מה עניינו של פח השמן הקטן שלא נטמא? מסביר לנו ה"שפת אמת" (תרל"ג):

"שנשאר פח אחד. אם היה נגנז בקרקע.. דלא היה בהיכל.. ואדוני מורי זכרונו לברכה אמר שפח זה רמז, שלעולם נשארת נקודה בישראל אשר הקב"ה מגן עליה, שלא יש שם מגע נוכרי, ועל זה נאמר 'מגן אברהם'. בחותמו של כהן גדול רמז על אברהם.. רק שנקודה זו צריכה חיפוש על ידי שאדם מאמין שיש בכל דבר נקודה גנוזה.. בנפש כל איש ישראל יש נקודה נשמת אלו-ה ממעל".

איך זה קרה שנותר פח אחד שלא נטמא? אם היוונים טימאו את כל השמנים, מה הפריע להם לטמא את הפח האחרון? אפשרות אחת שמעלה ה"שפת אמת" היא שהפח שמן שלא נטמא לא היה בהיכל, אלא היה טמון בקרקע, מוצנע וסודי, ולכן לא נתגלה ולא נטמא.

אך הסבר זה הוא רק מבוא להסבר פנימי יותר. פח השמן המוצנע והסודי הזה הוא ביטוי לחלקים מוצנעים וסודיים שקיימים אצל כל אחד מאיתנו. החלקים הגלויים והחשופים באים לידי ביטוי ביום-יום. אך הם נתונים לשינויים, לקלקולים, לטומאה.

אך ישנו חלק שהוא מוצנע, שאינו בא לידי ביטוי ביום-יום, נקודה פנימית ונסתרת, שיוצאת מהגשמיות הרגילה של האדם, והיא החלק האלוקי הכי פנימי ועמוק שנמצא בתוכנו, והגילוי של נקודה כזו - הוא בעצמו סוג של נס.

לנקודה הזו קורא ה"שפת אמת" - "נקודת אברהם". היא נקודת האמונה הנמצאת בכל אחד מאיתנו. זו נקודה שנמצאת בכל יהודי. היא יכולה להסתתר או להיות מכוסה בכיסויים רבים, אך היא אינה יכולה להיעלם או להימחק, היא תמיד קיימת.

נרות חנוכה מזכירים לנו עוד נר - נר של בדיקת חמץ. נר זה עניינו לחפש בחורים ובסדקים, במקומות הכי נסתרים, להטיל שם אלומת אור, ולבער את החמץ הנמצא בביתנו.

המשותף לשני הנרות הללו הוא שהם באים לחפש. להאיר את אותה נקודה נעלמת, "נקודת אברהם".

"נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ, כז) - אותה נשמה עלומה, נסתרת, המכוסה מאחורי הגוף, מצליחה בימי חנוכה לבוא לידי גילוי, ולגרום לנו לרצות לחפש עוד ועוד ולהצליח למצוא את פח השמן הטמון בכל אחד ואחת מאיתנו.

הרב אייל ורד, מהספר: "פניך אבקש - מעגל השנה"