"ושם איש ישראל המכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעני. ושם האשה המכה המדינית כזבי בת צור ראש אמות בית אב במדין הוא" (במדבר כה,יד-טו). '"ושם איש ישראל" וגו' - במקום שיחס את הצדיק לשבח יחס את הרשע לגנאי. "נשיא בית אב לשמעני" - לאחד מחמשת בתי אבות שהיו לשבט שמעון. ד"א, להודיע שבחו של פינחס, שאע"פ שזה היה נשיא לא מנע את עצמו מלקנא לחילול השם, לכך הודיעך הכתוב מי הוא המוכה. "ושם האשה המכה" וגו' - להודיעך שנאתן של מדינים שהפקירו בת מלך לזנות כדי להחטיא את ישראל. "ראש אומות" - אחד מ"חמשת מלכי מדין את אוי ואת רקם ואת צור" וגו' (במדבר לא ח); והוא היה חשוב מכולם, שנאמר: "ראש אמות", ולפי שנהג בזיון בעצמו להפקיר בתו מנאו שלישי. "בית אב" - חמשת בתי אבות היו למדין: עיפה ועפר וחנוך ואבידע ואלדעה, וזה היה מלך לאחד מהם' (רש"י). '(במדבר כה, ה) "ויאמר משה אל שופטי ישראל" וגו', הלך שבטו של שמעון אצל זמרי בן סלוא, אמרו לו: הן דנין דיני נפשות ואתה יושב ושותק?! מה עשה? עמד וקיבץ כ"ד אלף מישראל, והלך אצל כזבי. אמר לה: השמיעי לי. אמרה לו: בת מלך אני, וכן צוה לי אבי לא תשמעי אלא לגדול שבהם. אמר לה: אף הוא נשיא שבט הוא, ולא עוד אלא שהוא גדול ממנו, שהוא שני לבטן והוא שלישי לבטן. תפשה בבלוריתה והביאה אצל משה. אמר לו: בן עמרם, זו אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך?' וכו' (סנהדרין פב,א). שבט שמעון (יחד עם אחרים) חטאו בבנות מדיין, ובעקבות שמשה העמיד שופטים לשפוט את החוטאים באו אנשי שמעון לזמרי שיעשה משהו. בפשטות באו אליו כיון שהוא היה אחד הנשיאים מחמשת בתי האב של שמעון ולכן באו דווקא אליו כנציגם. והוא הלך לכזבי כיון שאביה ייעד אותה להחטיא את משה, ולכן ראה בזה זמרי כרמז שבה ראוי לתקוף את משה בטענה שגם הוא לקח מדיינית; ובפרט שהיא בת מלך והוא נשיא ולכן מתאימים זה לזה כביכול, וכך מתאים לתקוף את משה שהוא מלך. בנוסף, בשל מעמדו ומעמדה יהיה לזה יותר השפעה על הציבור. אולי גם זמרי ראה בזה כרמז שהיא המתאימה לו כיון שהוא ראש בית אב מבין חמשת בתי האב של שמעון, וכזבי היא בת של אחד מחמשת מלכי מדיין, ולכן ראה קשר ביניהם (כעין רמז שמתגלה חמשה כנגד חמשה). נראה גם שלכן התגלה בזמרי גילוי של חמשה שמות, ששם האדם מרמז על מהות האדם, וכך כאן מרמז על מחשבתו ומעשיו (כרמז שמעשיו קשורים לגילוי חמש, שזה היה מה שמשכו לחטוא, כעין שראוי לו, כיון שראה בשמעון ומדיין גילוי של חמשה): 'א"ר יוחנן: חמשה שמות יש לו: זמרי, ובן סלוא, ושאול, ובן הכנענית, ושלומיאל בן צורי שדי. זמרי, על שנעשה כביצה המוזרת. בן סלוא, על שהסליא עונות של משפחתו. שאול, על שהשאיל עצמו לדבר עבירה. בן הכנענית, על שעשה מעשה כנען. ומה שמו? שלומיאל בן צורי שדי שמו' (סנהדרין פב,ב). התורה סיפרה מיהו המוכה כיון שהזכירו את פנחס הצדיק לחיוב אז הזכירו את זמרי לשלילה, וכן לומר את שבחו של פנחס שלא נמנע מלקנא לה' בשל היות זמרי נשיא שבט (רש"י). נראה שכנגד זה מובא על שמה של כזבי: 'אמר רב ששת: לא כזבי שמה אלא שוילנאי בת צור שמה, ולמה נקרא שמה כזבי? שכזבה באביה. ד"א, "כזבי", שאמרה לאביה: כוס בי עם זה' (שם). 