פרשת כי תבוא

הרה"ג א. חפוטא שליט"א

כוחו האדיר של הרצון

לקבל את הפרשה באנגלית

לחץ כאן

אלה דברי הברית אשר צוה השם את משה לכרת את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב. ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אלהם אתם ראיתם את כל אשר עשה השם לעיניכם בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו. המסות הגדלת אשר ראו עיניך האתת והמפתים הגדלים ההם. ולא נתן השם לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע עד היום הזה. ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר לא בלו שלמתיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגלך. לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם למען תדעו כי אני השם אלקיכם. ותבאו אל המקום הזה ויצא סיחן מלך חשבון ועוג מלך הבשן לקראתנו למלחמה ונכם. ונקח את ארצם ונתנה לנחלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי. ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אתם למען תשכילו את כל אשר תעשון. דברים כח סט, כט א-ח

כלומר אחרי כל התוכחה היתה כריתת ברית, ומשה רבנו הוסיף פסוקים נוספים. יש כאן פסוקים שלא קשורים, אין בהם לא קללות ולא ברכות וצריכים להבין מה המשמעות של הפסוקים הללו. וזה גם בפרק חדש.

והקטע הזה בכלל צריך לשים לב אליו, הוא לא מתחבר. משה רבנו אמר את הברכות, אמר את התוכחות, ובסוף כרת את הברית, נגמר. עכשיו למה מספר להם את הסיפור הזה, אתם יודעים שהייתם במצרים, ואתם יודעים דברים שהיו שם: "המסות הגדלת אשר ראו עיניך" אתם ראיתם! "ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר" "לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם" "ותבאו אל המקום הזה" בסדר אז מה?! ועוד פעם סוגר: "ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אתם למען תשכילו את כל אשר תעשון" ומשמע שהיום כן קבלו לב. כי אפשר לומר שעד היום הזה לא קיבלתם לב, אבל רש"י כותב שהוא שמע. רש"י צריך להביא מפי השמועה, כי הפשט שעד היום לא קיבלו דעת כמו שאדם אומר לשני: "עד היום ציפיתי ממך, ועד היום אין לך שכל ואין לך דעת". אבל רש"י רוצה להסביר מהשמועה: "עד היום הזה - שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי" הוא כתב ספר תורה נתן אותו לבני לוי "כמו שכתוב בפרשת וילך ויתנה אל הכהנים בני לוי, באו כל ישראל לפני משה" כל השבטים "ואמרו לו משה רבנו" מה.. רק לבני לוי מגיע להם ספר תורה?! "אף אנו עמדנו בסיני" אנחנו גם היינו בהר סיני "וקבלנו את התורה וניתנה לנו ומה אתה משליט את בני שבטך עליה" מה האפליה הזאת, שאתה כותב ספר תורה ושם אותו בבית הכנסת של הלויים. מה אתנו?! איזה צדק זה?! אתה משליט אותם עלינו "ויאמרו לנו יום מחר" הכוונה שאולי יתווכחו יהודים ביניהם "לא לכם ניתנה לנו ניתנה" זאת אומרת אתם לא קיבלתם תורה, אתם רואים שספר תורה רק בידנו, מי שצריך משהו שיבוא אלינו, ספר תורה אצלנו, אתם לא קיבלתם! כך שמע רש"י.

וממשיך רש"י ואומר מה ענה להם משה רבנו, כשאמרו לו את הדברים הללו: "ושמח משה על הדבר" הוא שמח "ועל זאת אמר להם היום הזה נהיית לעם וגו' היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום" רש"י לא המשיך מה הכוונה בפשט, אבל יוצא מדבריו שהפשט משתנה, שלא הכוונה שאין לכם שכל ועד היום לא קיבלתם, אלא שעד היום לא קיבלתם אבל היום קיבלתם שכל. ככה יוצא שרש"י מתכוון, שהשמועה ששמעתי אומרת את הדברים הללו, שבאמת אותו היום שנתן ספר תורה לבני לוי ובאו כל השבטים וטענו טענות, שהתורה לא שייכת רק לבני שבטך, הוא לא ענה להם חלילה וחס שכן, רק הם השבט המובחר, והם לא היו במעשה העגל. לא, הוא שמח ואמר: "אני אתן לכולם ספר, היום הזה קיבלתם דעת: "היום הזה נהיית לעם וגו' היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום" אתם רוצים את הקדוש ברוך הוא, ואני שמח שבאתם בטענה הזאת. "ותבאו אל המקום הזה - עתה אתם רואים עצמכם בגדולה וכבוד אל תבעטו במקום ואל ירום לבבכם ושמרתם את דברי הברית הזאת וגו' דבר אחר ולא נתן השם לכם לב לדעת שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו וחכמת משנתו עד ארבעים שנה ולפיכך לא הקפיד עליכם המקום עד היום הזה אבל מכאן ואילך יקפיד לפיכך וגו'".

