"טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך" (תהלים כה,ח). 'אמר רבי פינחס: (תהילים כה) "טוב וישר", למה הוא טוב? שהוא ישר, ולמה הוא ישר? שהוא טוב. "על כן יורה חטאים בדרך", שמורה דרך תשובה. שאלו לחכמה: חוטא מהו עונשו? אמרה להם: "חטאים תרדף רעה". שאלו לנבואה: חוטא מהו עונשו? אמרה להן: "הנפש החוטאת היא תמות". שאלו לקודשא בריך הוא: חוטא מהו עונשו? אמר להן: יעשה תשובה ויתכפר לו. היינו דכתיב: "על כן יורה חטאים בדרך", יורה לחטאים דרך לעשות תשובה' (יר' מכות ב,ו). מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א מסביר ('לזמן הזה', תשרי) שהנבואה לא מוכנה לקבל חזרה בתשובה כיון שהנביא שומע את צעקת העולם שצועק שלא לחטוא בו, וכן רואה כיצד החטא הולך וגורם לנזקים חמורים בעולם, ולכן מזדעק שאחד כזה חייב מיתה, ולא מוכן שיתכפר לו. החכמה לא מקבלת חזרה בתשובה כי לא תופסת איך משהו שאדם עושה עכשיו יתקן את מה שכבר נעשה קודם; ובפרט שאפילו הרהור תשובה מכפר על מעשים רעים שעשה, ולכן לא מוכנה החכמה שיכופר לחוטא. אולם הקב"ה מחיל ומביא את התשובה בעולם ומכפר לאדם על חטאיו (ראה שם בהרחבה). נראה שלכן בגמ' שמביאים על תרי"ג המצוות נאמר: 'דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה. שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם. אמר רב המנונא: מאי קרא? (דברים לג, ד) "תורה צוה לנו משה מורשה", תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי, "אנכי" ו"לא יהיה לך", מפי הגבורה שמענום' (מכות כג,ב). 'רמ"ח מצות עשה - דכל אבר ואבר אומר לו עשה מצוה. שס"ה [מצות] לא תעשה - שבכל יום מזהירים עליו שלא לעבור. מפי משה שית מאה וחד סרי - והיינו דכתיב: "תורה צוה לנו משה", ושתים מפי הגבורה הרי שית מאה ותליסרי. מפי הגבורה שמענום - דכתיב "אחת דבר אלקים ושתים זו שמענו" במכילתא' (ריב"ן). במדרש זה מובא בהרחבה: 'אמר רב אדא: מאתים וארבעים ושמונה מצות עשה יש בתורה כמניין איברין שבאדם, ובכל יום ויום צועקים על האדם: עשה אותנו שתחיה בזכותינו ותאריך ימים. ושלש מאות וששים וחמש מצות לא תעשה כמניין ימות החמה, ובכל יום ויום שהחמה זורחת עד שהיא שוקעת, צווחת ואומרת לאדם: גוזרני עליך במי שהגיע ימיך ליום הזה, אל תעבור בי את העבירה הזאת, ואל תכריע אותך ואת העולם כלו לכף חובה. הרי שש מאות ושלש עשרה מצות' (תנחומא "כי תצא" סימן א). תרי"ג המצוות קשורים יחד (שהכל תורה אחת ולכן כל המצוות קשורות זו בזו), ולכן גם במצוות עשה נרמז על גילויים של מצוות הל"ת; ולכן נראה שחז"ל רמזו בדבריהם כאן על החומרה המתגלת כשהאדם חוטא. לכן מדגישה הגמ' שתרי"ג המצוות נמסרו לנו ע"י משה וע"י הקב"ה (תרי"א מצוות ע"י משה ושתי מצוות ע"י הקב"ה), ומשה היה גדול הנביאים ולכן מייצג את הנבואה, וכן הוא מוסר התורה ומלמדה