וכבר שלחה מלכות רומי
בס"ד
וכבר שלחה מלכות רומי (בבא קמא לח.)
דבר תורה זה נאמר בסיום מסכת בבא קמא בסיעתא דשמיא.
איתא בגמרא[1] וז"ל "תנו רבנן וכבר שלחה מלכות רומי שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל למדונו תורתכם קראו ושנו ושלשו בשעת פטירתן אמרו להם דקדקנו בכל תורתכם ואמת הוא..." דברי הגמרא לכאורה תמוהים, מה הענין של מלכות רומי לשלוח את שני הסרדיוטות האלה לחכמים כדי ללמדם תורה, והשאלה מתחזקת כשרואים את תוספות[2] ששואל ומתרץ את תירוצו הראשון וז"ל "וא"ת והא אמרינן בחגיגה[3] המלמד תורה לעכו"ם עובר בעשה דמגיד דבריו ליעקב[4] ויש לומר דבע"כ עשו ע"פ דברי המושל ולא נתחייבו למסור עצמן אי נמי..." יוצא שהמלכות ממש היה ענין בזה שהמושל איים על הריגה אם לא ילמדו אותם, זה סימן לכך שבאמת הוא רצה לדעת, והשאלה היא באמת למה?
אפשר אולי לומר שבאמת ובתמים הם אהבו תורה ורצו לדעת אותה ולא בשביל דברים פסולים, אך דבר זה לא מסתבר, שכן הגמרא[5] אצלנו אומרת וז"ל "תנו רבנן כשצרו בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס מבפנים ואריסטובלוס מבחוץ. ובכל יום היו משלשים להם בקופה דינרין והיו מעלין להם תמידים היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית אמר להם כל זמן שעוסקין בעבודה אין נמסרים בידכם למחר שילשלו דינרין בקופה והעלו להם חזיר. כיון שהגיע לחצי החומה נעץ צפרניו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. באותה..." הבבלי אצלנו מביא סיפור זה ביחס שנלחמו יהודים ביהודים וכמו שאומר רש"י הורקנוס ואריסטובלוס אחים היו, למרות שזה מאד קשה שהרי מפשט הבבלי היה צריך לומר שזה גויים מול יהודים, והנה איתא בירושלמי[6] סיפור מקביל לזה עם שינויים ושם מדובר ביחס יהודים מול הגויים וז"ל "א"ר לוי אף בימי מלכות רשעה הזאת היו משלשלין
להן שתי קופות של זהב והיו מעלין להם שני כבשים ובסוף שלשלו להן ב'
קופות של זהב והעלו להם שני חזירים לא הספיקו להגיע לחצי חומה עד
שנעץ החזיר בחומה ונזדעזעה החומה וקפץ מ' פרסה מארץ ישראל באותה
שעה גרמו העונות ובטל התמיד וחרב הבית" (ישנם כמה שינויים חלקם מסומנים בקו), קודם כל יש הגורסים במקום מלכות הרשעה, מלכות רומי, היפה מראה[7] מסביר שלא שייך מעשה הזקן בירושלמי וז"ל "כדאמר בפרק מרובה (אצלנו בבבא קמא) בכיוצא בזה שאמר להם זקן אחד כל זמן...בידכם דהתם היו כולם ישראלים אבל היוונים (לפי גירסתינו הרומים) לא יאמינו שנצחונם תלוי בהעדר זכות העבודה,שהיו כופרים בתורה" אם כן יוצא לשיטתו שהואיל והרומים היו כופרים בתורה, לא שייך כאן הסיפור של הזקן, מ"מ רואים מכל האמור הנ"ל ,שהרומים לא באמת רצו לדעת את התורה מצד חיובי שהרי בכלל כפרו בה ולא האמינו בה, וא"כ עדיין אנו נשארים בקושיא, למה שלחה מלכות רומי את שני הסרדיוטות לחכמי ישראל שילמדו אותם?
וחברי אמר לי אפשרות לתרץ וראיתי לפתח זאת ולהרחיב בה, שהם שלחו את הסרדיוטות כדי לבדוק האם בתורתינו הקדושה אין משהו שמבזה אותם, כמו שמצינו אצל הגויים שהיה אכפת להם ממה שכתוב בתורה כמו במעשה דתלמי המלך[8] ששם שינו חכמי ישראל את המילה ארנבת בתורה לצעירת רגליים כיוון "שלא יאמר שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה"[9] וממילא על דרך זה אפשר להסביר ששלחו מלכות רומי את שני הסרדיוטות כדי לבדוק את התורה שאין שם שחוק על הרומים, פשט זה מסתדר לפי הגירסא המובאת בירושלמי[10] וז"ל "מעשה ששילח המלכות שני איסטרטיוטות ללמוד תורה מרבן גמליאל ולמדו ממנו מקרא
משנה תלמוד הלכות ואגדות ובסוף אמרו לו כל תורתכם נאה ומשובחת חוץ
משני דברים הללו שאתם אומרים..." שהירושלמי לא גורס קראו שנו ושילשו אלא מקרא משנה תלמוד הלכות אגדות, דהיינו שרצו להקיף את כל התורה, ולפי מה שהסברנו זה יותר מסתדר שרצו לבדוק בכל התורה לראות שאין שום הטלת דופי ברומים, לגבי הגירסא בבלי שקראו שנו ושילשו מסביר הרשב"א[11] בתירוצו הראשון וז"ל " י"ל שלמדום היטב שלשה פעמים... " וכנראה שרשב"א מתכוון על דרך מה שאמרו חז"ל בקידושין[12] שאדם צריך תורתו שנונה בפיו מכח שיחזור עליה הרבה, א"כ לפי גירסא זאת של הבבלי והסבר הרשב"א אולי קצת פחות מוכח, אך בכל זאת הרי אפשר לומר שהתכוונו שילמדו אותם את כל התורה ואדרבה שילמדו אותם היטב לבל יעדר או ישכח משהו מהתורה שהם לא ראו ושמא לא יזכרו שכן היה דופי בתורה ברומים, וגם זה מדוקדק בלשון של הגמרא שלנו שהם אומרים דקדקנו בכל תורתכם, משמע שלימדו אותם את כל התורה, ואם כן לכאורה על פי זה אפשר ליישב את קושיתינו.