צריך ביאור לדברים האלו, אבל לי יש שאלה על כל הדברים, שאלה יותר קשה. אני יכול לבוא למישהו ולהתחיל לצעוק עליו: "אין לך שכל, אין לך הבנה, אתה לא מעריך תורה, אתה לא לומד, אתה לא שוקד על לימודך!" בסדר, זה אני מבין. אבל אם אני בא ואומר לו: "יש עליך טענה, איך זה שהקדוש ברוך הוא לא נתן לך שכל?!" אז יגיד: "מה אתה רוצה ממני? הקדוש ברוך הוא לא נתן לי שכל מה אני יכול לעשות?! אתה בעצמך נותן את התשובה". משה רבנו פה מדבר דבר כזה בעדינות מופלגת, אומר: "ולא נתן השם לכם לב לדעת" השם לא נתן. אז מה אתה רוצה מאתנו?! אם השם לא נתן לנו לב לדעת ועיניים לראות, אז אין שום טענה בכלל. הראשונים הרגישו בדבר הזה הרגשה דקה. למשל ה'אבן עזרא' אומר "וטעם לב לדעת - בעבור שנסו השם עשר פעמים ולא הזכירו האותות שראו. וטעם נתן - כי מאתו העלילה הראשונה" אני מבין טוב מה הוא רוצה, אנחנו ניקח את זה קצת בהרחבה אחרת. מספיק ש'אבן עזרא' הרגיש בנקודה הזאת, שנראית סתם קושיה על השטח: "ולא נתן השם לכם לב לדעת" אז השם לא נתן, אז מה הטענה?!

ה'ספורנו' גם התקשה בזה, והוא אומר ככה: "ולא נתן השם לכם לב לדעת. אף על פי שהוא יתעלה השתדל בתורותיו ומופתיו לתת לכם לב לדעת" הוא כן נתן לכם, אבל אתם לא השגתם את זה. הוא כאן מתחכם עם העניין, כי באמת אם השם לא נתן להם לב לדעת, אז מה משה רבנו רוצה מהם?! בכל אופן שתדעו שעמדו בזה הקדמונים, ואת הפשט הנכון אני תכף אגיד לכם, וזה כולל כל הפרושים הנכונים בענין הזה, אבל בשפה יותר ברורה בגישה שלנו בעניין הזה.

יונתן בן עוזיאל פה שינה את ביאור הכתוב, בגלל הקושיה הזאת שאני מקשה. הוא אומר לא נתן השם לכם לשכוח, אלא נתן לכם לב לדעת, כלומר שהוא כן נתן להם לב. מעניין. ואני רואה שגם המפרש כתב: "שלא נתן לכם לב לשכוח רק נתן לב לדעת וקשה לפי פשוטו אם כן מה חטאתם אם לא נתן לב" בדיוק הקושיה שלי. אז 'יונתן בן עוזיאל' מפרש את הפסוק אחרת, שכן נתן לכם לב, ולמעשה לא נתן לכם לשכוח אלא נתן לכם לב, אז אתם לא בסדר על כל זה. בקו שלנו ניישב את כל הקושיות ואת כל הכיוונים, אני רק הסתכלתי לראות אם נגעו בזה, ואני רואה שכן נגעו בזה הראשונים. הרמב"ן לא התייחס לזה כי לפי דעתי הוא מבין פשוט בקו שאנחנו עכשיו רוצים להסביר.

הרי באמת כתוב: "כי השם יתן חכמה מפיו דעת ותבונה" (משלי ב/ו) השם הוא שנותן את החכמה ונותן את הדעת! וכי לאדם יש משהו מעצמו?! - שום דבר לא מעצמו, הכל הקדוש ברוך הוא נותן. אבל כתוב במקום אחר: "יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה" (דניאל ב/כא) נותן חכמה לחכמים, אם הם חכמים הם צריכים חכמה?! יש שאלות קשות בפסוקים הללו, אבל בשביל לפתוח את הדברים ולתת כאן הסבר. אני משאיר הכל כפשוטו, שהשם לא נתן להם לב לדעת, למה? - כי הם לא רוצים לדעת! הם לא רוצים לדעת, אז לא קיבלו לב לדעת. הוא אומר שאם אין לכם לב לדעת, סימן שאתם לא רוצים, כי מי שרוצה, השם כן נותן לו לב לדעת.

