[1]  א,מג: וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים, אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם, לִפְנֵי מְלָךְ-מֶלֶךְ, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: ש: מדוע ספר דברי הימים חוזר על מידע שכבר ידוע לנו מן התורה, כגון הפסוק הנזכר, המופיע כבר בבראשית ל"ו, ל"א, ממש באותן מילים? ת: ספר דברי הימים נכתב לאחר הצהרת כורש ונועד לתמצת עבור השבים מגלות בבל לארץ ישראל, את ההיסטוריה של העם היהודי, ולכן יש חזרות על מידע שכבר כתוב בתורה ובספרי נביאים, לפעמים אף ממש באותה לשון. המידע בפסוקנו חשוב כדי להבין שבאדום לא היה רצף שלטוני של אב לבנו, שהרי כל מלך באדום אינו בנו של המלך הקודם, לעומת השושלות המוזכרות בעם ישראל לאורך כל ספרי דברי הימים.

[1]  ב,כה: וַיִּהְיוּ בְנֵי-יְרַחְמְאֵל בְּכוֹר חֶצְרוֹן, הַבְּכוֹר רָם; וּבוּנָה וָאֹרֶן וָאֹצֶם, אֲחִיָּה: ש: מה המיוחד בשם אֹרֶן? ת: ארן, כמו אֶחָיו רם, בונה, אוצם ואחיה, הוא נין של פרץ בן יהודה (אֹרן בן ירחמאל, בן חצרון, בן פרץ, בן יהודה). בניגוד לאחיו, הוא שם עצמאי, שלא מופיע במשפחה, כמו רם, הנזכר גם כאחיו של ירחמיאל: וּבְנֵי חֶצְרוֹן, אֲשֶׁר נוֹלַד-לוֹ--אֶת-יְרַחְמְאֵל וְאֶת-רָם (ט). בונה ואֹרן הם שני אחים המחוברים בו"ו החיבור ורומזים על הוראה אחת: בונה – בניין בית המקדש, ואֹרן - ארון הקודש שיהיה בבית המקדש. כפי שאוהל מועד הוקם כדי לשכן בו את ארון הברית, כך בית המקדש יוקם כדי לשכן בו את ארון הקודש, כלומר המיוחד והחשוב מבין השניים הוא אֹרן. א­ֹצם נזכר גם כששי בבני ישי, והוא אחיו של דוד, האח השביעי: אֹצֶם, הַשִּׁשִּׁי, דָּוִיד, הַשְּׁבִעִי (טו), וגם זה רומז על תפקידו המיוחד של אֹרן בבניין בית המקדש ומלך המשיח בישראל. אחיה – לא ברור שזה בנו של ירחמאל, כי אין ו"ו חיבור לפניו כמו יתר בני ירחמאל, ואולי זאת אשתו של ירחמאל, שהרי הפסוק הבא מזכיר את אשתו השנייה, עטרה: וַתְּהִי אִשָּׁה אַחֶרֶת לִירַחְמְאֵל, וּשְׁמָהּ עֲטָרָה; הִיא, אֵם אוֹנָם (כו). סיכום: אֹרן הוא נין של פרץ, שממנו יצאה שושלת בית דוד, והוא מכוון לחיזוק התורה בבית המקדש העתידי.

[1]  ב,לה: וַיִּתֵּן שֵׁשָׁן אֶת-בִּתּוֹ לְיַרְחָע עַבְדּוֹ, לְאִשָּׁה; וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-עַתָּי: ש: מדוע מופיע כאן לראשונה במקרא כולו השם 'עתי'? ת: כל השמות שהוזכרו בדברי הימים עד עתי כבר נזכרו בשמם או בחילוף אותיות במקומות אחרים בתנ"ך. השם 'עתי' מורה על 'עת שלי', אדם ייחודי, גם בכך שנולד לאישה ישראלית ועבד מצרי, וזאת ברשות אבי הנערה הוא אדונו של העבד, ירחע. מכאן יש עוד כ- 60 שמות יחידאים (שלא מופיעים במקומות אחרים בתנ"ך) וזה מורה על אותנטיות היסטורית – עובדתית של ספרי דברי הימים, בהם הכל מתועד במדויק, גם השמות החריגים והיחידאים.

