"ולא תאמין בחייך" - שתזכה להתייאש מעצמך, בבחינת "ועל בינתך אל תישען" אלא תזכה לקיים "לא תסורו ימין או שמאל מהדבר אשר יורוך" היינו ביטול בשלמות לצדיק האמת, על ידי זה יזכה ל"והיו חייך תלאים לך מנגד" כלומר שיפתחו עיניך לראות כיצד אתה אוחז במידות ובעבודת ה', כמה אתה רחוק מלימוד התורה כראוי, משמירת הזמן, העיניים, המחשבה, הדיבור כראוי, מדבקות ב-ה' ומאהבת ה'. 

ועל ידי זה תזכה ל"ופחדת לילה ויומם" היינו ליראת שמים, בבחינת "הירא מהעברות שבידו" ולענווה בבחינת "עיקר התשובה: ישמע בזיונו ידום וישתוק" - הן כאשר בני אדם מבזים אותו, הן כאשר הבורא מבזה אותו - כאשר נדמה לו שלא נתקבלות תפילותיו, וכאילו מרשיע מיום ליום, (היינו: "והיו חייך תלאים לך מנגד"), 

אך במקום לשמוע למדמה, ליצר הרע שמסית לרטון ולכעוס ולהטיח דברי מענה על העלבונות או שגורם לעכירות מצב הרוח, לרגש יאוש ואפיסת כוחות, ידום ליבו.

ועל ידי זה תבערת אש הסיטרא אחרא תשרוף ותאכל את הרע שצבור בליבו, ויפיל לו הקב"ה "חללים חללים" עד שיזכה ברבות הזמן לבחינת "ולבי חלל בקרבי", ויהיה כולו פנוי לרדוף אחר ה' יתברך, לשגות באהבתו, לשנן את תורתו, ולשמוח ב-ה' בבחינת "פיקודי ה' ישרים משמחי לב" ו"כי בו ישמח לבנו, כי בשם קודשו בטחנו".