'שכזבה באביה - שצוה אליה אל תשמעי אלא לגדול שבהם. כוס בי עם זה - שחוט אותם ע"י' (רש"י). שכנגד שהתורה אמרה את שמו של זמרי כדי לגלות שהוא היה נשיא (כדי לומר את מעלת פנחס שלא נמנע בשל כך), כך בכזבי מתגלה שאביה היה מלך ואמר שתשמע רק למלך (למשה). וכנגד שהתורה אמרה את שמו של זמרי כרשע כאגב לפנחס הצדיק, בכזבי מתגלה שאמרה לאביה שישתמש בה להרוג את ישראל, שכך באמת נעשה הרג בישראל, שראו אותה שהפקירה עצמה (וכך הגיעה לידי זמרי) ולכן גם אחרות באו והחטיאו את ישראל (' ... א"ל: ומישמע לי אינון? אמר ליה: אקים בנתך קומוי, וינון חמיין ושמעין לך, הדא דכתיב: "ראש אומות בית אב במדין הוא"' [יר' סנהדרין י,ב]), וכך באה המגיפה; וכן המגיפה נעצרה ע"י מעשה פנחס שהרג את זמרי וכזבי, כך שבה התגלה עצירת ההרג. בפס': "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי" (כה,יא) יש ספרים שרשום בהם פינחס עם י' זעירא (ע"פ הנאמר בזוהר), אולי יש בזה רמז שמעלת פנחס מתגלה כאן שהרג את זמרי וכזבי, שלשניהם היו חמשה בתי אב (שבהם נשיאים או מלכים), והם פעלו וחטאו בשל מעלתם, וממילא בזה מודגשת מעלת פנחס שהוא לא התייחס לזה אלא פעל ע"פ דבר ה' והרגם (וכך זהו רמז ב-י' כפעמיים חמש [י' זעירה כרמז למספרים קטנים, שזהו מרמז לחמש שהוא קטן מ-י'. וכן שהקטין בעיניו את חשיבותו של זמרי, שלא התייחס למעלתו כנשיא). פנחס פעל מכח דין קנאות שלמד בסיני: 'תפשה בבלוריתה והביאה אצל משה. אמר לו: בן עמרם, זו אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך? נתעלמה ממנו הלכה; געו כולם בבכיה. והיינו דכתיב (במדבר כה, ו): "והמה בוכים פתח אהל מועד", וכתיב (במדבר כה, ז): "וירא פנחס בן אלעזר". מה ראה? אמר רב: ראה מעשה ונזכר הלכה. אמר לו: אחי אבי אבא, לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני - הבועל את כותית קנאין פוגעין בו?! אמר לו: קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא. ושמואל אמר: ראה ש"אין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ה'" (משלי כא, ל), כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב' וכו' (סנהדרין פב,ג). שאולי זה התגלה כך כדי להדגיש את מעלתו, שעם כל הסכנה והקושי הוא פעל להעלות זאת (לומר את דין הקנאות), ולא שתק וכך לא היה נעשה (כי משה לא ידע מה לענות). גם נראה שהיה בזה כגילוי למציאות שזמרי טען שגם משה לקח מדיינית, אלא שהתשובה לזה היא שזה נעשה לפני מתן תורה ('משה קודם מתן תורה נשא, וכשנתנה תורה כולן בני נח היו ונכנסו לכלל מצות והיא עמהם, וגרים רבים של ערב רב' [רש"י; סנהדרין פב,א]); לכן התגלה בפנחס שפעל בגילוי שנעשה ממתן תורה, שמשה לימדם ש'הבועל את כותית קנאין פוגעין בו', כגילוי שיש תשובה לטענת זמרי במתן תורה. ועוד שהוא (פנחס) לא חלק כבוד לחשוב (לרב), לזמרי שהיה נשיא, אלא הרגו בשל חילול השם.