בס"ד                                                                                                                  

הערות בסוגיית אילן הנוטה לרשות הרבים דף כז:

·        הצגת המקור

·        פשט ברש"י ד"ה אילן הנוטה על המשנה

·        על מי מוטל לקצוץ האילן ומה הפשט "ולאו אדעתיה"

הצגת המקור:

"מתני' אילן שהוא נוטה לרה''ר קוצץ כדי שיהא גמל עובר ורוכבו רבי יהודה אומר גמל טעון פשתן או חבילי זמורות רבי שמעון אומר כל האילן כנגד המשקולת מפני הטומאה: גמ' מאן תנא דבנזקין בתר אומדנא דהשתא אזלינן אמר ר''ל במחלוקת שנויה ורבי אליעזר היא דתנן אין עושין חלל תחת רשות הרבים בורות שיחין ומערות רבי אליעזר מתיר בכדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים רבי יוחנן אמר אפילו תימא רבנן התם זימנין דמפחית ולאו אדעתיה אבל הכא קמא קמא קא קייץ ליה"

פשט ברש"י ד"ה אילן הנוטה על המשנה:

            "אילן הנוטה לרשות הרבים קוצץ –  מן הענפים התחתונות כדי שיהא גמל עובר תחת העליונות"

לכאורה לא מובן למה רש"י צריך להוסיף את המילים "עובר תחת העליונות" לכאורה הדבר מיותר, הרי ברור שאם קוצץ מן הענפים התחתונות, שיעבור תחת העליונות? ועוד קשה ברש"י למה השמיט רש"י את המילה "רוכבו" הכתובה במשנה והסתפק רק ב"גמל" ובאמת רש"י על הרי"ף (דף יד. מדפי הרי"ף) כתב "קוצץ מן הענפים – התחתונות כדי שיהא גמל עובר ורוכבו" והדבר צריך ביאור.

הערוך השולחן (חו"מ סימן תיז) כתב שבמקומות שהולכות עגלות עם משא בגובה רב, צריך לקצוץ אפילו למעלה מגמל ורוכבו, עד שיעור שלא יעכב את הילוך העגלות של אותו מקום, ויתכן שבא רש"י לאפוקי מהערוך השולחן, דלפי הערוך השולחן, משמע דאם המשא בגובה רב עד כדי צורך לחתוך את כל  הענפים העליונים, יחתוך שכן זה מפריע לגמל לעבור עם משאו, ואילו רש"י בא לבאר, שיש גבול עד כמה אפשר לחתוך, דהיינו אי אפשר לקצוץ לעד גם אם זה מפריע למשא, וזה מה שכתב "תחת העליונות" שצריך עדין שיישאר מן העליונות.

ואולי זה הפשט למה רש"י גם השמיט את המילה רוכבו, אלא כתב רק "גמל עובר...", דבא רש"י להדגיש את החידוש שלו, שבמקום שהולכות העגלות עם משא בגובה רב, דהיינו גמל גרידא, ללא צורך ברוכבו אלא רק עם משא, אפילו הכי לא יקצוץ יתר על העליונות למרות שזה מפריע לו לעבור עם המשא.

ואם נסביר כך את רש"י, הרי שצריך לתת טעם בדבר, ולענ"ד נראה לומר בדעת ת"ק, מזה שמתיר רק לקצוץ כדי גמל ורוכבו ולא הכל, הוא סובר שהאילן מזיק, אבל וודאי לא מזיק גמור שיהיה אפשר לקצוצו לגמרי שכן הוא מזיק לא בקום ועשה אלא בממילא וזה יותר חלש, ואם כן במקרה שבו יצטרכו לקצוץ את כולו, עד כדי כך לא התירו לקצוץ, דאמנם הוא מזיק אבל לא מזיק גמור כמו שמי מזיק בידיים, אלא היזקא ממילא ולכן לדעת ת"ק לא נתיר לקצוץ לגמרי.

על מי מוטל לקצוץ האילן ומה הפשט "ולאו אדעתיה":

בגמרא מבואר שדין "אילן הנוטה" השנוי במשנתינו, דומה לדין                                                            ש"אין עושין חלל תחת רשות הרבים בורות שיחין ומערות רבי אליעזר מתיר בכדי שתהא עגלה

מהלכת וטעונה אבנים רבי יוחנן אמר אפילו תימא רבנן התם זימנין דמפחית ולאו אדעתיה אבל הכא קמא קמא קא קייץ ליה".

 דר' יוחנן מעמיד את משנתינו גם לדעת רבנן[1] ואומר שבדין של אין עושין חלל ברה"ר, לא אזלינן בתר אומדנא דהשתא ונסמוך כדי שתהא עגלה מהלכת... כיון שפעמים שיתליע ויפחת הקרקע ולא ידע, אבל הכא יודו רבנן דבתר אומדנא דהשתא אזלינן, והטעם "ד"קמא קמא קא קייץ ליה" ומבאר רש"י "כל ענף וענף שיקדים ויצמיח יקצצנו" ומשמע שקאי על בעל האילן, שהוא נמצא תמיד בסמוך לאילן ויודע על ענפים שגדלים ויקצצם ואז אין חשש שלא ידע הניזק ויינזק, וא"כ חיוב הקציצה מוטל על המזיק, וגם מבואר מזה דמה שהגמרא אומרת "ולאו אדעתיה" לפי רש"י קאי על המזיק.

כותב המאירי (ד"ה אמר המאירי – השני) שאם היה האילן נוטה לרה"ר ומעכב על העוברים , יכול העובר דהיינו הניזק לקצוץ מן הענפים עד שיעור שלא יעכב האילן על בני רה"ר, עוד כתב המאירי (ב"מ קז: ד"ה כל) במי שהיה אילנו נטוע על שפת הנהר ומעכב על מושכי הספינות, כופין את בעל האילן לקצוץ את אילנו, וא"כ לדעת המאירי כל אילן המעכב על בני רה"ר חייב בעל האילן לקצוץ, ואם אינו קוצץ יכולים העוברים לקצוץ מן הענפים אפילו נגד רצונו של בעל האילן עד שיעור שלא יעכב את האילן על בני רה"ר.

ואולי לפי המאירי ההנ"ל אפשר להסביר פשט ברשב"ם שבפשטות חולק על הרש"י הנ"ל, דהנה הרשב"ם (בדף ס. ד"ה ורבנן) כתב                                                                                                     "דאסרי סברי לא אזלינן בתר השתא וחיישינן משום דזימנין דמתליע מתוכו ויפחות ולאו

אדעתיה דעובר ברה''ר ויעבור ויפול".

ומפורש לשיטתו ש"לאו אדעתיה" קאי על הניזק, ולפי שיטתו יתכן שאפשר להסביר אצלנו בסוגיא שהקוצץ קאי גם על הניזק, והחידוש הוא דאפילו אם לא מסכים המזיק ,כמו דעת המאירי, ולכן בחלל ברה"ר דלא ידע הניזק, יש חשש שיפחת ואין לעשות כדעת ר' אליעזר, אך במקרה של האילן הואיל ויידע לשים לב ולא יינזק ויכול אף הוא לקצוץ לבל ינזק (גם ללא הסכמת הבעלים) יודו רבנן לר' אליעזר (לפי ר' יוחנן) דאזלינן בתר אומדנא דהשתא.