סבל נובע ממספר דרגות שונות של פגיעה:

1. פגיעה מהטבע.

2. פגיעה בשגגה.

3. פגיעה בכוונה - רוע.

4. פגיעה בתענוג - רשע.

הרשע מצטבר בעיקר בפגיעה מהסוג הרביעי.

 יש דתות שמוסיפים לאלוהים עוד אלים נוספים, והם מביאים את הרוע והרשע. בצורה זאת אלוהים נשאר נקי מאשמה. 

קשה לקבל הסבר כזה, הן אלוהים הוא כל-יכול, והכל נעשה ברצונו. אין ספק שאין כוח שמתחמק מאלוהים אלא אם אלוהים מרשה לו. אפילו מגילת איוב לא מחייבת אותנו לקבל את השטן, הן זה רק סיפור שאנשים כתבו כדי ללמד אותנו.

יש אנשים שמאמינים שיש כוח של רשע, במקום שאלוהים נוטש ומשאיר להם מקום מחיה.

קשה לקבל הסבר כזה מאלוהים שהוא כל-יכול. גם הפתרון שאלוהים ישן אינו מתקבל על הדעת

כל אלוהים שאינו יכול, הוא בדיוק כמו הפסלים ששבר אברם בחנות אביו.

הרשע בא מהאדם עצמו, כשם שאלוהים אמר לקין - "לפתח חטאת רובץ, ואליך תשוקתו, ואתה תמשול בו" (בראשית ד ז).

אלוהים לא גילה להבל את הסכנה, ולא מנע מקין מלפגוע בהבל אחיו. אלוהים החליט שזה לא התפקיד שלו למנוע כל רוע ורשע. 

אחרת, בבוא היום הם, או ההולכים בדרכם, יקבלו מה שהם נתנו, מאנשים אחרים. לפעמים זה לוקח שנים, דורות, ואלפי שנים, אבל בסוף הטוב ינצח.

מלבד אסונות שהיו בתחילת סיפורי האבות, כל הצרות ניתנות למניעה או הקלה על ידי לימוד, תכנון, ועשיה. 

אלוהים כבר העניק לנו יכולת חיסון והחלמה, כך אנו נמנעים מהרבה מאוד צרות שאפילו לא ידענו שאלוהים הציל אותנו מהם.

אלוהים העניק לנו תרבות ורצון לפתור בעיות, כך אנו מוצאים בטבע את הפתרונות של אלוהים ומוסיפים עליהם שיפורים מתאימים, וכך אנו מקדמים ופותרים את מה שאנו בוכים לאלוהים שיציל אותנו בלי שאנו נתאמץ.