כך שהוא גם גילוי של חכם (ובפרט שנאמר על חכמתו הגדולה: 'רב ושמואל: חד אמר: נ' שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר (תהלים ח, ו): "ותחסרהו מעט מאלקים"' [ר"ה כא,ב]). לכן יש בכך כרמז שבגילוי תורה יש התייחסות של החכמה ושל הנבואה (תרי"א מצוות ע"י משה), ויש את הראיה של הקב"ה (שתי מצוות ע"י ה'). כרמז לחכמה נרמז ברמ"ח מצוות עשה, כרמז לעשיה שאנו עושים את רצון ה' בתורה כמו שמתגלה לנו ע"י חכמי ישראל שלומדים את התורה, במסורת ובלימוד, ומעבירים אלינו את רצון ה' מה לעשות. לכן זה מתגלה כגילוי של עשיה, כרמז לעשיית התורה, וזה מתגלה ברמ"ח כנגד האברים, כרמז שהאדם מקדש את עצמו בלימוד תורה ונעשה לאדם קדוש ומחובר לתורה, וכך בלימודו מתחבר כראוי לחכמת ה' ומבין כראוי את התורה. והגילוי בהתנגדות החכמה לתשובה זהו "חטאים תרדף רעה" וגו' (משלי יג,כא [שמשלי זהו ספר החכמה, ולכן מייצג את החכמה]), '"חטאים תרדף רעה" - אדם רשע רשעתו רודפתו עד השמדו' (רש"י). שזהו כעין שהחטאים דבוקים בו, והרשעה רודפת אחריו עד שמשמידה אותו. שזהו כעין רמז באברים (שרמוז ברמ"ח אברים), שרודפת עד שמשמידה אותו, משמידה את גופו - את אבריו; וכן החטאים דבקים באבריו, שבהם פגם בחטאו, שזהו כעין הנאמר: 'ויש אומרים: אבריו של אדם מעידים בו, שנאמר (ישעיהו מג, י): "אתם עדי נאם ה'"' (תענית יא,א). 'הכי גרסינן: אבריו של אדם הן מעידין בו, שנאמר: "ואתם עדי" לשון רבים, "נאם ה'"' (רש"י). שס"ה מצוות ל"ת מרמזות כנגד ראית הנבואה, שבספרי הנביאים מובא כמה הזהירו את ישראל מלחטוא, ובפרט על ע"ז [וכבר אמרו חז"ל שספרי הנ"ך (למעט יהושע) נכתבו בשל חטאי ישראל: 'אמר רב אדא ברבי חנינא: אלמלא (לא) חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, שערכה של ארץ ישראל הוא. מאי טעמא? "כי ברוב חכמה רב כעס"' (נדרים כב,ב). 'מפני שערכה של ארץ ישראל הוא. שכתוב בו ערך חלק של כל שבט ושבט, ולא סגיא בלאו הכי; ולפי שבעטו וחטאו נוסף להם רוב חכמה - שאר הספרים להטריחן יותר' (רש"י)]. ולכן גילוים החזק זהו בגילוי ל"ת, ולכן נרמז בזה. (אולי לכן שתי המצוות ששמענו ישירות מהקב"ה הן "אנכי" ו"לא יהיה" [ראה בירור בעניין מה שמעו ישראל בעשרת הדברות, ב'תורת המועדים', 'עשרת הדברות', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א], שזהו כעין רמז שה' נותן דרך תשובה שלא כחכמה והנבואה. ולכן כעין כנגד דברי החכמה שנרמזת דרך המ"ע נאמר "אנכי", שזהו מ"ע, וע"י מצוות עשה בולט שאנו עבדי הקב"ה [להבדיל מל"ת שלא תמיד מוכח, כי אפשר שסתם אדם נמנע מעשיה מעצלות וכדו', לעומת מ"ע שהמעשה מראה שעושה את רצון ה' ופועל כדרך ה', שאחרת לא היה עושה מעשה כזה], שגופנו משועבד לקב"ה שלקחנו ממצרים מבית עבדים לעבודתו, ולכן נרמז בגופנו - באיברנו. ואילו מצות "לא יהיה", שזהו