במכת דבר מוזכר לראשונה הסוס ביחס לפרעה בסיפור יציאת מצרים. הסוס תופס מקום מרכזי בחיל פרעה, ולמעשה אויבי ישראל לדורותיהם מתוארים פעמים רבות בתנ"ך כצבאות סוסים. זאת בשונה מצבאות ישראל שבאופן לכאורה מפתיע אינם מתבססים לרוב על סוסים.

כבר אצל האבות מפרטת התורה את סוגי הבהמות שלהם, ובאופן ניכר הסוס אינו מופיע. על אברהם כתוב 'ויהי לו צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות וגמלים' (בראשית יב, טז), וכאמור הסוס נעדר. על יעקב מסופר 'ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים' (בראשית ל, מג), וכן אומר יעקב 'ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה' (בראשית לב, ו), ובאופן עקבי הסוס אינו מוזכר.

מתי מוזכרים סוסים בתורה? דווקא אצל המצרים ובייחוד אצל פרעה. ראשית בשעה שיוסף מביא תבואה למצרים בשנות הרעב מוזכר הסוס בראש רשימת המקנה של המצרים: 'ויתן להם יוסף לחם בסוסים ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר ובחמורים' (בראשית מז, יז). כמו כן כאן במכת הדבר מוזכרים הסוסים בראשית רשימת המקנה: 'בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן'. ובמשך סיפור קריעת ים סוף וטביעת חיל פרעה מוזכרים הסוסים שוב ושוב.

גם בחומש דברים מבליטה התורה את ההבדל בין ישראל לעמים (וביחוד מצרים) ביחס לסוסים. אצל אומות העולם הסוס מהווה את עיקר כוח המלחמה, בעוד שבישראל התורה מגבילה את יכולת הסוס במלחמה. ביחס לעמים נאמר 'כִּֽי־תֵצֵ֨א לַמִּלְחָמָ֜ה עַל־אֹיְבֶ֗ךָ וְֽרָאִ֜יתָ ס֤וּס וָרֶ֙כֶב֙ עַ֚ם רַ֣ב מִמְּךָ֔ לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם' (דברים כ, א), ואילו על מלך ישראל מצווה התורה 'רַק֘ לֹא־יַרְבֶּה־לּ֣וֹ סוּסִים֒ וְלֹֽא־יָשִׁ֤יב אֶת־הָעָם֙ מִצְרַ֔יְמָה לְמַ֖עַן הַרְבּ֣וֹת ס֑וּס' (דברים יז, טז).

על אף שהתורה אינה מדירה סוסים מצבא מלכים, מנהיגי צבאות ישראל הגדולים מנצחים את מלחמותיהם ללא כל אזכור של גבורת סוס. בכל ספר יהושוע לא נמצא אפילו פעם אחת את הסוסים בצבא יהושוע, בשונה מן האויבים עליהם נאמר 'וַיֵּצְא֣וּ הֵ֗ם וְכָל־מַֽחֲנֵיהֶם֙ עִמָּ֔ם עַם־רָ֕ב כַּח֛וֹל אֲשֶׁ֥ר עַל־שְׂפַת־הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב וְס֥וּס וָרֶ֖כֶב רַב־מְאֹֽד' (יהושוע יא, ד). ובנצחונו של יהושוע אינו לוקח את סוסי הצבא כשלל, אלא מקיים את צו ה': 'וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ יְהוֹשֻׁ֔עַ כַּאֲשֶׁ֥ר אָֽמַר־ל֖וֹ יְקֹוָ֑ק אֶת־סוּסֵיהֶ֣ם עִקֵּ֔ר וְאֶת־מַרְכְּבֹתֵיהֶ֖ם שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ' (שם, ט).

