"וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים" (שמות יח,א). '"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" - מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק' (רש"י). '"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" – מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא? מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שָׁמַע וּבָא, שֶׁהִיא כְּתוּבָה בְּצִדּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: מַתַּן תּוֹרָה שָׁמַע וּבָא, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּתְּנָה תוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל זָעוּ כָל מַלְכֵי הָאֲדָמָה בְּהֵיכְלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְהֵיכָלוֹ, כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד״ (תהלים כט,ט). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, נִתְקַבְּצוּ כָּל מַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵצֶל בִּלְעָם הָרָשָׁע. אָמְרוּ לוֹ: בִּלְעָם, שֶׁמָּא הַמָּקוֹם עוֹשֶׂה לָנוּ כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לְדוֹר הַמַּבּוּל? שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם״ (תהלים כט,י). אָמַר לָהֶם: ״שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם, כְּבַר נִשְׁבַּע הקב״ה לְנֹחַ שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַבּוּל לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ״ (ישעיהו נד,ט). אָמְרוּ לוֹ: שֶׁמָּא מַבּוּל שֶׁלְּמַיִם אֵינוֹ מֵבִיא, מַבּוּל שֶׁלְּאֵשׁ מֵבִיא? אָמַר לָהֶם: אֵינוֹ מֵבִיא לֹא מַבּוּל שֶׁלְּאֵשׁ וְלֹא מַבּוּל שֶׁלְּמַיִם, אֶלָּא תּוֹרָה נוֹתֵן הקב״ה לְעַמּוֹ וְלִידִידָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן״ (תהלים כט,יא). כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ כֻלָּם מִפִּיו הַדָּבָר הַזֶּה, עָנוּ כֻלָּם וְאָמְרוּ אַחַר כָּךְ: ״ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם״ (תהלים כט,יא). וּפָנוּ וְהָלְכוּ אִישׁ לִמְקוֹמוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: קְרִיעַת יַם סוּף שָׁמַע וּבָא, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּקְרַע יַם סוּף, נִשְׁמַע מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי״ (יהושעַ ה׳,א׳). וְכֵן אָמְרָה רָחָב הַזּוֹנָה לִשְלוּחֵי יְהוֹשֻׁעַ: ״כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם, וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחֹן וּלְעוֹג, אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם. וַנִּשְׁמַע, וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם״ (יהושעַ ב, י-יא). אָמְרוּ: רָחָב הַזּוֹנָה בַּת עֶשֶׂר שָׁנִים הָיְתָה, כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְכָל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, זָנְתָה. לְסוֹף חֲמִשִּׁים שָׁנָה, נִתְגַּיְּרָה, וְהִיא אוֹמֶרֶת: רִבּוֹנוֹ שֶׁלָּעוֹלָם, בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים חָטָאתִי. בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מְחֹל לִי, בַּחֶבֶל, בַּחַלּוֹן, וּבַחוֹמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן, כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה, וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת״ (יהושעַ ב׳:ט״ו)' (מכילתא [וכן בזבחים קטז,א]). רש"י הביא רק את דברי ר"י ור"א, כיון שדעת ר"א המודעי זה כבר תלוי מתי הגיע יתרו, שזה מחלוקת האם בא לפני מתן תורה או אחריה (זבחים שם); ממילא כדי שלא להכנס למחלוקת הביא רש"י את שתי הדעות שמסתדרות לכו"ע. או שבפס' נאמר: "כי הוציא ה' את ישראל ממצרים", כך שע"פ פשוטו משמע שזה קשור בדבר