בס"ד                                             ערש"ק                                                             כ'   בתמוז   התשע"ד

                   ליקוטי - אור - בפרשה - מטות

 " וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה', אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לה' אוֹ

   הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה   "(ל, ב-ג)

פרשתנו פותחת בעניין נדרים ושבועות ומסבירה את התנאים שבהם יחול הנדר או השבועה וזה שנאמר: 'לֶאְסֹר 

אִסָּר על נפשו', כלומר לאסור את המותר ולא להתיר את האסור(ספרי קנג), היינו שהנדר שנדר יחול רק בדברים

המותרים לאיש ולא באלו שנאסרו עליו, וכן את חשיבות הנדר והשבועה שלא ייראה הדבר כקל בעינך כי אם ידור

ולא יקיים הנזק עלול להיות גדול מהתועלת, כמו שכתוב(שבת לב): בעוון נדרים בנים מתים וכו', ועל זה נאמר:"אל

תתן את פיך לחטיא את בשרך"(קהלת ה). וצריך לדעת, שאם כבר נדר ורוצה להתיר את הנדר, ילך לתלמיד חכם

מומחה ידוע או בפני שלושה הדיוטות שימצאו לו חרטה על הנדר, ובכך נעקר ממקומו הנדר כלא היה, ויוטב לו

לעולמים.

ויש להתבונן מה הטעם שפרשת נדרים ושבועות, נכתבה בין פרשת המועדים שבאה בסוף הפרשה הקודמת,

כמו שנאמר למעלה מהעניין(במדבר כט, לט): "אלה תעשו במועדיכם לבד מנדריכם ונִדְבֹתֵיכֶם" וגו', היינו נדרים

או נדבות שהתחייבו ברגל מצווה, לבין מלחמת מדין שבה צוו בני ישראל לנקום את נקמת ה' על שהחטיאו רבים

משבט שמעון וגרמו למותם. ועוד, נראה לתת תשומת לב לעניין מרכיב הזמן והמיקום של פרשת מטות כי היא

תמיד תהיה בזמן ימי בין המצרים שהם ידועים כזמן פורענות שהייתה לישראל כפי שנסביר בהמשך אי"ה. ואם

כבר הזכרנו את מלחמת מדין, נראה שכאן המקום לבאר קצת בעניין את היסוד לקיומם של ישראל בכלל ובפרט

בעת מלחמה. כי דווקא בעת הקשה הזו שעם ישראל נמצא, שזרע עמלק קמים עלינו, ישנם עשבים שוטים שרוצים

להראות שהם כביכול יותר צדיקים מהקב"ה, שכל מגמתם היא לשנות סדרי עולם חס ושלום, אנא ה' הושיע נא!

והנה למלחמה מדיין נבחרו אנשים חלוצי צבא, אנשים צדיקים, שנאמר(שם לא, ד): "אלף למטה אלף למטה לכל

מטות ישראל תשלחו לצבא". ואכן דרשו חז"ל(תנחומא לא, ג, מד"ר כב, ג): יש אומרים: אלפיים מכל שבט ושבט שלח

(12*2=24 אלף), ויש אומרים: שלושת אלפים מכל שבט ושבט(12*3=36 אלף), אך ממשיך המדרש ומפרט את החלוקה,

שנים עשר אלף - חלוצי צבא, ושנים עשר אלף - לשמור את הכלים וכו', ושנים עשר אלף - לתפילה. וכאשר נדייק

בין שתי הדעות נבוא לכלל יישובם ונבין את היסוד שאסור לשנות כלל ועיקר!. והדיוק הוא שביש אומרים השני לא

נאמר 'מכל שבט ושבט שלח' כמו היש אומרים הראשון, מכאן מוכרח לומר שבאמת נשלחו 24 אלף חלוצי צבא כמו

היש אומרים הראשון, וגם כפי שכתב כבר רבנו אשר בן יעקב "בעל הטורים": סה"כ 24 אלף שחלוצי צבא כנגד 24

אלף שמתו במגפה. אלא העניין הוא שהם התחלקו לחמישים אחוז לוחמים וחמישים אחוז לשמור את הכלים(אם

תרצו פיקוד העורף של היום). אך זה לא סותר את היש אומרים השני שבנוסף ל- 24 חלוצי צבא היו עוד 12 אלף

לתפילה, שהרי הם לא נשלחו להילחם או לשמש את הלוחמים מהעורף, אע"פ שלכאורה האויב רב וחזק מאתנו

