כתוב בפרשה (במדבר כ', י"א): "וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם".

אם נתבונן במילים, נראה שפסוק זה טומן בחובו ברמז את כל הגלויות והצרות שעברו על עם ישראל:

• וַיָּרֶם – אותיות רומי (רמז לגלות אדום וחורבן בית שני).

• וַיַּךְ – בגימטריה ל"ו (36), כנגד ל"ו נרות חנוכה שנקבעו בעקבות נס הניצחון על גלות יוון.

• פַּעֲמָיִם – בגימטריה עמלק.

• מַיִם רַבִּים – רומז לגלות בבל (חורבן בית ראשון), כפי שמובא במסכת תענית (דף י' ע"א): "א"ר אושעיא, מאי דכתיב (ירמיהו נא, יג) 'שוכנת על מים רבים רבת אוצרות'? מי גרם לבבל שיהו אוצרותיה מלאות בר? הוי אומר: מפני ששוכנת על מים רבים".

והקשר לכך עמוק ביותר: ידוע מדברי חז"ל ומהמדרשים שאילו משה רבנו היה נכנס לארץ ישראל ומביא את הגאולה, בית המקדש לא היה נחרב לעולם ועם ישראל לא היה גולה מעל אדמתו.

נמצא אפוא, שבעקבות החטא כאן במי מריבה, שבעטיו נגזר על משה רבנו שלא ייכנס לארץ – נתגלגל הדבר שעם ישראל יגלה מעל אדמתו, וזהו עומק הרמז הטמון בפסוק, המונה כבר באותה שעה את כל הגלויות העתידות לבוא.

לחידושים נוספים בקרו באתר: 
attractive-tetragon-112346.framer.app