שנעשה ביציאת מצרים, שזהו קריעת הים שבו יצאו ממצרים סופית; וכן נאמר "את כל אשר אלקים”, שזה בא לרבות: '"את כל אשר עשה" – להם בירידת המן ובבאר ובעמלק' (רש"י), שזהו רמז שבא בשל מלחמת עמלק; לכן ע"פ הקרוב לפשוטו של הפס' זה מרמז על מלחמת עמלק וקריעת ים סוף. או ע"פ פשוטו של מקרא זה נאמר קודם למתן תורה, ולכן אע"פ שלדעת ר"א המודעי יתרו בא אחרי, בכ"ז בפשטות ע"פ סדר הפס' משמע שבא קודם, וכן נאמר "וישמע" בוו' החיבור כרומז למסופר קודם, שאת זה שמע, שזהו קריעת ים סוף ומלחמת עמלק שנאמרו קודם. (וראה במזרחי ובגור אריה). אולי אפשר שבעומק רש"י בא לרמז מה העניין שפרשת מתן תורה נקראת ע"ש יתרו, שזה כרמז שמתן תורה היה כדי שהעולם כולו יתוקן כמו שנעשה אצל יתרו שבא והתגייר שזהו שאומר ר"א המודעי ששמע על מתן תורה, שזהו השורש לתיקון עולם. בא רש"י ומרמז שבמציאות היה בסיס לקבלת התורה שזהו ע"י קריעת ים סוף כסיום יציאת מצרים, שזהו הוצאת ישראל לעבדות ה', ובהמשך לתיקון עולם שזה מתגלה ע"י מלחמת עמלק שקשורה לתיקון העולמי (ראה רש"י בפס' הקודם [שמות יז,טז]), לכן מדגיש רש"י את שני אלו כגילוי לתיקון עולם, כמו שמתגלה בשמיעת יתרו וביאתו לגרות. בשני דברים אלו נעשה בסיס לתורה, שיש בהם גילוי של קידוש השם גדול, כשבקריעת הים זה נעשה ע"י הקב"ה שקרע את הים, ולכן זה כעין בסיס ללוח הראשון שבלוחות, שהוא כנגד בין אדם למקום; ומלחמת עמלק היתה בסיס ללוח השני, של בין אדם לחברו, שכך התגלה שעמלק באו להזיק לישראל, וישראל יצאו להילחם בהם, שזהו בין בני אדם; ששני אלו יסודות קדושה של קידוש השם שעל גביהם מתגלה אח"כ מתן התורה והורדת הלוחות. וכמו שבלוחות יש קשר בין שני הלוחות (מכילתא; מסכתא דבחודש, ח ([שמות כ,יב]), כך גם בקריעת הים ובעמלק יש קשר, שבא להראות שמלחמות ישראל מגלות את שם ה' בעולם, וזה נעשה ע"י חיבור של מעשה האדם כמו שיצאו להילחם בעמלק, וע"י הקב"ה שעוזרם כמו שהתגלה בחוזקה בקריעת ים סוף שה' נלחם; שכך גם בקריעת ים סוף היה גילוי של מעשה ישראל – שנחשון קפץ למים וכן משה שהטה במטהו, ובעמלק היה גילוי של ה' – שכאשר משה הרים את ידו ניצחו. וכך מוכח על חיבור בין גילוי הקב”ה ומעשה בנ”י, שהקב"ה מתגלה דרכנו, שזה נעשה בשלמות ע”י התורה שאנו מגלים את שם ה' בעולם, שזהו ששני אלו הם הבסיס לגילוי תורה בישראל. לכן יתרו התחבר בשני אלו ובא להתגייר, שהתחבר לשורש של חיבור לה' ולכן בא לתוצאה שזהו מתן תורה שבא לקראתו. וכן בשני אלו זהו מלחמות, שבמלחמות יש קשר לגאולה (ראה בהרחבה 'ברוח ובחיל' שער ג', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), שזהו תיקון עולם, ולכן הושפע מזה ובא להתגייר, כעין לעתיד לבא שישפיע על כל העולם. יש מנהג שנוהגים בביה"כ לשים צורת הלוחות מעל ארון הקודש, בדר"כ עושים את הלוחות עגולות למעלה, ולכאורה זה לא נכון, שהרי בפשטות הלוחות היו מרובעות (ולכן האדמו"ר מחב"ד אמר שלא לעשות כך). מרן הגאון הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצוק"ל זיע"א (אביהם של ישראל על התורה, עמ' 110) מעמיד שהלוחות היו מגולגלים ולכן עשו כעין עגולות, זהו חידוש מדהים ומעניין אבל לכאורה קשה לאמרו, שלא מצאנו לו מקור. בפשטות זה נעשה ליופי, שלא באו לדייק בצורת הלוחות; ובפרט שאולי באו להראות שאין זה בדיוק צורת הלוחות כעין מכבוד הלוחות כמו שלא עושים צורת המנורה וכדו'. אולם אולי אפשר שבאים לרמז שהתורה מאירה את העולם לתיקונו, ולכן התורה ומצוותיה משולים לנר ואור שמאיר (“כי נר מצוה ותורה אור" [משלי ו,כג]), לכן עשו כעין רמז כעין שהלוחות מאירים, וכעין נר שמאיר למעלה, ולכן עשו עגול למעלה כעין גילוי של אור שיש לו הילה עגולה, וכן הלוחות כעין הנר שבחלקו העליון מאיר, ולכן עשו עגול למעלה. אולי גם כעין רמז ללוחות שהורדו מהר סיני ולכן עשו עגול כעין הר מאחוריהם ובמשך הזמן שינו בטעות לעיגול סביב כל אחד; או כרמז בכל אחד שמתמקדים בו כעין רואים שהורד מסיני מאחוריו ולכן הר שהוא