"וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים” (שמות כד,ה). נאמר שנערי ישראל הקריבו פרים, למה דווקא פרים? (בגמ' חלקו האם זה חל דווקא על השלמים או גם על העולות: 'בעי רב חסדא: האי קרא היכי כתיב: (שמות כד, ה) "וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות" כבשים, "ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים", או דלמא אידי ואידי פרים הוו? למאי נפקא מינה? מר זוטרא אמר: לפיסוק טעמים. רב אחא בריה דרבא אמר: לאומר הרי עלי עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר. מאי, פרים הוו או כבשים הוו? תיקו' [חגיגה ו,ב]. אז אם הכל היה פרים אז נשאלת השאלה מה המיוחד בפרים שהכל הוקרבו ממנו, ואם העולות היו כבשים אז נשאלת השאלה מדוע נאמר בתורה רק על הפרים ולא הוזכרו הכבשים, מה המעלה שמתגלה כאן דווקא בפרים)? מסביר הרלב"ג: 'ושלח משה נערי בני ישראל, ויעלו עולות במזבח, ויזבחו זבחים שלמים לה׳ פרים. אחשוב כי העולות והשלמים הכל היו פרים, בעבור שהיו לכלל ישראל, כי בדברים הכוללים לישראל כולו יביאו פר, כי הוא הגדול שבמינים אשר יקריבו מהם קרבן לה׳, כמו שמצאנו בפר העלם דבר של ציבור'. האבן עזרא מסביר: 'והזכיר עם השלמים, פרים – כי האוכלים רבים היו' (ראב"ע). הרמב"ן מסביר: 'טעם "לה' פרים" – כי ישראל כל ימי היותם במדבר פחדו ממדת הדין, וזאת טעותם במעשה העגל, והנה העלו העולות וזבחו השלמים כולם פרים, כטעם פר כהן משיח, ופר העלם דבר, ופר עבודה זרה, גם פרה אדומה כן. ובענין העגל אזכיר זה'. אולי אפשר להסביר ע"פ דברי הרמב"ן בבירורו מיהם אותם נערים: '"נערי בני ישראל" – הם הבכורות כדברי אנקלוס, כי הם המעלים העולות והשלמים. ולא ידעתי למה יכנה הבכורות בלשון נערי? אולי בעבור שהזכיר הזקנים שהם אצילי בני ישראל, קרא הבכורות נערים, כי הם נערים כנגדם. ירמוז כי לא בעבור מעלתם בחכמה שלחם כי לא היו זקנים, רק מפני הבכורה כי הם המקודשים לקרבנות. ועל דרך הפשט "נערי בני ישראל" הם בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא, שלא נגשו אל אשה מעולם, כי הם הנבחרים בעם והקדושים בהם, כענין שאמרו (ברכות מג): עתידין בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא ליתן ריח כלבנון וכו׳'. לפי זה אולי בכוונה הקריבו פרים כרמז לפריה ורביה (פר לשון פריה, וכן פר משמש לרביה לעומת שור לעבודה), כגילוי שהם עדיין לא באו אל אשה ולכן הם הנבחרים והקדושים שראויים להיות מוצגים כנציגי ישראל להקרבת קרבנות במעמד הקדוש של מתן תורה. אולי גם יש בזה עניין מהותי לתורה, שאותם שלא טעמו טעם חטא הם מוגנים מיצר הערווה, והנה חטא הערווה קשור לחטא ע"ז: 'אמר רב יהודה אמר רב: יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש, ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא' וכו' (סנהדרין סג,ב). והנה התורה היא היפך מע"ז: '"אשר דבר ה' אל משה". מנין אתה אומר שכל המודה בע”ג כופר בעשרת הדברות? תלמוד לומר: "אשר דבר ה' אל משה", ולהלן הוא אומר: "וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר אחת דבר אלקים" (תהלים סב), "הלא כה דברי כאש נאם ה'” (ירמיה כג). מנין אף במה שנצטוה משה? שנאמר: "את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה”. מנין אף במה שנצטוו (נביאים) [אבות]? תלמוד לומר: "למן היום אשר צוה ה'”. ומהיכן התחיל הקב”ה לצוות? מאדם, שנאמר "ויצו ה' אלקים על האדם”. ומנין אף במה שנצטוו הנביאים? שנאמר: "והלאה לדורותיכם”. מגיד הכתוב שכל המודה בע”ג כופר בעשרת הדברות ובמה שנצטווה משה ובמה שנצטוו האבות ובמה שנצטוו הנביאים, וכל הכופר בעכו”ם מודה בכל התורה' (ספרי; במדבר טו,כב). לכן עכשיו שבאים לקבל את התורה שכולה היפך מע"ז, אז הבסיס לזה הוא ריחוק מחטא הערווה שבגללה עבדו ע"ז, ולכן זה מתגלה בנערים שלא טעמו טעם אשה, ולכן מנותקים משמץ קשר לחטא ערווה, ולכן זה מתגלה בפרים כרמז לפריה, שמתגלה קדושה וטהרה שלמה בלי שמץ לחטא ערווה (שאין כלל גילוי של חטא ערווה