"ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ. עשה לך תבת עצי גפר קנים תעשה את התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר. וזה אשר תעשה אתה שלש מאות אמה ארך התבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה. צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלשים תעשה" (בראשית ו,יג-טז). ה' מצווה את נח לבנות תיבה ומפרט לו איך לעשותה; מכך שה' מפרט לו סימן שיש בזה משום גילוי חשוב שלכן ה' מצווה שיהיה דווקא כך. דבר ה' לנח מתחיל בכך שה' אומר לו שהעולם חוטא ביותר ולכן בא להחריב את העולם, ונרמז על חטאיהם: '"קץ כל בשר" - כ"מ שאתה מוצא זנות וע"א אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים. "כי מלאה הארץ חמס" - לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל (סנהדרין קח)' וכו' (רש"י). (וכן נאמר שזה בשל חטאיהם, וחטאיהם נרמזו בפס' הקודמים: “ותשחת הארץ לפני האלקים ותמלא הארץ חמס” [בראשית ו,יא]. '"וַתִּשָּׁחֵת" – לְשׁוֹן עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ: "פֶּן תַּשְׁחִיתוּן" (דברים ד,טז) "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר..." (להלן פסוק יב). "וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" – גֶּזֶל' [רש”י]). וכן במילה “חמס” כאן נרמזים שלושת העברות החמורות וחמס-גזל (ב”ר לא,ו). נראה שזה לא רק כדי להסביר לנח את סיבת העונש שבא עליהם אלא גם רומז למה צריך לבנות את התיבה בצורה כזו, שזה כדי שתרמז על תיקון לחטאיהם (ולכן כפתיחה לציווי בניית התיבה וצורתה). דור המבול חטאו מאוד, והודגשו בפרט חטאים של ע"ז, גילוי עריות וגזל; שזה כנגד שלושת העברות החמורות, כשהגזל מחליף את החטא של שפיכות דמים, שגם בו האדם לוקח ופוגע בזה בחברו (כעין שברצח פוגע בשני). וכן בגזילת חברו יכול חברו להגיע עד למוות – שימות מרעב כיון שלא יהיה לו מה לאכול או כשיריב אתו על ממונו יגיעו בריבם עד לרצח ממש; וכן היה אצלם שפיכות דמים (ב"ר לא,ו) כך שזה התחבר עם הגזל ששניהם זה לקיחה מהאחר (ממונו או חייו. ומה שלא הובאו [בשאר מקומות בחז"ל] ש”ד אלא גזל, זה משום שלא יכול להיות שחטאו לגמרי בשפיכות דמים בצורה מלאה כחטאיהם האחרים, אחרת בעולם לא היו נשארים אנשים חיים). לכן נראה שהחלק הראשון שזה צורת עשיית התיבה בכללי: “עשה לך תבת עצי גפר קנים תעשה את התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר", אלו שלושה דברים כנגד שלושת העברות: “עשה לך תבת עצי גפר" כנגד שפיכות דמים וגזל, שהאדם כעין משול לעץ: “כי האדם עץ השדה" (דברים כ,יט), וזה עצי "גפר" אותיות 'פגר' שזהו מת (כעין במדבר יד,לב); וכן כרמז שמהעץ יש יבול שאותו היו גוזלים. "קנים תעשה את התבה" כנגד גילוי עריות, שזהו: '"קנים" – מדורים לכל חיה ולכל בהמה' (רש”י), שזהו הפרדה ביניהם, שכך כעין הפרדה בין אותם מגלי עריות, שלא יהיו יחד ויחטאו. "וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר" כנגד ע"ז, שהזיפות בזפת מבפנים ומבחוץ זה מפני חוזק המים (רש”י), ולכן כרומז לכח המים, שזה רומז לתורה שנמשלה למים (ב"ק פב,א); "וכפרת" כרומז (באותיותיו) ל"כפרת" (שמות כה,כא) שעל ארון הברית שבו הלוחות (והתיבה כעין קשורה בדימוי לארון הברית [זוהר ח"א נט,ב]), שזהו היפך מע"ז, שהתורה וע"ז הפכים: 'כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בע"ז כמודה בכל התורה כולה' (ספרי; דברים יא,כח); וכן הארון מקומו במקדש, מקום השראת שכינת ה' ועבודתו, היפך מע"ז. החלק השני זהו מידות התיבה: "וזה אשר תעשה אתה שלש מאות אמה ארך התבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה". "שלש מאות אמה ארך התבה" כנגד שפיכות דמים, כרמז שהאדם בא לעולם ע"י שלושה: 'תנו רבנן: שלשה שותפין יש באדם: הקב"ה ואביו ואמו' וכו' (נדה לא,א). ובעקבות התדרדרות העולם נגזר שיתקצרו ימי האדם ממאות רבות של שנים לקרוב למאה שנה (קוצרו ל-120 שנה – "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" [בראשית ו,ג]. ראה במלבי"ם), ולכן כעין גילוי שקשור לחיים נרמז