עגול למעלה מאחוריו. או אולי באים לרמז שכל התורה כלולה בלוחות (יר' שקלים ו,א), לכן עשו זאת כעין הלוחות על גבי ס"ת מאוחריהם, שיש בו שני עמודים מגולגלים, ולכן כעין כל לוח נמצא על כל עמוד, וכן נראה כעין עגול מאחוריהם. אולי אפשר כרמז שנאמרו שלושה דברים מה יתרו שמע, שאולי זה כנגד הגילוי שנעשה במכות מצרים, שזהו רמז ב"כי הוציא ה' את ישראל ממצרים", שבמכות מצרים התגלו שלושה יסודות של האמונה היהודית (ומהם מסתעפים עוד יסודות באמונה), שזהו שיש ה', שהוא משגיח, והוא בעל היכולות כולם (כמו שהעמידו האברבנאל והמלבי"ם, ראה 'הגלות והגאולה', 'דצ"ך עד"ש באח"ב', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). לכן יתרו שמע על ההתגלויות האלו לא רק במכות מצרים, אלא גם ראה שזה ממשיך ומתגלה ע"י בנ"י, ולכן זה משכו חזק לבא ולהתגייר. קריעת הים מוכיחה מעל ומעבר שה' הוא בעל היכולות כולם, שהוא הופך את הנוזל למוצק. מלחמת עמלק מראה שה' משגיח על ישראל, שכך כשמשה הרים ידיו וישראל האמינו בה' הם ניצחו את עמלק (משנה; ר”ה ג,ח), כך שה' עזרם ע"פ ליבם, כך שזהו שמשגיח לעומק על הנעשה בעולם (אפילו על מחשבת הלב). מתן תורה מראה מעל ומעבר לכל ספק שיש ה', שהרי התגלה בסיני וכל העולם הזדעזעו וידעו מזה (כמו שמביא ר"א המודעי בפירוט). (ולכן אז התגלה הציווי על האמונה בה': 'היא הצווי אשר צונו בהאמנת האלקות, והוא שנאמין שיש שם עלה וסבה הוא פועל לכל הנמצאים. והוא אמרו: "אנכי ה' אלקיך" (שמות כ, ב)' וכו' [ספר המצוות לרמב"ם; עשה א]). לכן שמע יתרו על שלושת הדברים שמדגישים את שלושת היסודות של האמונה, אז בא והתגייר (אמנם היסודות נאמרו כאן בסדר הפוך, שהרי אם משגיח אז ודאי שיש ה', ואם הוא בעל היכולת שפועל בעולם אז ודאי שיודע מה נעשה כאן; אולם בכ”ז בכל אחד מהם יש הדגשה חזקה לעניינו בצורה חזקה ומפורט). אולי אפשר שמביא מרן הגאון הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצוק"ל זיע"א (שם, עמ' 114) מרבנו המהרח"ו שליתרו היו שלושה פשעים חמורים: א. שעבד את כל הע"ז שבעולם. ב. היה יועץ של פרעה. ג. הוא שם את משה בבור ורצה למסרו לפרעה (למיתה) במשך עשר שנים מאז שהגיע אליו. ומוסיף את דברי החיד"א שלכן יתרו ניסה לכפר ע"י דבריו למשה (ראה שם). אולי ע"פ זה גם בפס' כאן נרמז: "וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים". א. יתרו הוא "כהן" לע"ז. ב. היה ב"מדין" כיון שברח לאחר שלא יעץ להזיק לישראל (סוטה יא,א) כך שמרמז על שהיה יועץ לפרעה. ג. “חתן משה" לאחר שצפרה הצילה את משה כשנתנה לו אוכל בהיותו אסור בבור. וכאן בא לאחר שהתנתק מאותם טומאות שהיו בו, שזהו: א. "את כל אשר עשה אלקים" – שיש ה' ולא הע"ז היא האלוהות. ב. “למשה" – שהבין כמה מעלת משה חשובה היפך ממה שבא להזיק למשה (ששמו בבור). ג. "ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים" – שזהו שהיה יועץ במצרים שהזיקו לישראל. אולי לכן נאמרו שלושה דברים שגרמו לו לבא: א. שמע על קריעת ים סוף שזהו העונש על מה שהמצרים הזיקו לישראל, שזהו כנגד שהיה יועץ במצרים כשיעצו להזיק לישראל (אמנם הוא אישית לא יעץ להטביע אבל היה חלק מהיועצים). ב. מלחמת עמלק זה כנגד ששם את משה בבור כשברח ממקומו במצרים (ורצה להביאו לפרעה שרצה להרגו), כעין עמלק שהזיקו (הרגו) לאנשים פרטיים שיצאו מהמחנה: "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" וגו' (דברים כה,יח). 'דְּעָרְעָךְ בְּאוֹרְחָא וְקַטֵּיל בָּךְ כָּל דַּהֲווֹ מִתְאַחֲרִין בָּתְרָךְ' וכו' (אונקלוס). '"כל הנחשלים אחריך" - חסרי כח מחמת חטאם שהיה הענן פולטן' (רש"י). ג. מתן תורה כנגד שהיה כהן לע"ז, וכאן התגלה שה' הוא האלקים האמיתי. שכך שמע על שלושת אלו ובכך נעשה אצלו טהרה לנקודות החטא שהיו בו, ולכן נטהר ובא להתגייר (אולי זה רמוז ברמז שר"א מביא על רחב שחטאה בשלושה דברים וכיפרה, כעין רמז שכך גם יתרו ששמע על קריעת הים [לשיטתו], זה חלק מתיקון בשלושה דברים לחטאו).