בס"ד

תוספות ד"ה השור ובור (ב"ק ב:):

אומרת המשנה וז"ל "ארבעה אבות נזיקים השור והבור והמבעה וההבער לא הרי השור כהרי המבעה ולא הרי המבעה כהרי השור ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים ולא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק הצד השוה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עליך וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ", משמע מהגמרא בהמשך (ד:) שמשנתינו עוסקת לפחות (לכל הדעות) בהזקת ממון כגון שור, על המילים השור והבור כותב התוספות בדף ב. וז"ל "פי' בקונטרס כסדר שנכתבו בפרשה סדרן במשנה ואע"ג דלמ"ד תנא שור לרגלו לא הוי כסדר הפרשה דרגל נפקא לן מושלח את בעירה דכתיב בתר בור מ"מ שם שור כתיב קודם בפרשה דהיינו נגיחה דקרן ולמ"ד מבעה זה אדם אע"ג דלבתר הבערה כתיב בפרשת אמור מכה בהמה ישלמנה דהיינו אדם דאזיק שור לא חש לשנותו כסדר הפרשה לפי שרחוק כל כך ושנאו כסדר לא הרי דסיפא שמבעה קודם להבער ור"ת פי' דשם אדם כתיב בפרשה קודם כי יגנוב איש שור והוא אחד מאבות נזיקין דקתני לה בברייתא בגמרא", ולכאורה יש לשאול שאלה,לפי רש"י ותוס' (לאפוקי ר"ת) למ"ד שור לרגלו (ג:) שנינו לפי סדר הפרשות בתורה ואם תקשה אז למ"ד זה אמור להיות בור ואחרי זה שור כי רגל כתיב בתריה, לא קשה ששם שור כתיב לפני, אע"פ שזה נגיחה ואנו דנים על רגל מ"מ כתיב שם שור לפני בור, ואילו כשבאים לתרץ את מ"ד מבעה זה אדם, והוא הרי כתוב אחר הבער הרבה, רש"י ותוס' לא מתרצים ששם אדם כתיב לפני דהיינו "כי יגנוב איש שור"(כמו שר"ת מתרץ), וא"כ צריך לשאול מדוע? מה החילוק בן שם שור שכתוב לפני בור אע"פ שלא דן על רגל אלא על קרן בכל זאת מתרצים זאת תוספות כקושיא על השאלה למ"ד שור לרגלו ואילו אצל אדם הם לא מתרצים ששם אדם כתיב לפני הבער?

הראה לי וחידש לי יעקב שפונגין חידוש שלו שמר' חיים "סטנסיל" אפשר לראות חקירה ועל פיה נוכל להבין את תוספות:

האם גנב זה כמו מזיק דהיינו שכשם שמהות המזיק זה ההפסד הממוני כך בגניבה המהות זה ההפסד הממוני והיכי תמצי להפסיד ממון חברי זה מעשה הגניבה, או שנבוא ונאמר שגנב זה לא מזיק ולא דומה לא ממש (בכוונה כתבתי כך שהרי סוף כל סוף הוא מעין "בן דוד" של מזיק שכן הוא בכלל עשרים וארבע אבות[לפי ר' חייא] וגם לענין מיטב ועוד כמה דברים) ומהות הגניבה זה לא כמו המזיק שזה ההפסד ההמוני אלא מהות הגניבה זה עצם מעשה הגניבה, ואומר ר' חיים משפט חריף יותר ש"אפילו אם הרויח (הנגנב) ע"י הגניבה חייב כפל...", שכן אין זה משנה אם הפסידו ממונית או לאו, עצם הגניבה זה מהות האיסור, ונפק"מ בדבר הגורם לממון קרי דבר שאינו שווה ערך כשלעצמו כגון איסורי הנאה, והגמרא בפרק שביעי מביאה מקרה, ששומר ששמר על שור שהופקד עלינו, והתחייב השור בסקילה כשהוא בידי ההשומר, אומרת הגמרא שהשומר יכול לומר לבעלים "הרי שלך לפניך", אך אם בא אדם שלישי וגנב וטבח ומכר את שור שהופקד אצל השומר חיב הגנב לשומר (והשומר חייב לבעלים שכן אין יכול לטעון הרי שלך לפניך), ואם נסביר כמו הצד השני בחקירה דהיינו שאדם שגונב אין מהותו כמו אדם המזיק ועצם מעשה הגניבה זהו האיסור, וא"כ קשיא שהרי למה הגנב חייב לשומר הרי חיוב על מעשה הגניבה צריך להיות כשגונבים מהבעלים, וא"כ הגונב לא גנב מהבעלים אלא מהשומר וא"כ לפי צד זה למה יהיה חייב הגנב לשומר? אבל אם נסביר כהצד הראשון בחקירה אזי זה יהיה מובן, שכן הגנב גרם הפסד ממוני לשומר שכן השומר לא יכול לטעון הרי שלך לפניך, והפסיד את השומר שצריך לשלם, אך על פי הגמרא בפסחים (דף ה:) אפשר להבין גם את הצד השני שהגמרא אומרת שיהודי שהפקידו אצלו גויים פקדונות של חמץ לפני פסח ועבר פסח חייב בבל יראה ובל ימצא (וכידוע לעבור על איסור בל יראה ובל ימצא זה רק אם הוא הבעלים) ואסור בהנאה, ואומרת הגמרא "בשלמא למ"ד דבר הגורם לממון דמי...." אז ניחא שחייב על בל יראה ובל ימצא, וא"כ מוכח מהגמרא הנ"ל שדבר הגורם לממון כמו הפקדונות הופך את השומר לבעלים, וא"כ מובן גם הצד השני בחקירה אצלנו בבא קמא, שכן הגנב חייב לשומר והשומר הוא כמו בעלים ומעשה הגניבה היה כלפי הבעלים, ועל פי זה נבין את התוספות, רש"י ותוס' סברו כמו הצד השני שמהות הגנב אינו מהות המזיק, וא"כ לגבי שור שגם קרן וגם רגל (וגם שן) זה נזקים אזי מובן למה לגבי שור אמרינן את התרוץ מ"מ שם שור כתיב שכן רגל וקרן דומים, אך באדם דהזיק שוק אינו דומה לאדם שגנב שור שכן הם מהיות שונות ולכן לא תירץ את תירוץ ר"ת, אך רבינו תם סובר כמו הצד הראשון בחקירה שהם אותם מהות ולכן "כי יגנוב איש שור" זה כמו אדם המזיק ויש להם אותה מהות ולכן הביא את התרוץ הזה.

והנה יש לעיין במה שכתב במנחת שלמה, שאמר שמה שכתוב במשנה זה אדם המזיק ולא גנב, שכן אנו עוסקים באבות נזיקין ואפילו הכי הביא ר"ת את הפסוק של אדם שגונב, שכן לענין איסור שבהם חד הוא וכמו שכבר כתב רבינו יונה (ריש אבות) וז"ל "...שהרי כתוב לא תגזול וכל הנזיקין בכלל אותו הלאו..." וכן משמע מהטור (סימן שעח) שכתב וז"ל "כשם שאסור לגנוב ולגזול ממון חבירו כך אסור להזיק ממון שלו" ולפי זה אומר המנחת שלמה, שלשיטת ר"ת התנא הקדים מבעה כדי לרמוז שיש במזיק איסור גזילה, ולכאורה אפשר אולי לומר מדברי המנחת שלמה שנכנס לחקירה שדיברנו וסובר שאיסור הגזילה יונק מאיסור מזיק (למרות שזה הפוך, זה הדדי וזה אותו דבר), אך אולי יש לדחות זאת ובכלל המנחת שלמה לא נכנס לענין זה, שכן אולי הכוונה שאין איסור מזיק בפני עצמו, אלא זה רק איסור של גזילה להזיק, ולפי זה אין  יונק איסור מזיק מאיסור גזלה אלא יש איסור של גזלה כשמזיק ואז לפי זה אין ראיה לצד הראשון וצ"ע.