בראשית התשס"ח
בראשית התשס"ח
פרשת השבוע, שהיא הפרשה שפותחת את פרשות התורה,
מתחילה בצורה מאוד חגיגית ומרשימה.
הקב"ה בורא את העולם בששה ימים, ולאחר שהוא סורק את מעשיו הוא מסכם:
"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד" - כלומר הקב"ה מרוצה מהבריאה.
אך בסיום הבריאה מתחילה מה שכינתה מורתי לתנ"ך בכיתה ט', ההידרדרות האנושית.
אדם וחוה חוטאים ומגורשים מגן עדן, קין הורג את הבל ,למך הורג איש וילד, ולנו זה נודע דרך שיר שהוא שר על כך, בני האלוהים לוקחים את בנות האדם בצורה שנראית מופקרת, ואת כל זה מסכם הקב"ה בסוף הפרשה: "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ... ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי...".
למרות שניראה לנו שהידרדרות החלה רק מסוף הבריאה, קריאה מדוקדקת יותר של תיאור ימי הבריאה, בסיועו של רש"י, תראה לנו, שבכל יום מימי הבריאה הייתה תקלה כלשהי בבריאה.
ביום הראשון - "וירא אלוקים את האור כי טוב ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך".
רש"י מסביר שקב"ה ראה את האור שברא, והחליט שהוא טוב מידי לרשעים, ולכן גנז אותו לצדיקים לעתיד לבא (ע"פ שפתי חכמים, זה נלמד מכך שכתוב שהקב"ה הבדיל בין האור לבין החושך, למרות שאין צורך להבדיל בניהם, כי הם מובדלים ועומדים - חושך הוא העדר האור, וברגע שיש מעט אור, כבר אין חושך, לכן "ויבדל" - הבדיל את האור לצדיקים לעתיד לבא).
קצת קשה לקבל שפתאום הקב"ה הופתע מאיכות האור, או מזה שיהיו רשעים והחליט לגנוז את האור.
מדוע היה צורך בהתאמה בבריאה?
ביום השני - בכל יום נאמר לפחות פעם אחת על מעשי ה' "כי טוב" חוץ מהיום השני. מדוע?
רש"י מסביר שזה מפני שלא הושלמו עבודות המים ביום שני.
ביום שני נברא הרקיע שמבדיל בין המים מעל ומתחת לרקיע, ורק ביום השלישי נקוו המים ונראתה היבשה.
גם כאן קשה להבין, מדוע לא השלים הקב"ה את עבודות המים ביום השני?
הרי אין משהו שמונע מהקב"ה לעשות את מה שירצה.
ביום השלישי - הקב"ה ציווה שהארץ תוציא "עץ פרי עושה פרי", עץ שטעם עצו וטעם פריו שווים, כלומר ניתן לאכול גם את העץ עצמו.
אך הארץ מוציאה "עץ עושה פרי". הארץ סוטה מציווי הקב"ה.
האם לארץ יש בחירה בין טוב לרע שהיא "בוחרת" שלא לבצע את ציווי הקב"ה בדיוק?
ובכל מקרה, גם ביום זה אין הבריאה מתנהגת בשלמות.
ביום הרביעי - "ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול... ואת המאור הקטון...".
האם מדובר בשני מאורות גדולים, או באחד גדול ואחד קטן?
גם כאן מביא רש"י לעזרתנו את המדרש, שמספר שהלבנה באה לקב"ה ואמרה שלא יתכן ששני מלכים ישתמשו בכתר אחד, ולכן הקב"ה אומר לה שתמעט עצמה.
וקשה להבין, וכי הקב"ה לא יודע שאין שני מלכים שמשתמשים בכתר אחד?
מדוע היה צורך לברוא שני מאורות גדולים ואח"כ למעט אחד מהם?
