בפרשת השבוע (עקב) מתוארים הניסים הגדולים שחולל הקדוש-ברוך-הוא לעם ישראל ביציאת מצרים. תיאור זה יכול לשמש תשובה ניצחת לניסיונות ההמרדה של היצר-הרע נגד האמונה בגאולה השלמה.

כאשר מפתחים אמונה מוחשית וציפייה עזה לגאולה, מנסה היצר-הרע לצנן אותן על-ידי שמסב את תשומת-הלב להתרחשויות במציאות. עמים רבים עדיין מביעים איבה כלפי עם ישראל ובכלל קשיי הגלות למיניהם רבים ומתרבים. במצב צורב כזה, השאיפה לגאולה לכאורה תלושה לחלוטין מהמציאות!

והמענה הוא – ראי ההיסטוריה: כאשר היינו במצרים, הייתה יציאתנו משם בלתי אפשרית לפי כל כללי ההיגיון. שנים על גבי שנים לא הצליח אף עבד אחד להימלט מהסוגר המצרי, ולמרות זאת – עם שלם, מיליוני אנשים, השתחררו ויצאו משם בראש מורם, כנגד כל חוקי ההסתברות! האהבה האינסופית של הקדוש-ברוך-הוא לבניו הביאה לכך שהוא יחולל שורה של ניסים ונפלאות ויוציאם ממצרים בדרך על טבעית בעליל.

וכך בדיוק צפוי לקרות עמנו גם כעת. וכמו שמנבא מיכה: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". בגאולה הקרובה מאוד יתרחשו עמנו ניסים ונפלאות כמו שארע עם אבותינו בצאתם ממצרים. הגאולה אולי נראית בלתי הגיונית בדרך הטבע – אבל הקדוש-ברוך-הוא יוציאנו מהגלות במהלך ניסי, כהרף עין!

התפילה והתשוקה העזה לגאולה מבוססות אפוא אפילו על תקדים היסטורי. טיעוני היצר למיניהם אינם אלא ניסיונות נפסדים שנועדו לכישלון. נתפלל, נצפה – והגאולה בוא תבוא תכף ומיד ממש