ראיה לדברי הנביא ישעיה שאומר: "השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו" (ישעיה ו/י) זה שהקדוש ברוך הוא מטמטם את האדם זו ענישה! הקדוש ברוך הוא מטמטם לו את הראש. כשהקדוש ברוך הוא רוצה להכשיל מלכים, מטעה אותם. אם זה במלחמות, אם זה במדיניות. אם הוא רוצה להפיל מישהו, כמו שנתן לו חכמה לעלות נותן לו חכמה ליפול. התביעה על האדם איך הגעת שהשם לא נותן לך חכמה. כמו שאחד אביו היה מפרנס אותו והפסיק לו את הפרנסה, איך הגעת למצב כזה שהפסיק לך את הפרנסה?! - משהו אצלך לא בסדר!! זה מה שמשה רבנו מתכוון. הוא לא מתכוון אתם מסכנים, השם לא נתן לכם לב, אלא אתם לא בסדר כי כל כך "המסות הגדלת אשר ראו עיניך" מי שרואה מסות גדולות, אותות ומופתים מן השמים. עכשיו נבין מה רש"י מתכוון. כל הקטע הזה שמשה מתאר להם מה שקרה להם ארבעים שנה במדבר, ושיצא סיחון מלך חשבון וגמרנו אתו, ובכל זאת הם לא מבינים. זאת אומרת זה טמטום רציני, מאיפה זה?! - השם מנע מכם לראות, כי זה גלוי לעין. זה דבר שרואים חשים ומרגישים, זה לא דברים קטנים. אלה דברים גדולים! ארבעים שנה במדבר לאכול מן מן השמים ואתם לא ראיתם אז אין לכם לב. אם היה לכם לב הייתם מבינים, לא יכול להיות שלא להבין דברים כאלה, מופת אחר מופת, אות אחר אות, נס אחר נס.

עכשיו מובנים גם דברי ה'אבן עזרא' "וטעם לב לדעת" הכוונה למה לא נתן להם לב לדעת "בעבור שניסו השם עשר פעמים" הם היו מנסים את הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת שאדם מגישים לו את האמת מול העיניים, ואם הוא לא רוצה לדעת אז הוא אבוד. כמו שהרבה אנשים שהזדמנו לי, כי כשזה היה אדם אחד חשבתי אולי זה אדם חריג או שהוא לא מדייק, כי רוב האנשים נראים ישרים. "למה אתה לא בא לשיעור?" אנשים חילונים אחד אמר: "אני מפחד לבוא לשיעור" – "מה יש?" – "כי אז אני אהיה חייב לקיים! מסתמא בשיעור זה אומרים דברי דת, אז איך אני אבוא ולא אקיים? אני לא אעשה שקר בנפשי, אני מפחד לבוא". אם היה שומע טוב מה שהוא אומר. זאת אומרת שאתה מבין שאם תבוא אתה כן צריך לקיים, ומחובתך לקיים כי זה האמת, אבל אתה מפחד לשמוע. לכן אתה אומר שהכי טוב לא לשמוע. זהו עומק הדברים, והזדמנו לי כמה כאלה, שלוחצים עליו לבוא לשיעור והוא מפחד לבוא ולהתחייב, ואלה אנשים שונים, כולם בעלי היגיון, מפחד לבוא.

אם אתה מפחד אז אין לך לב לדעת, אתה מתעלם, אתה עושה מה שנוח לך ולא מוכן להיכנס לאתגר. זה מתכוון משה רבנו: "השם לא נתן לכם לב לדעת, כי אתם לא רציתם לדעת. היו דברים מול עיניכם שלא תוכלו להתעלם מהם, וכל כך אתם מתעלמים". ברגע שאדם רוצה להתעלם מהאמת הוא מקבל טמטום ואין עם מי לדבר - נגמר הסיפור. זה הפירוש: "ולא נתן השם לכם לב לדעת" כלומר אדם רואה בעיניו, גם את העיניים עוצמים לו. הוא שומע, עושים אותו חרש. הוא שומע מה שהוא רוצה, אבל דברים עדינים הוא לא שומע. אתה מדבר עם מישהו על תורה, אתה מדבר לחרש גמור.