ביום החמישי - נבראו התנינים הגדולים. אך מכיוון שכתוב תנינם, בלי י' לפני המם הסופית,
רש"י מסביר שהקב"ה הרג את נקבת הלוויתן (התנין כאן זהו הלוויתן), ומלח אותה לסעודת הצדיקים לעתיד לבא, כיוון שאם היו מתרבים הלווייתנים, העולם לא היה יכול לעמוד מפניהם.
שוב קשה, אם העולם לא יכול לעמוד בפני הלווייתנים, מדוע לברוא אותם?
ביום השישי - נברא האדם: "בצלם אלוקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם".
האם ברא "אותו" או "אותם"?
רש"י מסביר, שבתחילה נברא גוף אחד עם שני פרצופים, ואח"כ הוא הופרד לשני גופים.
אם הקב"ה ידע שיפריד את הגוף המשותף, מדוע לברוא אותו כך מלכתחילה?
אם כן ראינו שהבריאה שנראתה לנו מושלמת ואידילית במבט ראשון,אינה כה מושלמת והיא נגועה בתקלות ובהתאמות מהיום הראשון.
מדוע כך הוא הדבר?
כדי לענות ניזכר במדרש על אודות הגוי ששאל את רבי עקיבא מעשיו של מי נאים,
של האדם או של הקב"ה?
ענה רבי עקיבא של האדם.
חדד הגוי את שאלתו: "מדוע צריכים בני ישראל למול את בניהם? אם רצה הקב"ה שבני ישראל יהיו נימולים, שיברא אותם כך".
אמר רבי עקיבא – "כיוון שידעתי שלזאת אתה חותר , עניתי שמעשיו של אדם נאים. הרי הדבר דומה ללחם. לחם הוא יותר טעים מחיטה, אך הקב"ה ברא חיטה, והאדם שידרג אותה ללחם.
מה עדיף?
אותו דבר לגבי מילה. הקב"ה ברא עולם שאינו מושלם, כדי לתת לאדם את האפשרות לשאוף לתיקונו ולמימוש הפוטנציאל שלו ( של האדם ושל העולם).
מדרש רבה, פרשה א' ד"ה ד', אומר שששה דברים קדמו לבריאת העולם: תורה, כסא הכבוד, אבות, ישראל, בית מקדש,שמו של המשיח ומוסיף אח"כ המדרש, שגם התשובה קדמה לעולם.
כל הדברים האלו, שקדמו לעולם, הם דברים שנמצאים ביסודות הבריאה, והבריאה לא יכולה להתקיים בלעדיהם. אחת מהם היא התשובה. האפשרות לחזור בתשובה נחקקה ביסודות העולם, והעולם תמיד צריך לנוע בעזרת התשובה, על מנת לחזור למקורות שלו,ולשלמות שלו.
הראי"ה קוק בספרו אורות התשובה בפרק ד', מפריד בין תשובה פרטית לתשובה כללית.
תשובה פרטית היא התשובה שכולנו מכירים - תשובה שבאה בעקבות חטא.
אך התשובה הכללית אינה באה דווקא בעקבות חטא , אלא תשובה של האנושות, במטרה לחזור (לשוב - תשובה) לשורשים הראשונים המושלמים.
אם כן הוא הדבר מדוע לברוא ואח"כ לתקן? מדוע לא פשוט להציב מטרות, בלי לברוא אותן ואח"כ לגנוז/להרוג אותן?
הדבר דומה לכך שלפני שתינוק נולד מלמדים אותו בבטן אימו את כל התורה.
ברגע שהוא נולד הוא שוכח את הכול.
אם הוא שוכח, מדוע ללמוד?
אלא, כל דבר שהיה בידינו ונעלם קל יותר להשיג אותו שוב.
כך גם לגבי הבריאה. הקב"ה ברא את הבריאה בצורה מושלמת, ואח"כ הוריד אותה לרמה שתדרוש תיקון, כדי להשאיר מקום לאנושות לתקן.
לאחר כחודשיים של תשובה פרטית, מראש חודש אלול ועד הושענא רבה,
שולחת אותנו פרשת בראשית, עם המטלה הקשה , המורכבת אך האפשרית, של תשובה כללית.