אצל המלך דוד עניין זה מודגש ביתר שאת. עם כל מלחמותיו שניצח, לא מוזכר הסוס בצבאו כלל. ולא זו בלבד, אלא שבספר תהילים מצייר לנו דוד את מקומו של הקב"ה בניגוד גמור לכוח הסוס. 'שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס לִתְשׁוּעָ֑ה וּבְרֹ֥ב חֵ֝יל֗וֹ לֹ֣א יְמַלֵּֽט: הִנֵּ֤ה עֵ֣ין יְ֭קֹוָק אֶל־יְרֵאָ֑יו לַֽמְיַחֲלִ֥ים לְחַסְדּֽוֹ' (תהילים לג, יז-יח). 'לֹ֤א בִגְבוּרַ֣ת הַסּ֣וּס יֶחְפָּ֑ץ לֹֽא־בְשׁוֹקֵ֖י הָאִ֣ישׁ יִרְצֶֽה: רוֹצֶ֣ה יְ֭קֹוָק אֶת־יְרֵאָ֑יו אֶת־הַֽמְיַחֲלִ֥ים לְחַסְדּֽוֹ' (תהילים קמז, י-יא). ומפורשות מוזכר העניין בפסוק 'אֵ֣לֶּה בָ֭רֶכֶב וְאֵ֣לֶּה בַסּוּסִ֑ים וַאֲנַ֓חְנוּ׀ בְּשֵׁם־יְקֹוָ֖ק אֱלֹהֵ֣ינוּ נַזְכִּֽיר' (תהילים כ, ח). וכן מזכיר שלמה בנו 'ס֗וּס מ֭וּכָן לְי֣וֹם מִלְחָמָ֑ה וְ֝לַֽיקֹוָ֗ק הַתְּשׁוּעָֽה' (משלי כא, לא).

אמנם היו מלכים בישראל שהרבו סוסים או השתמשו בהם, אך נמצא שהדבר היה תמיד נגד רצון ה' ונגמר בתוגה. על שלמה כתוב 'וַיְהִ֣י לִשְׁלֹמֹ֗ה אַרְבָּעִ֥ים אֶ֛לֶף אֻרְוֹ֥ת סוּסִ֖ים לְמֶרְכָּב֑וֹ' (מלכים א ה, ו) ונדרש על כך בתנחומא 'תני רשב"י – עלה ספר משנה תורה ונשתטח לפני הקדוש ברוך הוא ואמר: רבון העולמים עקרני שלמה עשאני פלסתר, כתבת בי לא ירבה לו נשים לא ירבה לו סוסים כסף וזהב לא ירבה לו וכתיב ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים למרכבתו ושנים עשר אלף פרשים... אמר לה הקדוש ברוך הוא: שלמה ואלף כיוצא בו אובדין מן העולם ואות אחת ממך אינה בטלה לעולם'.[1] אבשלום השתמש בסוסים ככתוב 'וַיַּ֤עַשׂ לוֹ֙ אַבְשָׁל֔וֹם מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים וַחֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ רָצִ֥ים לְפָנָֽיו' (שמואל ב טו, א) וסופו היה מר. אף אצל יהושפט שהיה צדיק מוזכרים סוסיו רק כשהצטרף לאחאב וליהורם מלכי ישראל הרשעים באמרו 'כָּמ֧וֹנִי כָמ֛וֹךָ כְּעַמִּ֥י כְעַמֶּ֖ךָ כְּסוּסַ֥י כְּסוּסֶֽיךָ' (מלכים א כב, ד, וכן מלכים ב ג, ז), ועל השתמשו בצבאו עם מלך ישראל הטיח בו הנביא 'הֲלָרָשָׁ֣ע לַעְזֹ֔ר וּלְשֹׂנְאֵ֥י יְקֹוָ֖ק תֶּאֱהָ֑ב וּבָזֹאת֙ עָלֶ֣יךָ קֶּ֔צֶף מִלִּפְנֵ֖י יְקֹוָֽק' (דברי הימים ב יט, ב). אזכור סוסים אצל מלכים מוביל לתוצאות רעות בעיני ה'.

היכן מוצאים אנו סוסים באופן מבורך? כשליחי המקום ברוך הוא, כשבאים בשליחות ה' כמלאכים. אצל אליהו הנביא מוזכר 'וַיְהִ֗י הֵ֣מָּה הֹלְכִ֤ים הָלוֹךְ֙ וְדַבֵּ֔ר וְהִנֵּ֤ה רֶֽכֶב־אֵשׁ֙ וְס֣וּסֵי אֵ֔שׁ וַיַּפְרִ֖דוּ בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֑ם וַיַּ֙עַל֙ אֵ֣לִיָּ֔הוּ בַּֽסְּעָרָ֖ה הַשָּׁמָֽיִם' (מלכים ב, ב, יא), ואצל אלישע כתוב 'וַיִּפְקַ֤ח יְקֹוָק֙ אֶת־עֵינֵ֣י הַנַּ֔עַר וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֨ה הָהָ֜ר מָלֵ֨א סוּסִ֥ים וְרֶ֛כֶב אֵ֖שׁ סְבִיבֹ֥ת אֱלִישָֽׁע (מלכים ב ו, יז). וכן מנבא זכריה 'רָאִ֣יתִי׀ הַלַּ֗יְלָה וְהִנֵּה־אִישׁ֙ רֹכֵב֙ עַל־ס֣וּס אָדֹ֔ם וְה֣וּא עֹמֵ֔ד בֵּ֥ין הַהֲדַסִּ֖ים אֲשֶׁ֣ר בַּמְּצֻלָ֑ה וְאַחֲרָיו֙ סוּסִ֣ים אֲדֻמִּ֔ים שְׂרֻקִּ֖ים וּלְבָנִֽים' (זכריה א, ח), ועוד מספר נבואות דומות בזכריה על סוסים בעניין זה.