עכשיו משה רבנו מובן. אחרי שאמר שהם לא רוצים לדעת עם כל הנסים, עכשיו אומר להם: "ושמרתם את דברי הברית הזאת" היום אחרי שהיתה לכם קצת התעוררות. שבט לוי היה בערנות, כל הזמן עובד את השם, זה שבט שעבד את השם במדבר בדרך התורה: "ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לשם אלי ויאספו אליו כל בני לוי" (שמות לב/כו) רק בני לוי באו, כי הרגישו שאין להם שום נגיעות. אז משה רבנו כיבד אותם ונתן להם ספר תורה, כי ההם בלאו הכי לא מבינים ולא רוצים לדעת. אולי בכלל אם יזמין אותם יגידו שהוא רוצה לחייב אותנו, אז הוא לא נתן להם. אבל אחרי שהם ניגשו אליו: "מה.. לנו לא שייכת תורה?!" אז אמר: "עכשיו אני שמח, יש לי מה לדבר אתכם, עכשיו בשעה שאתם מתחילים להבין". לכן "ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אתם למען תשכילו" תקבלו את השכל העליון "את כל אשר תעשון".

זאת אומרת שיש כאן ענין, שגם כשאדם נמצא במצב שכאילו הוא בר דעת, יכול להיות שהוא לא מבין כי אין לו לב. כשההבנה היא בלב אז הכל מתחדד והוא רואה אחרת ושומע אחרת. קצת לדוגמא נבין מה קורה אצל נביא. אפשר להגדיר אלף הגדרות, אבל הגדרה פשוטה הנביא רואה אחרת ושומע אחרת. שומע קולות אלוקיים שאנשים לא שומעים. שמואל הנביא כשקיבל נבואה ושמע את הקול, אפילו לא הבחין בקול, ואז ניגש לעלי. זאת אומרת כשמתחיל קול נבואי השמיעה היא אחרת, הוא רואה מחזה אלוקי שהשני לא רואה. כתוב בדניאל: "וראיתי אני דניאל לבדי את המראה" (דניאל י/ז) זאת אומרת הכל נהיה אחרת, הנביא מתחיל לקבל כאילו חושים אחרים, מעל החושים הקיימים עין מבלי עין, אוזן מבלי אוזן. כך אני קורא לזה. כלומר מקבל השראה אחרת לגמרי באותם הכלים שיש לכל אחד, רק הם מקבלים עליות. זה טיפה מן הים להסביר איך הנבואה.

כשאדם זוכה והוא כל כך רוצה, עד שהוא מקבל מן השמים לב לדעת. אז העינים רואות אחרת מה שלא ראו לפני כן, הכל נראה אחרת, אז יש לך עם מי לדבר שיוכל לשמור את דברי הברית הזאת. או לאחר ארבעים שנה עד שאדם עומד על דעת רבו, עד שעומד על הדעה הנכונה זה לוקח שנים. התוצאה מכל העניין הזה זה הנקודה שחדשתי בתחילת דברי, שבאמת אדם יכול לקבל הבנות נוספות בלבו, מבט מחודש על החיים, שמיעה דקה מן הדקה לקול האלוקי. לאו דווקא נבואה - יש קול אלוקי. לאו דווקא בנבואה אלא לשמוע את המיית החיים. קשה להאריך בנקודה הזו כי זו נקודה דקה מאד, כשאדם שומע את היקום, רואה במבט אחר את העולם.

כמו שתיארתי הרבה פעמים איך קורה לאדם שחוזר בתשובה. יכול לגור ליד בית כנסת מפואר, ליד ישיבה גדולה עם תלמידים, והוא לא מכיר בכלל, הוא לא יודע שקיים דבר כזה על ידו. כמה פעמים אני פוגש בני אדם כאלה: "יש כאן בית כנסת בסביבה?" - הוא לא יודע. פוגש אדם אחר: "כן זה פה". ליד ההוא ממש, אבל הוא לא ראה את זה. כשהוא חוזר בתשובה הוא רואה אחרת, הוא רואה בתי כנסיות ובתי מדרשות, הוא רואה שיש תורה, כאילו מתגלה לפניו עולם חדש הוא לא היה מודע שיש כזה עולם, הוא לא דיבר עם האנשים, הוא פגש אותם כמו שהוא מבין שיש אנגלי ויש צרפתי ויש סיני - יש דתי ויש חילוני. כך הוא הבין והוא לא חדר אליו. הוא לא הבין מה יש לדתי למכור, הוא בכלל לא קושר את זה עם עולם הבא. זה עובר על ידו והוא לא רואה. יכול לעבור לידו גדול הדור, תשאל אותו: "מי זה?" – "יהודי זקן עובר". תלמיד חכם רועד ממנו: אתה יודע מי זה? "זה גדול הדור, זה צדיק" וההוא עובר: "זה זקן אחד" זה הכל. זה מראה מה שאני מסביר כאן, שהראייה היא אחרת. אתה רואה ולא רואה, שומע ולא שומע, נראה מבין ולא מבין כלום.