ל"ת, בולט שלא לעבוד ע"ז [שזהו "לא יהיה"], שזה היה המלחמה הגדולה של הנביאים שצעקו נגד הע"ז [ואף כח הנבואה בא מקדושה גדולה, שלכן זה כנגד זה עשה ה', שכך גם היתה השפעה ומשיכה חזקה לע"ז אז, שכעין קשורים הע"ז והנבואה נגדה], כך שמגלה דבר ה' בקיום כח התשובה כנגד דברי הנבואה שהתנגדה לתשובה). שס"ה מצוות ל"ת זה כנגד ימות השנה, כנגד קיום המציאות בעולם שהאדם משפיע עליה, שזהו המתגלה בעולם כולו שלכן העולם צועק: 'ואל תכריע אותך ואת העולם כלו לכף חובה'. זהו כעין דברי הנבואה: "הנפש החוטאת היא תמות", "נפש" כרמז לצד הרוחני המחיה את האדם, שמאותו צד רוחני גם יש קיום לעולם; שלעולם יש שורש רוחני לקיומו הגשמי (עשרת המאמרות), שמחיה את הגשמי, כמו שלאדם יש שורש רוחני לקיומו הגשמי, שמחיה את הגשמי (הנפש), וכך גם בעשית הקדושה בעולם האדם מחיה את העולם, לכן העולם צועק שלא יפגע בו בחטאיו (כי תלוי במעשי האדם). לכן זה מתגלה בדרישה לעונש מוות, שכמו שהוא הביא חורבן ומוות לעולם כך יחול עליו. את הפס' דרשו חז"ל על עיר מקלט: 'רב חמא בר חנינא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא: (תהלים כה, ח) "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך", אם לחטאים יורה קל וחומר לצדיקים' (מכות י,ב). בעיר מקלט מתגלה כעין שתי הקביעות של החכמה ושל הנבואה, ומצד שני דבר ה'. שדבר ה' מופיע בכך שיש לו כפרה בהיותו בעיר מקלט, שכך גואל הדם לא הורגו, שזהו גילוי של דבר ה' לכפרתו (כעין שנתן כפרת התשובה). וכשהכה"ג מת הוא יוצא לחופשי, כגילוי שכופר לו לאחר שעבר סדרת חינוך בתשובה, לחיות כראוי כרצון ה' (שזה כולל ליזהר שלא לזלזל בשמירת חייו של אדם אחר כמו שלכן הגיע להרוג בשגגה), שזהו גילוי כפרה בתשובה. [והכה"ג הוא גילוי של קשר לחכמה ולנבואה, שהכה"ג נכנס לקה"ק שם מקום התורה - לוחות הברית, וכן שם הוא מקום השכינה שזהו המקור לגילוי נבואה]. ואם הרוצח בשגגה יוצא אז מותר לגואל הדם להרגו, שזהו כגילוי של דברי הנבואה שימות, וכן של החכמה שהרעה תרדפנו, שזהו שגואל הדם ירדוף אותו, שרודף אחריו להרגו. שבעיר מקלט זהו גילוי של תשובה שה' קבע כנגד דברי החכמה והנבואה, ואם מבטל זאת ע"י יציאתו, אז נשאר שמתגלים דברי הנבואה והחכמה ע"י גואל הדם. אולי נרמז בפתיחה "טוב וישר", שהנביאים היו מתפללים ומבקשים זכות על ישראל והאומות: 'ולא עוד, אלא כל הנביאים היו במידת רחמים על ישראל ועל אומות העולם. שכן ישעיה אומר: "על כן מעי למואב ככנור יהמו" וגו' (ישע' טז יא). וכן יחזקאל אומר: "בן אדם שא על צור קינה" (יחז' כז ב)' (תנחומא "בלק" סימן א). לכן הם מתגלים בגילוי של טוב; והחכמים מבררים את רצון ה' בתורה, את הדרך הישרה, שזהו גילוי של ישר. לכן כעין רמז שה' הוא הטוב והישר האמיתי, ולכן הוא מתגלה בטוב וישר יותר מהנבואה והחכמה, שנותן פתח לתשובה.