"וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹותוֹ לַהֲמִיתוֹ"

(בראשית לז, יח)

בכל הפרשה הכואבת והמדממת של מכירת יוסף, אחת המילים הקשות והנוקבות ביותר לשעתה ולדורות היא המילה "מֵרָחֹק", המתארת את תגובת האחים הרועים את צאנם בשכם, למראה אחיהם המגיע מחברון.

על המילה הזו, כתב "האור החיים הקדוש", רבי חיים בן עטר זצ"ל: "וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק" - פירוש מריחוק הלבבות, שלא ראוהו כראיית אחים לאחיהם, אלא כאיש מרוחק מהם".

אחת המילים שיש בהן כדי לאפיין את המציאות החברתית הישראלי בדורנו היא "מֵרָחֹק". ההיכרות והשיח האישי והציבורי שלנו הפכו להיות במקרים רבים "מֵרָחֹק".

פעם, בימי השכונה הפשוטים, טרם תקופת הטלוויזיה, הפייסבוק והווטסאפ, פשוט ישבנו אחר הצהריים במרפסת בשיכון, עם האבטיח, הסברס והפיצוחים - והכל היה מקרוב. דיברנו מקרוב, הכרנו מקרוב, שיחקנו תופסת וחמש אבנים מקרוב, וכל החיים התנהלו פנים אל פנים ומקרוב. הקירבה הזו מקרבת גם את הלבבות, אפשר היה להסכים, אפשר היה להתווכח, אבל הכל התנהל מקרוב.

אחת הרעות החולות של המציאות החדשה היא המילה הזו - "מֵרָחֹק".

כל החיים מתנהלי מֵרָחֹק: שולחים מסרונים, מצייצים בטוויטר, כותבים טוקבקים, וואטסאפים - רחוק פיזית ורחוק גם נפשית. לא רואים את האנשים, לא מביטים להם בעיניים מקרוב, לא נוצרת קירבה ולא אינטימיות רגשית, הכל מתנהל מֵרָחֹק.

כאשר קוראים ברשתות החברתיות את התגובות המתלהמות וגסות רוח על כל מיני נושאים ואנשים, נשאל את עצמנו שאלה פשוטה - האם האנשים הללו, המסתתרים מאחורי האנונימיות האינטרנטית, היו מעיזים לומר את אותם דברים ואותם מילים לאנשים גם בפנים, גם בפגישה של אחד על אחד, כשאותם אנשים שהם כתבו עליהם מסתכלים להם בעיניים מקרוב?

חלק גדול מהשנאה, הניכור וההתלהמות במחוזותינו נובעים מהמילה הקשה הזו - מֵרָחֹק. אנחנו ניזונים זה על זה מהתקשורת, אנחנו מתקשרים זה עם זה מֵרָחֹק. אנחנו מרבים לדבר האחד על האחר ולא האחד עם האחר, וכך בוודאי לא יוצרים לא דיאלוג ולא קירבה, לא הבנה ובוודאי לא אהבה.

כמה מדויקות הן מילות הפסוק והתהליך שבא לידי ביטוי במילים הללו: "וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹותוֹ לַהֲמִיתוֹ" - האחים אפילו לא נתנו ליוסף צ'אנס להתקרב, לדבר, לבטא את עצמו, להסביר. הם לא נתנו לו את הסיכוי להסתכל לאחים מקרוב בעיניים.

כשהמצב הפיזי, הנפשי והרגשי הוא: "וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם..", לא פלא שהתוצאה הסופית היא: "וַיִּתְנַכְּלוּ אֹותוֹ לַהֲמִיתוֹ".

כאשר החטא הוא: "מֵרָחֹק", אזי תיקונו הוא - מקרוב. להכיר מקרוב, לדבר מקרוב, לנסות להבין מקרוב, ולנהל חיים חברתיים וציבוריים של מקרוב ולא של מֵרָחֹק.

אבי רט, מהספר: "נחת רוח - תובנות על פרשות השבוע ומעגל השנה"