פי כמה וכמה, אלא נשארו להתפלל למי שאמר והיה העולם שיהיה בעזרם כדי לנצח במלחמה, כמו שכתוב(שמות

יד, י"ד):"ה' ילחם לכם ואתם תחרשון". וע"פ זה אפשר להבין את היסוד לקיומו של עם ישראל בכלל ובפרט בעת

צרה היא ליעקב, והוא שכל עוד 'הקול - קול יעקב' היינו כשקול התורה והתפילה מהדהד בבתי כנסיות ובתי

מדרשות - 'אין ידי עשו שולטות', כי רק ע"י תפילה בכוונה לה' יתברך שיצליח את דרכם של חלוצי הצבא אפשר

להכניע את האויב. לכן, כאשר כלל זה נשמר אין מה לפחד! כי ה' נלחם בשבילכם! אשרי המאמין!

וכעת נחזור לשאלתנו, למה נאמרה פרשת נדרים ושבועות בין המועדים לבין מלחמה מדיין כנ"ל. ואפשר לומר

אולי בסייעתא דשמיא שזה הדבר בא להורות לאדם שיש שני מצבים עיקריים שיביאו אותו לנדור נדר לה'. מצב

אחד הוא תקופת המועדים שהם יש מצווה דאורייתא לשמוח, כמו שכתוב(דברים טז, יד-טו): "ושמחת בחגך - והיית

אך שמח", 'אך' דייקא כי זה אותיות כ"א, היינו רמז ל- כ"א(=21) ימי המועדים שהם: שבת, ראש חודש, שבעת

ימי הפסח, חג שבועות, יומיים ראש השנה, יום הכיפורים ושמונה ימי חג הסוכות, סה"כ כ"א ימים. והקשר בין

המועדים לנדרים ושבועות הוא שעצם קיומם מרגישים התרוממות הנפש ואת הרצון להתעלות ברוחניות ולדבוק

בה' יתברך כל השנה כי השמחה במועדים אלו תפתח את הלב וע"י כך יגבהּ לבו של האדם בעבודת השם וייתכן

שע"י כך יבוא לנדור נדר לה', כמו שרואים בחוש כאשר מגיעים המועדים כנ"ל אנשים נודרים נדרים לבית הכנסת,

עלייה לתורה, תרומה, וכן על זה הדרך, ביותר משאר ימות השנה. ולעומת זאת, המצב השני כאשר אדם נמצא

במצב של אונס או צרה ומצוקה קיומית הוא נודר לה' שיושיע אותו בזכות הנדר או השבועה, ובכך הישועה קרובה

לבוא. דוגמא לכך היא: כמו שהיה עם יפתח הגלעדי שהיה גיבור חיל שנבחר להילחם בבני עמון, כמו שכתוב(שופטים

יא): "וידר יפתח נדר לה'" וגו', כלומר הוא נדר שאם ושוב בשלום וינצח במלחמה את בני עמון שהיו עם רב וחזק,

הדבר הראשון שיצא מפתח ביתו יהיה קודש לה', ואם יהיה הדבר אפשרי יעלהו לעולה. ואפשר שמצב של מלחמה

קיומית היא בבחינת מלחמת מדיין שהיו עם רב וחזק ובחסדי ה' כול חלוצי הצבא חזרו בשלום.  

ולא בכדי פרשה זו לרוב ממוקמת בזמן בין המצָרִים היינו בדיוק בין י"ז לתמוז ל ט' באב שהם שלושת השבועות

שבהם נוהגים מנהגי אבלות שהרי מי"ז בתמוז בו הובקעו חומות העיר ירושלים ועד ט' באב שנשרף בית אלוקינו.  

וייתכן לומר אולי כי שורש לכול העבירות הקשות שהביאו לחורבן בית ראשון ובית שני הם הפרת נדרים ושבועות,

כמו שכתוב (קהלת ה, ד): "טוב אשר לא תִדוֹר, מִשתִדוֹר ולא תשלם", ודרשו חז"ל במדרש רבה(שם): כל הנודר ואינו

משלם, גורם לבוא לידי ארבע עבירות: עבודת כוכבים, גילוי עריות, שפיכות דמים ולשון הרע, אשר בגינם נחרב

הבית, כנודע. ולכן, ידוע שבתקופה זו של שלושת השבועות פורענויות יכולות לבוא, חס ושלום, וזה בחינת מצב

של צרה וצוקה כנ"ל. אך ידוע, שלעתיד הקרוב לבוא בעזר ה' יתברך יהפכו ימים אלו של יגון ואנחה לששון ושמחה,

כמו שכתוב(זכריה ח, י"ט): "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי - יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה",

ומכאן שיהפכו להיות שלושת השבועות שהם בעצם כ"א(=21) ימים למועד ולשמחה גדולה בחינת כ"א ימי המועדים

כנ"ל. נמצא שימים אלו היינו כ"א ימים של בין המצרים כנ"ל יש להם ב' מצבים: מצב אחד של יגון ואנחה כנ"ל ומצב

שני של ששון ושמחה. ואלו ב' המצבים הם בחינת ב' המצבים שיביאו את האדם לדור נדר או שבועה, כאמור לעיל.