אלא רק פו”ר קדושה; וכן הם לא באו על אשה, עוד לא עשו פו”ר, ולכן הם מרוחקים מחטא הערווה). אולי אפשר שהבכורות מעלתם מצד שהם ראשית אונו של האדם (דברים כא,יז), שהוא הצאצא הראשון שלו, וישראל נקראו בכורים לה': “בני בכרי ישראל" (שמות ד,כב), ולכן קיבלנו את התורה (בשל מעלתנו); לכן נקראו הבכורים כאן "נערי בנ"י", להדגשה שחשיבותם מצד טבעם ולא מפני חכמתם, שכך בנ"י חשובים לה' וראויים לקבל את התורה מצד מהותינו הקדושה (ולא רק מצד מעשינו, שגם כשאנו רחוקים ח”ו מתו”מ, עדיין יש בנו מעלת בנ”י בטבענו), ולכן העלו קרבנות פרים כדי לרמז על מעלת בנ"י בהיותנו נחשבים כעין בכורים שזה מתגלה מגילוי של פו"ר, שהראשון שנולד הוא הבכור. אולי אפשר שמובא בחז"ל: '"וישלח את נערי בני ישראל" – אלו הזקנים, ולמה קראם "נערי”? שננערין אל המצות, כמו "ומשרתו יהושע בן נון נער" (שמות לג,יא), והוא היה באותו העת קרוב לששים שנה! אלא נער – שהוא ננער לתלמוד תורה, ולפיכך זכה וישב במקומו, ועליו אמר החכם: "נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדוניו יכבד" (משלי כז,יח)' (מדרש אגדה [בובר]). '"וישלח את נערי בני ישראל" – אלו הזקנים הנערים במצות, כגון "והנער נער" (שמואל א א,כד), ניעור ומדקדק במצות' (לקח טוב). (אמנם זה לא כמובא במגילה ט,א, שמשם מובן שהיו צעירים ולא זקנים). לפי זה אולי הקריבו פרים כרמז לפו"ר, שהזקנים הם המלמדים תורה לישראל, ולכן זהו כעין שילדו: 'אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר (במדבר ג, א): "ואלה תולדות אהרן ומשה", וכתיב: "ואלה שמות בני אהרן", לומר לך: אהרן ילד ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו' (סנהדרין יט,ב); שכך באים עכשיו לקבל תורה ללמדה לבנ"י. אולי אפשר עוד, שמובא בראב"ע (בנוסח אחר ממה שהבאנו קודם): 'ומלת "פרים" – על העולות ועל השלמים. וכפי דעתי שהיו עשרים וארבעה פרים, מטעם: "ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל" (שמות כד,ד), בעבור שנים עשר'. כך שהקריבו שני פרים לכל אחד משבטי ישראל, אולי כרמז לחיבור לתורה שיש בכל שבט (שמתגלה בייחודיות ומעלה שיש בכל שבט), וזה שני פרים כרמז לשני לוחות הברית, שבהם מתומצתת כל התורה כולה ('חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר השירים ה) "ממולאים בתרשיש", כימא רבא. רשב"ל כד הוה מטי הדין קרייה הוה אמר: יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה' [יר' שקלים ו,א]); וכן אחד עולות ואחד שלמים, שבעולה הכל עולה לקרבן לה' ובשלמים יש גם חלק של אכילה לאנשים, שכך לוח ראשון זה בין אדם למקום ולוח שני זה בין אדם לחברו. לכן הקריבו פרים כרמז שהתורה פרה ורבה מעשרת הדברות שבלוחות, שכל התורה שבאים עכשיו לקבל נעוצה ומתפרטת מהלוחות. אולי גם פר כרמז למצרים: "עגלה יפה פיה מצרים" (ירמיהו מו,כ), כאות שיצאו ממצרים מבית עבדים כדי להיות עבדי ה', וכך עכשיו מקבלים את מרותו עלינו ע"י קבלת תו"מ. וכן יצאו ממצרים והתנתקו מהע"ז של מצרים (ששקעו שם במ"ט שערי טומאה), ועכשיו באים לעבודת ה', ולכן בפר כעין כנגד פר ע"ז, שזה כשישראל חטאו בע"ז ע"פ הוראת בי"ד ששגו והתירו לעבוד ע"ז, שכך כאן באים לרמז על כפרה לע"ז שעשו במצרים ובגילוי של תורה שעכשיו מקבלים (אמנם זה לא כמו מקרה שעליו מביאים פר ע"ז, אלא רק בדימיון בנקודות שבו). אולי גם כרמז לאברהם אבינו שהביא פר לאורחים (ואז נאמר להם על הולדת יצחק, שאנו המשכו), וה' בחר באבות ובנו כהמשכם, ולכן זכינו לקבל את התורה, לכן עכשיו מרמזים על אברהם שהוא הראשון שנבחר; וכמו"כ מרמזים בזה (בפר, שמרמז על מידת החסד שמתגלה באברהם עמוד החסד) שזה הבסיס לקבלת התורה, שדרך ארץ קדמה לתורה. אולי גם פר כרמז לפו"ר, כרמז שגילוי כעין מתן תורה נעשה גם בלימוד תורה עם הצאצאים: 'אמר ריב"ל: כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני, שנאמר: "והודעתם לבניך ולבני בניך", וסמיך ליה: "יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב"' (קידושין ל,א).