בס"ד                                         ערש"ק                                       י'  באלול   התשע"ד

                      ליקוטי - אור - בפרשה - כי תצא

   " כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אלקיך בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ, וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ

    בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה   "(כא, י)

אפשר לדרוש את המילה 'כי' בארבע לשונות(טענית ט ,(:ואחד מהם הוא 'אם' וזה שתרגם רש"י ז"ל בשם הספרי

(כאן) במלחמת הרשות הכתוב מדבר, כלומר שהבחירה בידך אם לצאת למלחמה? ואם לא? ופשט הדברים

שמדובר במלחמה מחוץ לגבולות הארץ, ואם תחליט לצאת למלחמה תדע שיש כלל גדול בעבור שה' יתברך

ייתן את אויביך בידיך והוא - ועשיית הישר בעיני ה' - וע"י כך - שבית שביו.

וידוע, שלא היו יוצאים למלחמה אלא אנשים צדיקים וכפי שמסבירים חז"ל: שמי שהיה שח בין תפילין של יד

לתפילין של ראש לא היה יוצא למלחמה. ולכאורה לא מובן למה לא לקחת אנשים חזקים מיומנים באומניות

מלחמה. אלא היסוד לכך הוא: שצריך לדעת שה' איש מלחמה היינו אין בכוחנו לנצח במלחמות ישראל לולא

הקב"ה בעזרנו, כמו שכתוב(שמות יד): "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". שכן, אסור לחשוב שכוחי ועוצם ידי עשה

לי את החייל הזה שהרי אין כוחנו אלא בפינו!. אבל בכל זאת, יש להבין את דברי חז"ל לעניין התפילין כנ"ל.

ונראה לומר שבמלחמה כמו במלחמה חייבים להיות דבקים במטרה עד הסוף שהרי כל היסח דעת, ולוּ הקטן

ביותר - אפילו במחשבה, גורם לדבר שלא צריך לו ומכניס עצמו במקום סכנה, ולפיכך קיימת סכנת חיים!. לכן,

חששו חז"ל שמי ששח בתפילין הוא בעצם מסיח דעתו היינו את מחשבתו מן המצווה ופשוט היה להם שגם

יסיח דעתו בעת המלחמה וחייו יהיו בסכנה.

ואם כך, קשה הדבר איך איש צדיק שיוצא למלחמה ורואה גויה - 'אשת יפת תואר' ורוצה לקחת אותה לאישה.

ועוד תמוה, כפי שמדייק הספרי(כאן) מתוספת המילה 'וחשקת' היינו אע"פ שהיא כעורה, וכיצד יחשוק במשהו

שהוא לא יפה?! אלא שאמרו חז"ל(קידושין כא): שלא דִברה תורה אלה כנגד יצה"ר. מכאן עולה, שעיקר עבודת 

היצר הרע להכשיל את האדם בעריות ובפרט בהרהורי(מחשבה) ניאוף, רחמנא ליצלן, כמו שאמרו חז"ל(יומא כט):

הרהורי עברה קשים מעברה. כי בכך היצר משתלט על מרכז הבקרה של האדם - המוח, שבו נמצאת המחשבה

כמובא (בפתח אליהו): 'מוחא היא מחשבה'. וזה שנאמר: 'וחשקת' מלשון חישוק דהיינו חיזוק, שכן למרות כיעורה

נתן כוח לאותה מחשבה פגומה שעלתה במוח, וזה בבחינת: סוף מעשה במחשבה תחילה. ומכיוון שלא נדחתה

במוח היא מגיעה ללב ואם בוחר לקבלהּ אזי מתבונן בה ומבין מה שהוא בוחר להבין והכל ע"פ רצונו של האדם,

שנאמר(שם): 'בינה לבא ובהּ הלב מבין'. וע"פ זה אפשר גם להסביר את הכתוב(במדבר טו, לט): "ולא תָתֻרוּ אחרי

לבבכם ואחרי עיניכם", שלכאורה היה לו להקדים את העיניים ללב שהרי קודם העין רואה ורק אז הלב חומד.

אלא ההסבר הוא שאע"פ שהעין רואה קודם אם האדם יבחר לא לתת כוח וחיזוק למחשבה הפגומה היא תידחה

ממוחו, ולפיכך היא לא תגיע ללבו ששם משכנו של היצר, כמו שאמרו חז"ל(בברכות סא): יצר הרע דומה לזבוב ויושב

בין שני מפתחי הלב, וממילא הוא לא יבוא לכלל עברה.  

ואפשר שלזה התכוון הכתוב(משלי ד): "מכל משמר נצור לבך", דהיינו שלא תכניס מחשבה זרה בלבך כי ברגע

שחשקת במחשבה פגומה כנ"ל, חס ושלום, תדע 'כי ממנו(הלב) תוצאות חיים'(שם:). דהיינו ברגע שנכנסת למוח

מחשבה פגומה ה'יצר' שהוא מלשון 'ציָר' ותיק ומיומן מצייר בלב האדם ציור של 'אשת יפה תואר' וע"י כך מנסה

להפילו לדבר עברה, חלילה וחס. וע"פ זה אפשר להסביר אולי את מה שאמרו חז"ל(סוטה ג): אין אדם עובר עברה

אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות. ויש להבין מה הכוונה 'רוח שטות' שגורמת לאדם לעשות עברה. ונראה לומר

שהרוח היא רמז למחשבה שכן המחשבה היא רוחנית ולא ניתנת לראייה בחינת הרוח. והמילה שטות תעיד על

הפגם כי זה מגזירת שטה דהיינו סטה שהרי האות ש' מתחלפת באות ס' כי הם מאותה קבוצת אותיות(שיניות) 

זסצר"ש. וייתכן שלזה הכוונה באומרם 'רוח שטות' דהיינו 'פגם המחשבה'.