וייתכן שזה הטעם שפרשת נדרים ושבועות נכתבה דווקא כאן בין המועדים לבין מלחמת מדין וכן ממוקמת לרוב

בדיוק באמצע ימי בין המצרים, למען יידע האדם שלרוב יש שני מצבים כנ"ל, שיביאו אותו לנדור נדר לה', ואע"פ

כן, צריך לחשוב בכובד ראש לפני שנודר או נשבע, כמו שדרשו חז"ל(מד"ר כב, א): אמר הקב"ה לישראל: לא תהיו

סבורים שהותר לכם להישבע בשמי, אפילו באמת אין אתה רשאי להישבע בשמי וכו'. כי אם ידור ולא יקיים או

יאחר לשלם, וכן אם עלתה שבועה בפיו והפרה הנזק גדול מהתועלת שהרי הנדר והשבועה הם שורש העבירות

שהביאו לחורבן הבית כנ"ל. וזה גם הטעם שאנחנו פותחים את יום הכיפורים בתפילת 'כל נדרי' כדי לבטל את

הנדר, השבועה והקונם שאולי נדרנו בלא תשומת לב וכו' כדי שלא לבוא לידי עבירות קשות אלו כנ"ל, חס ושלום.

וזה שכתוב 'ראשי המטות' דייקא ולא ראשי השבטים כי המטה הוא בחינת מקל, כמו שכתוב(במדבר י"ז): "והנה

פרח מטה אהרן". ובזה רצה לרמוז למה שכתוב בהפטרת של פרשתנו "דברי ירמיהו" שהיא אחת מתוך "תלת

דפורענותא"(ירמיהו א, יב): "מקל שקד אני רואה", שקד דייקא כי לאחר כ"א ימים עץ השקד ממהר להוציא פרחים.

בזה רמז לתקופת בין המצרים שגם בהם יש כ"א ימים שהם בחינת ב' המצבים שיביאו את האדם לדור נדר או

שבועה, כמו שאמרנו לעיל, כי המטה שהוא בחינת מקל שקד שהוא תלוש מהעץ, לפיכך יש לו ב' צדדים בחינת ב'

המצבים הנ"ל. וזה שכתוב 'זה הדבר' ופירש רש"י ז"ל: 'מוסף עליהם משה שנתנבא בלשון זה הדבר' היינו הראה

למשה אבינו ע"ה כל דור ודור ממש ומה יהיה עליו, ואמר לו שהכול תלוי בראשי המטות כי מטות מלשון מַטָּה היינו

רצה לרמוז שהכול מתחיל מהראש ויורד למטה היינו שעל ראשי הדור להעביר את חשיבות וחומרת העניין של

נדרים ושבועות עד למטה לפשוטי העם ש'לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה' היינו שיחשוב פעמיים ויותר בל

יתחיל להוציא מפיו נדר או שבועה וישקול דבריו בפלס שמא לא יעשה ככל היוצא מפיו ודבריו יהיו חולין, שהרי זה

מה מרחיק ביותר את האדם מלהידמות לקונו שכל דבריו אמרות טהורות שמתקיימות לעד. ובזכות שנשמור פינו

ונקיים דברנו נחיש את גאולתנו ברחמים גדולים וכל אויבנו ושונאינו ייפלו תחת רגלנו, אכי"ר.

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

על ידי עסק התורה יכול לזכות להבין הרמזים מכל הדברים שבעולם, להתקרב על ידם להשם יתברך, ואפילו

במקום חושך ואופל, שנדמה לכאורה ששם קשה להתקרב להשם יתברך, גם שם יאיר לו השכל האמת למצוא גם

שם את השם יתברך, ולהתקרב משם דייקא להשם יתברך(סימן תלמוד תורה, אות ג).

                                                 "נר ה' נשמת אדם  "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                 ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה              

                                 ולע"נ ז'נט זוהרה בת עליזה, נלב"ע בי"ד באדר ב' התשע"ד, תנצב"ה