בכל ביתי נאמן הוא
בפרשת "בהעלותך" הקב"ה
מעיד על משה רבינו: "בכל ביתי נאמן הוא". ולכאורה במה מתבטאת נאמנותו
הגדולה של משה רבינו? ועוד הרי הוא התווכח עם הקב"ה פעמים רבות!
ועוד יש לשאול כאשר בחטא העגל משה
רבינו מסנגר על עם ישראל הוא טוען: "כי עם קשה עורף- וסלחת לעוונינו
ולחטאתינו ונחלתנו" וכי בגלל שהם עם קשה עורף צריך למחול להם? לכאורה צריך
להיות בדיוק להיפך!
אלא יש לומר שהקב"ה ברא את העולם
בצורה כזו שאנו נתערב במה שמתרחש, כמו שכתוב אצל אדם: "ורדו בחית הארץ",
ובקידוש החודש על ידי בית דין כמבואר בראש השנה[1]:
"אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין אתם אפילו
מוטעין" ועניין "צדיק גוזר והקב"ה מקיים" שביד הצדיק
לבטל גזירות ולפעול אפילו כנגד הקב"ה כמו שאמר שמעון בן שטח לחוני המעגל
בתענית[2]:"שהקב"ה
גוזר גזירה ואתה מבטלה".
ועניין זה מתאים דווקא לעם ישראל, העז
והעקשן כמבואר בביצה[3]
שישראל עזין שבאומות. שכן בדתות אחרות קיים העניין של הביטול המוחלט-'אל תתערב ואל
תשאל שאלות קשות[4]
-בעם ישראל לעומת זאת כל התורה בנויה על שאלות ובירורים-כדי לברר את ההלכה ודרך
ההנהגה הנכונה כמבואר בברכות[5]: בבן
עזאי ורבי עקיבא שנכנסו לבית הכסא עם רבותיהם כדי ללמוד את הלכות בית הכסא-
"עד כאן העזת פניך ברבך" ובחגיגה[6]: שרב
כהנא נכנס תחת מטתו של רב כדי ללמוד ממנו הלכות שימוש המטה- "תורה היא וללמוד
אני צריך".
וכן כדי להתערב במהלכים הקורים בעולם
יש צורך גדול בעזות-לא לשבת מהצד ולהתלונן כמה הממשלה רעה וכמה הגויים מרושעים-אלא
לעשות ולפעול כדי לשנות את המצב.
עוד יש להוסיף שבגמרא בברכות[7] נאמר
שהקב"ה הוא זה שנתן את יצר הרע ולכן יש לעם ישראל תקומה בדין. וזה אומר
שהקב"ה מלכתחילה שם אותנו במציאות כזאת שכמעט ואי אפשר שלא לטעות, שכן לא רק
שנדרש מאיתנו להימנע מעבירות אלא גם להתערב בפועל בניהול העולם וטבעי הדבר שבמקרה
כזה או אחר נטעה בשיקול הדעת בשכלנו האנושי. לפי זה גם אפשר להבין למה הקב"ה
נתן אפשרות לתשובה-כדי שנוכל לכפר על חטאים שעשינו מכורח המציאות שחייבה אותנו
לפעול.
על כן הסנגוריה של משה רבינו: "כי
עם קשה עורף הוא"-משה בעצם אומר לקב"ה: אתה בחרת עם כזה בכוונה ועליך
להבין שעלולות לקרות טעויות. ובאמת בהמשך הגמרא שם הקב"ה הסכים שעליו להתערב:
"משל למלך שכעס על בנו והיה מכהו מכה גדולה והיה אוהבו יושב לפניו ומתירא
לומר לו דבר אמר המלך אלמלא אוהבי זה שיושב לפני הרגתיך אמר דבר זה תלוי בי מיד
עמד והצילו" וכן "חי אני-החייתני".
וזה מסביר למה משה רבינו נקרא נאמן,
שבאמת נאמן עניינו למנוע מחבירו לעשות דבר שיפגע בו עצמו-ותפילותיו וטענותיו של
משה רבינו היו לשמור על כבודו יתברך: "ומה תעשה לשמך הגדול", "למה
יאמרו מצרים ברעה הוציאם".