בעיני העמים הסוס מסמל את כוח צבא האדם, ואילו בעיני התורה הסוס הוא שליח ה' בעולם לעשות רצונו, וחלילה לישראל להתפאר בסוס ולהתהדר בעוצמתו. על כן כאמור, התורה אינה מדירה את הסוסים מהצבא כי אם מגבילה את כמותם כדי שנכיר שהתשועה אינה בכוח הסוס, אלא שהסוסים מהווים יד ארוכה של ה' לנצח במלחמה.

גם פרק שירה מבטא רעיון זה. מה אומר הסוס? לא גבורה ולא ניצחון, אלא 'הנה כְעֵינֵ֢י עֲבָדִ֡ים אֶל־יַ֤ד אֲֽדוֹנֵיהֶ֗ם כְּעֵינֵ֣י שִׁפְחָה֘ אֶל־יַ֪ד גְּבִ֫רְתָּ֥הּ כֵּ֣ן עֵ֭ינֵינוּ אֶל־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵ֑ינוּ עַ֝֗ד שֶׁיְּחָנֵּֽנוּ' (תהילים קכג, ב). במקום להביט בסוסים לניצחון מציין הפסוק הבטה לה' בעל המלחמות.

תדיר הדבר שהקב"ה מתואר כמי שבכוחו להתגבר על כוח הסוס. כבר ביציאת מצרים כתוב 'כִּ֣י בָא֩ ס֨וּס פַּרְעֹ֜ה בְּרִכְבּ֤וֹ וּבְפָרָשָׁיו֙ בַּיָּ֔ם וַיָּ֧שֶׁב יְקֹוָ֛ק עֲלֵהֶ֖ם אֶת־מֵ֣י הַיָּ֑ם' (טו, יט), ובנביאים כתוב 'וְנִפַצְתִּ֣י בְךָ֔ ס֖וּס וְרֹֽכְב֑וֹ' (ירמיהו נא, כא), וכן 'בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא נְאֻם־יְקֹוָ֗ק אַכֶּ֤ה כָל־סוּס֙ בַּתִּמָּה֔וֹן וְרֹכְב֖וֹ בַּשִּׁגָּע֑וֹן וְעַל־בֵּ֤ית יְהוּדָה֙ אֶפְקַ֣ח אֶת־עֵינַ֔י וְכֹל֙ ס֣וּס הָֽעַמִּ֔ים אַכֶּ֖ה בַּֽעִוָּרֽוֹן' (זכריה יב, ד). וכבר אצל ברכות יעקב, בשונה מחיות רבות בהן מברך את השבטים, הרי שהסוס מוזכר דווקא כאויב שכנגדו מצפים אנו לישועת ה': 'יְהִי־דָן֙ נָחָ֣שׁ עֲלֵי־דֶ֔רֶךְ שְׁפִיפֹ֖ן עֲלֵי־אֹ֑רַח הַנֹּשֵׁךְ֙ עִקְּבֵי־ס֔וּס וַיִּפֹּ֥ל רֹכְב֖וֹ אָחֽוֹר: לִֽישׁוּעָתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי יְקֹוָֽק: (בראשית מט, יז-יח).

במכת דבר מתחילה מפלת סוסי פרעה, ונשלמת היא בקריעת ים סוף. הכתוב מתאר כמות סוסים אדירה 'וירדפו מצרים אחריהם... כל סוס רכב פרעה' (יד, ט), ושוב 'וַיִּרְדְּפ֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ וַיָּבֹ֣אוּ אַחֲרֵיהֶ֔ם כֹּ֚ל ס֣וּס פַּרְעֹ֔ה רִכְבּ֖וֹ וּפָרָשָׁ֑יו אֶל־תּ֖וֹךְ הַיָּֽם' (יד, כג) ומהם לא נשאר אחד. הזכר היחיד שיש לסוסי פרעה הוא שבח המקום אותו זוכים אנו לומר כל יום 'אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים' (טו, א).