השוכר חדר לימי הפסח חייב לבדקו בנר ובברכה. ועיצה טובה שלפני שנכנס לחדרו בערב פסח ישאיר את המזוודות בחוץ ויעשה בדיקת חמץ.

הרב שי טחן

הדבר ברור שכל מקום שאדם דר בו בימי הפסח חייב להיות נקי מחמץ, וחייב גם לעשות שם בדיקת חמץ. לכן חדר בית מלון שנחשב ביתו שהרי שכרו חייב בבדיקה, וכן כתב הגרש״ז אורבעך (שו״ת מנחת שלמה ח״ב סימן נח אות יז) לחייב בדיקה בברכה, וכן כתב הגר״י בלוי (חובת הדר דיני בדיקת חמץ), וכן כתב הגרי״ש אלישיב (אשרי האיש ח״ג עמוד שנז), וכן כתב הגר״ש ווזנר (שו״ת שבט הלוי ח״י סימן סח).

ובשו״ת קנין תורה לרב אברהם דוד הורוביץ (ח״א סימן קכ אות ד’ וח״ה סימן לג) חידש שאין חיוב בדיקה אלא אם כן עשה קניין שכירות וגם קיבל את מפתחות החדר לפני י״ד בניסן, ולא אם רק הזמין חדר ללא קנין וקבלת המפתחות, ואין דבר זה דומה לשוכר בית לכל השנה בקביעות שצריך לבדוק, מפני שהדר בחדר המלון דינו רק כאכסנאי והחדר נחשב כשייך לבעלי המלון. וחייליה מהא שפסק הש״ע (סימן תלז ס״א) שהמשכיר בית לחבירו לצורך י״ד וממנו ואילך, יבדוק השוכר אם קנהו באחד מהדרכים ששכירות קרקע נקנית בו, והסביר המג״א שהכוונה שקנאו בכסף בשטר ובחזקה וקנין סודר, והרי קנין כזה עושים כשכוונתו לשכור לאורך זמן ולא רק כאכסנאי לכמה ימים בודדים כדרך השוכר חדר במלון.

זאת ועוד, שבמלון הדרך הוא לשלם רק כשיוצאים מהחדר, ולכן נחשב השוכר רק כאורח, שאף שמיחדים לו חדר עדיין לא פקע חיוב הבדיקה מהמארח שהוא בעל המלון. ועוד שכמה פעמים שבעלי המלון מחליפים לאורחים חדר ונותנים להם חדר אחר כנגד רצונם, שהוא עוד סימן והוכחה שאין זו שכירות רגילה אלא אירוח בתשלום.

ואכן הדברים מחודשים ולא התקבלו אצל מורי ההוראה שהבאנו לעיל, ויש להקשות עליהם בכמה אופנים.

א.     ברור שקנין השכירות נעשה בזמן שהמלון מחייב את כרטיס האשראי של השוכר, וזהו קנין סיטומטא שקונה כשאר קנינים, ואין אף מלון בעולם שיתן לשוכרים להיכנס לחדר ללא תשלום טרם כניסתם.

ב.     מה שטען שדבר מצוי שכמה פעמים שבעלי המלון מחליפים את חדרם של המתארחים באמצע שהותם, נראה שאולי היה כן בזמן שכתב את ספרו, אולם כיום אין שום מלון שיחליף את חדר האורחים, ובודאי ללא רשותם. ואף אם נאמר שהחוק מתיר להם לעשות כן, כיון שכמעט לעולם לא יחליפו את החדר, ולא שמענו מעולם שעשו כן לכן נחשב החדר לגמרי כשכירות. ובשו״ת שבט הלוי (שם) הוכיח שדי בכך ששכירות החדר מאפשרת לשוכר להשתמש בו כרצונו, ולהיכנס ולצאת בכל עת.

ולכן נראה שאחר קבלת המפתחות חל מיד חיוב בדיקה בברכה, שהרי הוא מעתה כשוכר ונחשב החדר כביתו ממש, וכפי שפסק מרן השו״ע (סימן תלג סעיף יא): "המכבד חדרו בי״ג בניסן ומכוין לבדוק החמץ ונזהר שלא להכניס שם עוד חמץ, אף על פי כן צריך לבדוק בליל י’’ד", וכל זה דלא כמו שהכריע הילקוט יוסף (הלכות פסח עמוד תקסו) לחשוש לדעת הקנין תורה ולבדוק ללא ברכה משום ספק ברכות.

וגם לא כמו שהביאו בשם הרב שמואל קמינצקי, שכיון שחדרי המלון נקיים ביותר אין יברך. וזה אינו, שכן המציאות מוכיחה שהבודק בחדרי המלון קרוב לודאי שימצא מאחורי הארונות ומתחת למטות דברי מאכל, כיוון שהמנקה אינה עושה עבודה יסודית בניקוי החדר.

ויתירה מזו, ברור שמה שחייבו חז״ל בדיקה עם ברכה הוא אחר שעמל רבות בניקוי ביתו, ומעתה כמעט ולא יתכן שימצא שם חמץ. אולם הדבר אינו משום חשש שמא ימצא חמץ, אלא משום שכעת מתחיל את מצוות הביעור המסתיימת למחרת בשריפת החמץ. וכך כתב הארחות חיים (הלכות חמץ ומצה אות יד) שלא חששו לברכה לבטלה שמא לא ימצא חמץ בבדיקה, כיון שאנו מברכים על הביעור. וכן כתב בספר המכתם (פסחים ז, ב), וכן כתב בספר כל בו (סימן מח), וכן כתבו עוד פוסקים. ועוד שבשבולי הלקט (סימן רו) נקט שהברכה היא על כך שמחזר אחר החמץ לבערו, ולא על מציאת החמץ.

ועוד שבודאי אדם שעומל ימים ושבועות לנקות את ביתו מכל חמץ עושה עבודה יסודית יותר מהמנקה שעושה ניקוי שטחי לצאת ידי חובת מלאכתה, ואף על פי כן תיקנו לו חז״ל לברך על הבדיקה.

ומה שכתבנו שישאיר את מזודותיו וחפציו בחוץ כעיצה טובה, הוא כדי שהמקום יהיה פנוי, ויקל עליו לבדוק מהרה את החדר.

וזמן בדיקת החמץ ידוע שהוא בערב י״ד בניסן, ואם נכנס לחדרו בבוקרו של י״ד או בצהריים יבדוק אז בנר את חדרו.