״אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת, לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם. אֶרֶץ אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד; עֵינֵי ה׳ אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה״.

מצרים נשענה על הנילוס ועל מערכת השקיה שהאדם יכול להפעיל. בארץ ישראל האדם חורש וזורע, אך תלוי בגשם הבא מן השמים. כך טבע הארץ עצמו מחנך לאמונה. במדבר נראתה ההשגחה בנס; בארץ היא מתגלה בתוך הטבע.

אין הכוונה שרק בארץ קיימת השגחה, אלא שבארץ ישראל הקשר בין מצבו הרוחני של העם לבין חייו החומריים והלאומיים גלוי במיוחד. זו אחת מביטויי קדושתה וההשגחה המיוחדת עליה — ״עיני ה׳ אלוקיך בה תמיד״.