למה ה’ בוחן אותנו?

הרי הוא יודע הכול.

הוא מכיר אותנו יותר ממה שאנחנו מכירים את עצמנו.

אם כך למי נועד הניסיון?

הניסיונות אינם בשביל ה’.

הם בשבילנו.

הניסיון מגלה לאדם את הכוחות החבויים בו.

יש בתוכנו עומקים, אמונה, גבורה, מסירות שאיננו מודעים אליהם עד שאנו נפגשים עם אתגר.

הקב”ה לא בוחן כדי לדעת אלא כדי שנדע אנחנו.

אבל כאן מגיע פורים ומגלה מדרגה גבוהה יותר.

בדרך כלל ההכרה העצמית באה דרך קושי.

בפורים היא באה דרך שמחה.

חז”ל אומרים:

“נכנס יין יצא סוד”.

ה”סוד” איננו רק מידע נסתר אלא הסוד של הנפש.

הפנימיות שלנו. האמת שלנו.

כך כותב הרב קוק במאמרי הריאה אגרת פורים:

“נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד… וּמְאוֹד אָנוּ צְרִיכִים בְּחַיֵּינוּ

שֶׁהַסּוֹדוֹת הַנֶּעֱלָמִים יֵצְאוּ וְיִתְגַּלּוּ…

עַל יְדֵי גִּלוּיִים שֶׁל הַסּוֹדוֹת נַכִּיר אֶת עַצְמֵנוּ…”

לפעמים ה”ידיעות” שלנו מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על עצמנו הן דווקא אלו שמגבילות אותנו.

הן כולאות אותנו בתבניות.

בפורים, כשאדם מגיע ל”לבסומי עד דלא ידע” הוא משתחרר, ולו לרגע, מהתדמית, מהפחד, מהחשבונות.

ואז יוצאת האמת.

פורים מגלה שהעומק שלנו הוא טוב.

הפנימיות שלנו מחוברת.

יש עוד עומק נפלא:

השם “כיפורים” הוא כ-פורים.

יום כיפור הוא יום של קדושה, צום, התעלות מתוך פרישה.

אבל פורים מגיע למקום גבוה עוד יותר 

קדושה מתוך שפע.

התקרבות מתוך שמחה.

קבלה מתוך אהבה.

בפורים עם ישראל קיבל מחדש את התורה מאהבה 

לא מתוך כפייה, לא מתוך הר סיני שכפה עליהם הר כגיגית 

אלא מתוך רצון פנימי.

וזו הגדולה של פורים:

לא לגלות את עצמנו דרך משבר 

אלא דרך משתה.

לא דרך פחד 

אלא דרך שמחה.

חג הפורים מלמד אותנו שההתקרבות לה’, לתורה ולעצמנו 

יכולה לבוא מתוך חיים, מתוך שפע, מתוך ריקוד.

שנזכה בפורים הזה

לגלות את הסוד הטוב שבנו,

לקבל מחדש באהבה,

ולהתקרב לה’ מתוך שמחה אמיתית.