לקטרג אף אם נגמר הסעודה (למפרע) ופירוש הירושלמי הכי, שכל שהוא תוכף לנטילת ידיים ברכה אין השטן מקטרג על אותה סעודה למפרע גם אחר זמן, וא"כ שפיר להסביר את הירושלמי גם על מים אחרונים ובכך מתורץ קושיות דלעיל.

ישנה שיטת בעל ספר החרדים (בסוגיתינו ד"ה תיכף) שמאחדת את שתי הפירושים של תכף לנטילה ברכה וז"ל "ונראה דלכלול שתיים אמרו סתם תיכך לנטילה ברכה, דאי אמים ראשונים לחוד לימא תיכף לנטילה המוציא ואי על מים אחרונים לחוד לימא תיכף לנטילה ברכת המזון אלא שמע מינה תרוויהו קאי".

ואסים בסיפור שראיתי שהביא הרב הכף החיים (סימן קעט ס"א) שמדבר על הפסקה בין מים אחרונים לברכת המזון וז"ל "וכ"כ בשה"מ פ' עקב דצריך ליזהר מאד שלא להפסיק כלל בין מים אחרונים לבהמ"ז אפילו בד"ת וכתב שפעם אחת בא אדם לפני ואמר לו כי זה לו שני ימים שאירע לו כאב חזק בכתפו ונסתכל בו האר"י ז"ל וא"ל כי בא לו כאב זה מפני שהפסיק בין מים אחרונים לבהמ"ז בקריאת פרק משניות ועבר על מ"ש רז"ל תכף לנטילה ברכה דהיינו מים אחרונים ולכן תכף נהפך לכתף והרגיש בו כאב"

יהי רצון שנזכה כולנו להיות בבחינת תכף לגאולה שלמה במהרה!