"ואת יהודה שלח לפניו להורות..."

ידוע העניין ששלח דווקא את יהודה.

רובד נוסף שאפשר לומר, שיעקב רוצה שילמדו דווקא את תורתו של יהודה.

רואים שארבעת האחים הגדולים הם אנשי מעשה והדומיננטיים- שאר השבטים שותקים.

לכל אחד מהם ראויה המלוכה:

ראובן מצד בכורתו ויכולתו המסויימת להנהיג- שניסה להציל את יוסף.

אינו ראוי לה מצד פחזותו- שהתבטאה בחוסר חשיבה הלאה:

אם יוסף יהיה בבור ואני אלך- עלול לקרות לו משהו.

וכן "את שני בניי תמית"- היה צריך להבין שיעקב לא ישתכנע מטיעון כזה.

וכן אינו חוזר בתשובה על עניין המיטה.

שמעון ולוי הבאים בתור, שגילו יוזמה מבורכת בהצלת דינה משכם- אינם ראויים לה מצד כעסם, שהיו צריכים להבין את תוכחת אביהם על מעשה שכם ולעקור מתוכם את הכעס- 07שהובילו למכירת יוסף בהמשך. הם אינם מתחרטים על מעשיהם.

יהודה לעומתם, מתגלה כמנהיג הראוי- בשעת מכירת יוסף הוא פועל פיזית שלא להשאיר את יוסף בידיהם של שמעון ולוי.

כאשר צריך להתנהל מול שליט מצרים מצד אחד ויעקב מצד שני- הוא מנווט היטב ומוביל מהלכים מחושבים.

למעשה התכונות המתאימות למלכות נמצאות אצל יהודה: ישוב הדעת, לפעול במציאות בלי פחד מטעויות- אך לדעת כיצד לתקנם כראוי.

לכן, מכל האחים- יעקב מעוניין שיהודה יקים את הישיבות, כדי שיקומו בדמותו תלמידי חכמים מיושבים בדעתם, שלא יחששו לפסוק הלכות ולפעול להחיל את התורה במציאות- אך גם ידעו להודות על טעותם כשצריך.

תלמידי חכמים כאלה, הם אלו שיוכלו להביא את הגאולה לעם ישראל כולו.

זו גם ככל הנראה הסיבה שעם ישראל נקראים יהודים- והעובדה ששבט יהודה בעיקר הוא זה שזכה לשוב לארץ ולכונן בה מדינה חדשה שתפרוץ קדימה ותסלול את הדרך לממלכה היהודית האמיתית.