נמצא, שעיקר מלחמת היצר הוא בעולם המחשבה. וכל תפקידו של היצה"ר להכניס בשכלו של האדם מחשבות

זרות והרהורים רעים ובפרט הרהורי ניאוף כנ"ל, כי ע"י זה יצמחו בלבו המידות והתאוות הרעות. לכן הרהורי

עברה קשים יותר מהעברה כי בזה יכול היצר להפיל את האדם משיא גדלותו ומצדקתו כנ"ל, ואפילו יכול לגרום

לשיבוש דעתו עד כדי מחלת נפש, חס ושלום - ה' יצילנו! שהרי כידוע היא יותר קשה ממחלות הגוף. וע"פ זאת

אפשר להבין את הסיבה שהתורה הקדושה התירה לאיש את האסורות כי היא ירדה למעמקי נפשו של האדם.

וראיתי שמובא בספר "חובת הלבבות"(שער הייחוד, פ"ה): שמסופר על חסיד שפגש אנשים שבים ממלחמת אויבים,

ושללו שלל אחר מלחמה. אמר להם: שבתם מן המלחמה הקטנה, שוללים שלל - היכונו למלחמה הגדולה! אמרו

לו: ומה היא המלחמה הגדולה? אמר להם: מלחמת היצר וחייליו!, ע"ש. לכן דע, שהאויב הגדול ביותר של האדם

הוא היצר הרע כי כל תפקידו הוא להסיח דעתו של האדם מהמחשבה להידבק בהקב"ה ותורתו הקדושה שהם

מקור מים חיים, כי רק ע"י עסק התורה אפשר למשול על היצר הרע, כמו שאמרו חז"ל(קידושין ל): בראתי יצר הרע

ובראתי לו תורה תבלין.

ואפשר לומר אולי בסייעתא דשמיא שכל האמור לעיל נרמז בפסוק הפותח את פרשתנו: 'כי תצא' היינו 'כי' מלשון

'אם' כנ"ל, דהיינו הרשות נתונה לך אם להכניס במוחך מחשבה מחוץ לקדושה בחינת רוח שטות כנ"ל. וזה שנאמר

'תצא'(=492) שעולה בגימטרייה עם הכולל 'פגם המחשבה'(=492) עם האותיות. כלומר אם תבחר לתת כוח וחיזוק

לפגם המחשבה, דע - שזו המחשבה תגרור אותך לצאת למלחמה כנגד היצר וחילותיו כנ"ל. לכן זו מלחמה גדולה

מאוד כי קשה מאוד לשלוט ולכבוש את המחשבות הזרות. ונראה שהעצה לזה היא לעלות מחשבה טובה נגדית

היינו הרהורי תשובה בחינת מידה כנגד מידה, ובעזרת ה' יתברך, יהיה אפשר לדחותה ולא לתת לה להתפשט ללב

כנ"ל.

ולא בכדי פרשה זו יוצאת בחודש אלול עת רצון מיוחד להרהור בתשובה כי המלך - הקב"ה - נמצא בשדה! כמשלו

הידוע של האדמו"ר הזקן מחב"ד. ומכיוון שזה עיקר עבודת היצר הרע כנ"ל, חייב לבקש להתפלל, לדבר, להתחנן

בפני הקב"ה שנמצא קרוב אלינו בעת הזאת שיצילנו ממחשבות רעות, וצריך לבקש בפה ממש היינו בדיבור שגם אם

עולה מחשבה כזו במוח שתהיה בטלה ומבוטלת כעפרא דארעא(כעפר הארץ). כי בכך רואה ה' יתברך את רצונך

להיטהר ממחשבות חיצוניות, כמו שאמרו חז"ל(שבת קד): הבא להיטהר מסייעים אותו. והסיוע הוא - 'ונתנו ה' בידך',

כמו שאמרו חז"ל(קידושין ל): ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, היינו מכניעו בזה שעוזר לו לדחות את המחשבה

החיצונית שהיא בחינת פגם המחשבה כנ"ל. וע"פ זה יובן גם כפל הלשון 'ושבית שביו' רצה לרמוז 'ושבית' אותיות

תשוב י' דהיינו תשוב לה' כי ברגע שתעלה הרהור תשובה כנגד פגם המחשבה - לא רק שנתנו בידך אלא גם תיקח

את 'שביו' היינו את פגם המחשבה הזרה שעלתה במוח ובכך עושה תשובה ותיקון גדול כמובא בספרים הקדושים.

ה' יזכנו! אכי"ר.

              פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

כשאדם מכניס בתוך שכלו מחשבות חיצוניות, אזי נתמעט קדושת שכלו כפי המקום של המחשבה פגומה שהכניס

בתוך מחשבתו; ועל זאת המחשבה פגומה מתלקטים ומתחברים כל המידות וכל התאוות רעות ומגונות. נמצא,

שכל הפגמים וכל העוונות והחטאים חס ושלום, כולם אינם באים כי אם ע"י פגם המחשבה; על כן צריך כל אדם

לשמור מאוד את שכלו ומחשבתו, שלא יכנוס במחשבתו שום מחשבה חיצונה, ולא שום חכמה חיצונה. וזה עיקר

התשובה ותיקון כל העוונות, כשמתגבר לגרש המחשבות חיצוניות מדעתו ושכלו, כי השכל הוא הנשמה, ושמקדש

שכלו היינו נשמתו, ע"י זה מגביהּ ומשיב הכול לשורשו, וזה עיקר התשובה(סימן מחשבות והרהורים, אות ג).  

                                                 "נר ה' נשמת אדם  "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                 ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה              

                                 ולע"נ ז'נט זוהרה בת עליזה, נלב"ע בי"ד באדר ב' התשע"ד, תנצב"ה