טוען משה רבנו: "איך זה שאתה לא מבין כלום?! השם לא נתן לך לב לדעת ודאי, הכל מאתו יתברך, אבל זה בגללך!" הרב דסלר זצ"ל תמיד היה אומר: "להכל אתה יכול הגיע, ולמה לא הגעת, כי אתה לא רוצה!" - הוא אומר שאם אדם היה רוצה להיות גאון - היה נהיה גאון. כך היתה שיטתו. אז למה לא נהיה? - הוא לא רוצה! ואז הוא היה מביא את המשל, שזה לא משל. למעשה כמה שזה דבר שיש לצחוק ממנו זה נכון. הוא אומר: "מי לא רוצה להיות גאון?! כולנו רוצים להיות גאונים, אבל רוצים להיות גאונים בלילה אחד (במקום לעבוד ולעמול ביגיעה רבה עשרות שנים). וגם קצת להספיק לישון". אפילו לילה אחד לא מוכנים להקדיש. זה נקרא רצון?! זה מילת רוצה אבל זה לא רצון.

גם על שכחה כך היתה שיטתו. "למה שכח?" – "כי הוא לא רצה לזכור!" לך תגיד את זה לאנשים ששוכחים: "לא רצית לזכור!" יש אנשים ששוכחים הרבה דברים, ויש דברים שהוא לא שוכח אותם. הנה הוא שוכח את כל מה שהוא לומד, ומחוץ ללימוד יגיד לך כל מיני מספרי טלפונים, כתובות ואנשים. ויש מי שאת הלימוד זוכר, ומשאר הדברים לא זוכר כלום. האיש הזה זכרן או שכחן?! - אלא מה שהוא רוצה באמת הוא זוכר.

הרצון וההשתדלות של האדם בונה. אם אנחנו נשתדל בחודש אלול להשיג משהו, בהשתדלות מתוך רצון אמתי, אז אדם יכול להשתנות לא יגיד: "אני לא מבין, אין לי לב לדעת" - יש לך כל הכלים, רק צריך לסדר לך את זה. אם תרצה תתחיל להבין את הסוגיות מצוין, תתחיל להרגיש טוב, אבל מתי? כשאתה תרצה! תרצה ותשתדל ותעשה את כל המאמצים שלך, אז הקדוש ברוך הוא ייתן לך לב לדעת. הרצון שנתבע מאתנו הוא קשה מאד, וזה עיקר העבודה. אל תגיד מאיפה קונים את הרצון, זה ב"אשרי יושבי ביתך" כתוב שהקדוש ברוך הוא נותן כדי שביעה: "ומשביע לכל חי רצון" (תהילים קמה/טז) כשתרצה באמת! תבחר בדבר אמתי מתוך רצון כנה, ואז תקבל. על זה כורתים את הברית.

עכשיו אני חוזר לתחילת העניין. הקטע הזה אין לו שום קשר לפרשת כי תבוא רק כפי מה שאני מסביר. ובסוף: "ושמרתם את דברי הברית הזאת" כלומר אי אפשר לסגור עם בן אדם ענין של ברית, רק אם יש לו את ההבנה. אם אין לו הבנה אין עם מי לדבר, ואין עם מי לעשות שום דבר. כאילו משה רבנו אחרי שסגר את התוכחה, אחר כך אומר להם: "תדעו לכם, היום אני מבין שיש עם מי לדבר. היום כשקבלתם לב לדעת, לכן אני מחדש את הבקשה שלי: "ושמרתם את דברי הברית הזאת".

הברית של תורה צריכה רצון והשתדלות, ואז מן השמים נותנים לאדם את הכוח לכרות ברית עם הקדוש ברוך הוא.

השיחה נאמרה בשנת תשנ"ט והתפרסמה בספר "אשל אברהם" על חומש דברים