במאות. או שבדורות שלפני מבול לא היה האדם נידון בידי שמים בהיותו פחות מבן מאה שנה (' … אינו בן מאה שנה שראוי לעונשים' [ב"ר כו,ב]), ולכן כעין שלא היה נגזר עליו למות בידי שמים פחות מגיל מאה (כי עדיין לא היה נידון בידי שמים על חטאיו), כך שמיתתו עד גיל מאה זה רק בשל שפיכות דמים מאדם אחר שהורגו מרצונו (או שנענש ומת מעל גיל מאה בשל חטאיו, ולכן זהו רמז למיתה). לכן זה מתגלה בשלוש מאות כרמז למיתה שיוצא מהעולם, שהגיע לעולם ע"י שלושה ומתגלה בגילוי של מאה כרמז על מיתתו – שזהו ביטול הגילוי של השלושה שהביאו לחייו, וזה באורך התיבה כרמז לאורך ימים. "חמשים אמה רחבה" כנגד ע"ז, שהאדם מברר בדעתו שכאילו הע"ז היא שבראה את העולם והיא האלוה, וזה מתגלה בחמישים כרמז שה' ברא בעולם חמשים שערי בינה (שבהם משתמש בדעתו). או כרמז ששלמות שערי הבינה היא של ה' (שלכן על משה שהיה אחד פחות, נאמר שפחות מעט מה') ולכן כרמז מול ע”ז שהיא ההיפך מאלוקות ה': 'נ' שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר (תהלים ח, ו): "ותחסרהו מעט מאלקים" (קהלת יב, י)' (ר"ה כא,ב), וזה ברוחב התיבה כעין רמז לרוחב דעת. "ושלשים אמה קומתה" כנגד ג"ע, שג"ע הוא קלקול הקשר בין איש לאשתו, שבזה מביא להסתלקות השכינה ביניהם: 'דריש ר"ע: איש ואשה, זכו שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן' (סוטה יז,א). 'זכו – ללכת בדרך ישרה שלא יהא הוא נואף ולא היא נואפת. שכינה ביניהם – שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן יו"ד באיש וה"י באשה. לא זכו אש אוכלתן – שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש' (רש"י). כך שהאות י' מגלה על (חלק מ)שמו של הקב"ה שנמצא יחד עם האיש ואשתו כשאינם נואפים, לכן זהו רמז בשלושה (איש, אשה והשכינה) ובגילוי של האות י' (10) ולכן זה נרמז בשלושים (אמנם יש גם את האות ה' שבאשה, אלא שבמעשה כעין האיש נחשב יותר פועל [שהאשה נחשבת כעין 'קרקע העולם' (סנהדרין עד,ב)], ולכן מודגש יותר האות י'). או שכשנואפים יש פגיעה בשני הזוגות, ולכן זהו כעין י' ו-ה' בזוג האחד וכן י' ו-ה' בזוג השני וכך שיוצא יחד סה"כ שלושים, וזה בקומת התיבה כעין כנגד מעשה ג"ע שהנואף מעל הנואפת, כעין כקומה מעל. החלק השלישי הוא חלקים מסויימים בתיבה: “צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים". “צהר תעשה לתבה", החלון (או אבן שמאירה) כנגד ג"ע שזה נעשה בהחבא, לכן כנגדו חלון שדרכו רואים (או אבן מאירה שכך רואים מה שנעשה). "ואל אמה תכלנה מלמעלה" כנגד ע"ז, כעין רמז שיש רק ה' אחד, שזהו כעין ה' בשמים (שלא כע"ז שזה עץ ואבן מהארץ, או אפילו שמש וירח שהם גשמים), ולכן למעלה כמעל העולם הגשמי, וזה אמה אחת כעין שיש רק ה' אחד. "ופתח התבה בצדה תשים" כנגד שפיכות דמים וגזל, כעין שיש דלת בפתח הבית ולכן לא יכול אדם אחר להיכנס ולהזיקו ברצח או גזל; וזה "בצדה”, כעין רמז באותיותיו לאורב לאדם להרגו – "צדה" (שמות כא,יג), וכן כרמז שגוזל מהאדם את ממונו, כעין גזלן שגוזל בדרך את ממון האדם שלקח לו "צדה לדרך" (בראשית מה,כא). ולבסוף נאמר לנח לעשות את התיבה מחולקת לשלוש קומות: “תחתים שנים ושלשים תעשה". '"תחתים שנים ושלשים" - ג' עליות זו על גב זו; עליונים לאדם, אמצעים למדור, תחתיים לזבל' (רש"י). קומת האדם כעין כנגד ע"ז, שהאדם צריך לעבוד את הקב"ה ולא ע"ז (שזהו מעלת האדם שיש לו בחירה חופשית לבחור לעבוד את הקב"ה או את הע"ז). קומת החיות כעין כנגד ג"ע, שלחיות אין גילוי מחוייבות של אישות (אלא בא על כל מי שפוגש), ועל האדם לא להיות כך; וכן גם החיות השחיתו את דרכם בעירוב עם מינים אחרים ('"כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ". א"ר יוחנן: מלמד שהרביעו בהמה על חיה, וחיה על בהמה, והכל על אדם, ואדם על הכל' [סנהדרין קח,א]), ולכן במדורם יהיו מופרדים כל מין לעצמו. קומת הזבל כנגד שפיכות דמים, שכשאדם מת נעשה מסריח. שכך בתיבה היה כעין רמז שנח היה צדיק והוא בא עכשיו לתקן את העולם, לבנות עולם חדש שלא יהיה בו יותר גילוי של החטאים שגרמו להבאת המבול, ולכן ראוי לינצל בתיבה זו.