ספיח, בסיוע הבינה המלאכותית: אלו הם 60 השמות היחידאים: עַתָּי, זָזָא, יַעְבֵּץ, אַשְׁחוּר, אַחְבָּן, מוֹלִיד, סֶלֶד, אַחְלָי, אֶפְלָל, סִסְמָי, יָהְדָּי, יָרְקְעָם, גֵּישָׁן, הַצְלֶלְפּוֹנִי, פְּלָיָה, עֲנָנִי, לַעְדָּן, אֶלְעָדָה, אֲחִיזָם, אֶתְנָן, עוֹנָם, יִתְרָן, בִּלְהָן, בִּמְהָל, יַשְׁלֵט, פַּסַךְ, קוּשָׁיָהוּ, מַתִּתְיָהוּ, אֱלִיפְלֵהוּ, מִקְנֵיָהוּ, חֲסַבְנְיָה, יְכָלְיָהוּ, יַחֲזִיאֵל, דָּלָיָהוּ, טְוָבִיָּהוּ, זְבַדְיָהוּ, מְעַזְיָהוּ, שְׁמִירָמוֹת, חֲזַנְיָה, עֲזַזְיָהוּ, אֲסָפְיָה, אֱלִיאֵל הַמַּחֲוִים, יְהוֹשָׁפָט הַמִּתְנִי, מִשְׁמָנָה, חֵלֶץ הַפַּלוֹנִי, מְבוּנַּי, זָבָד בֶּן אַחְלָי, חָנָן בֶּן מַעֲכָה, עֻזִּיָּא הָעַשְׁתְּרָתִי, שָׁמָה הַהֲרוּרִי, יְדִיעֲאֵל בֶּן שִׁמְרִי, עַתַּי הַגָּדִי, אֶלְנָעַם, דִּיפַת, רוֹדָנִים, חַמְרָן, עַלְיָן, הוֹמָם, שְׁפִי, יַעְכָּן.

[1]  ג,ד: שִׁשָּׁה, נוֹלַד-לוֹ בְחֶבְרוֹן, וַיִּמְלָךְ-שָׁם, שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים: ש: איך קרה שכל אחד מששת ילדיו של דוד שנולדו בחברון היו כל אחד מאמא אחרת, וכי לא נולדו אחים ואחיות לאותם שישה? ת: נראה שדוד נשא שש נשים בבת אחת, או בסמוך, וחילק את לילותיו בין הנשים, כך שנולדו לו ששה ילדים משש נשים. הנישואים כנראה היו נישואים דיפלומטיים, לחבר אליו במאבקו מול שאול את הממלכה הישראלית (יזרעאל, כרמל) ואת מלכי האומות מסביב (גשור). לאחר שנולד הבכור לכל אישה – שוב לא ראה דוד צורך להמשיך ולהוליד מאותן נשים.

[1]  ד,ט: וַיְהִי יַעְבֵּץ, נִכְבָּד מֵאֶחָיו, וְאִמּוֹ, קָרְאָה שְׁמוֹ יַעְבֵּץ לֵאמֹר, כִּי יָלַדְתִּי, בְּעֹצֶב: ש: במה זכה יעבץ שהיה נכבד מאחיו? ת: יעבץ נקרא כך על ידי אמו: וְאִמּוֹ, קָרְאָה שְׁמוֹ יַעְבֵּץ לֵאמֹר, כִּי יָלַדְתִּי, בְּעֹצֶב. מתוך עצבון אמו נעשה יעבץ עובד ה': אִם-בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי וְהִרְבִּיתָ אֶת-גְּבוּלִי וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי (י). ה' נענה לו: וַיָּבֵא אֱלֹהִים, אֵת אֲשֶׁר-שָׁאָל (י). מתוך שנעשה עשיר ובעל נכסים (וְהִרְבִּיתָ אֶת-גְּבוּלִי) – נעשה מכובד על אחיו.

[1]  ה,א: וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר-יִשְׂרָאֵל, כִּי הוּא הַבְּכוֹר--וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו, נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן-יִשְׂרָאֵל; וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ, לַבְּכֹרָה: ש: איך ניתן לא להתייחס לבכורה, הרי כתוב: לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר (דברים כא,טז)? ת: הבכורה ניתנת להיות מועברת על ידי ה' או בהסכמה: מעשו ליעקב, ממנשה לאפרים, מראובן ליוסף. מילת המפתח: נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ, ומי נתן אם לא ה', שנתן לבני יוסף עקב חטא 'יצועי אביו' של ראובן.

[1]  ה,יט: וַיַּעֲשׂוּ מִלְחָמָה, עִם-הַהַגְרִיאִים, וִיטוּר וְנָפִישׁ, וְנוֹדָב: ש: מיהם ההגריאים, שהרי לא נזכרו בספרי הנביאים? ת: נראה שהם שבטי נוודים שהצטרפו לנוודים אחרים, כגון בניו של ישמעאל – יטור ונפיש שגרו במרחב שבין אשור למצרים. בני שבטי גד וראובן לחמו בהם ולקחו מהם שלל רב: כִּי-חֲלָלִים רַבִּים נָפָלוּ, כִּי מֵהָאֱלֹהִים הַמִּלְחָמָה (כב).