סוגית הגמרא במגילה בדף ז: "רבה... "

לכבוד ימי הפורים הבאים עלינו לטובה ראיתי לברר סיפור המובא בגמרתנו[1] בעניין חיוב ההשתכרות בפורים.

וזה לשון הגמרא הקדושה: "אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי איבסום קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא".

נקודה אחת:

מה בדיוק פשט הסיפור? האם זה כפשוטו? ואם כן כפשוטו איך הגיע לזה רבה עד כדי רצח?! ואם זה לא כפשוטו אז מה כן הפשט?

הקרבן נתנאל[2] – הוא מסביר על פי הגמרא במועד קטן[3] שרבה היה עני ולכן לא היה רגיל לשתות יין כל השנה וכששתה בפורים הגיע עד לשכרותו של לוט! (דבר שיוצא מהגבול) – משמע מפירושו שאין הכי נמי הסיפור כפשוטו והגיע לידי שכרות כזאת עקב שלא היה רגיל לשתות יין במהלך השנה.

המהרש"א[4] – מסביר את הגמרא לא כפשוטו ואף אומר שזה דבר תמוה לפרש את זה כפשוטו, לשיטתו רבה שחטיה הכוונה כעין שחטיה דהיינו שכפה את ר' זירא לשתות יין יתר על המידה (הקשר בין הדברים ששתיית היין מקומה הוא בגרון מקום השחיטה) עד שחלה ונטה למות ואז יתפלל עליו עד שנתרפא (שמצינו חי משמש גם כלשון רפואה).

היעב"ץ[5] – מסביר שהרי קי"ל בברכות[6] סיפורים על חז"ל שעשו דברים עצובים, כגון שבירת כוסות בשמחות[7] כדי שהשמחה תהיה מאוזנת ולא תגיע חלילה להוללות שדרשו "וגילו ברעדה" – במקום גילה שם תהא רעדה, וא"כ רבה שחט את ר' זירא באחיזת עיניים שיראה לרואים השמחים כאילו הרג אותו וממילא יהיו עצובים ואז השמחה לא תגיע להוללות, אך כשראה ר' זירא את החרדה שנפלה על הרואים מרוב דאגה השוברת כל גופו של אדם ומת ליבו בקרבו ולכן היה צריך רבה לבקש רחמים ולהחיותו.

המאירי[8] – כתב בשם גדולי המחברים שרבה שחטיה הכוונה מעך את ר' זירא (שחטיה מלשון סחטיה) ואחייה מלשון "ותחלימני והחיני"[9] שפירושו מלשון רפואה.

וראיתי בספר מעשה איש על החזון איש שאמר על אגדה זו שאם כתוב בגמרא שקם רבה ושחטיה את ר' זירא אי אפשר לפרש את זה לא כפשוטו!!!

נקודה שנייה:

לשם מה בא הסיפור הזה כאן? מה זה בא לומר על אימרת רבא ש"חייב אינש לבסומי... "?

גם בנקודה זו ראיתי שתי שיטות:

הר"ן[10] – שמעשה זה בא לסתור את מה שאמר רבא שחייב אינש לבסומי שכן עינינו רואות למה זה גרם, שרבה שחטיה לר' זירא ואם כן נדחו דברי רבא, והוסיף הב"ח[11] שלכן סידר בעל הגמרא את המעשה ישר לאחר אמרתו של רבא ולומר שאין הלכה כמותו, ומיהו חילק שאמנם נדחו דברי רבא אבל עדיין צריך לשתות הרבה מלימודו.

היד אפרים[12] – שפשט הגמרא הוא שרבא אמר שחיוב כדי שיתן הלל והודאה, שכיוון שהתבלבל דעתו כ"כ דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי פשיטא שאין בו דעת ותבונה לשבח ולהודות ל-ד', וכשהגמרא הביאה סיפור זה כסיעתה לרבא שאמר שאין לעבור את הגבול שאם אתה עובר תראה למה זה גרם, ולכן צריך כמו שרבא אמר.

ונראה לי יסוד המחלוקת היא בהבנת דברי רבא שלפי הר"ן רבא אמר "עד" ועד בכלל ולמדרגה כזאת צריך להגיע וכאשר המדרגה הזאת של שיכרות גרמה למה שגרמה נדחו דברי רבא, אך לפי שיטת היד אפרים זה "עד" ולא עד בכלל ולכן רבא אומר שאין לנו להגיע למדרגה גרועה כזאת של שכרות שאם נגיע אליה זה יכול לגרום לדברים לא טובים כמו המעשה הזה של רבה!

יהי רצון שנגיע בפורים למדרגה הנכונה, בשמחה, ושנשמע ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות, ונראה בנקמת דם ישראל השפוך במהרה.