"וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר... אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר"  (במדבר ל, ב-ג)

אדם בעל חולשות שכוח הרצון שלו כושל בהן באופן סידרתי, מחליט שהוא נודר או נשבע שלא יעשה אותן יותר, לדוגמא אדם המחליט להפסיק לעשן או התחיל דיאטה ושאר התמכרויות נוספות, ועל ידי הנדר הוא מחשק את רצונו הרופס. (על פי ההלכה מרגע שנדר את הנדר או שנשבע, הדבר מחייב אותו בדיוק כמו שהוא חייב לשמור שבת או לא לאכול חזיר), לכאורה נשמע נפלא – האם כך?

רבי נתן, במסכת נדרים, מבקר בביקורת קשה את השימוש בנדרים. רבי נתן קובע כי אדם הנודר נדר כאילו בנה "במה" פרטית (עם הכניסה לארץ ישראל וירושתה, נאסר על בני ישראל לבנות במות פרטיות, והם נדרשו להביא את קרבנותיהם למשכן ולאחר מכן לבית המקדש). רבי נתן מתנגד איפה ליצירת "חוקים פרטיים" באמצעות הנדר, וזאת על אף שהדבר מתאפשר על ידי התורה, ונשאלת השאלה מדוע בעצם?

הסבר לכך שמעתי מאבי מורי, פרופ' פוירשטין הגורס כך: האדם המשתמש בכלי של הנדר או השבועה מוותר למעשה על חירות הרצון שלו, ובמילים אחרות: הוא מתקשה להתמודד עם חופש הבחירה. התורה אומנם אפשרה את הנדר והשבועה, כמו שאפשרה את העבדות, אך היא למעשה התנגדה להם וניסתה לצמצם אותם ככל האפשר. האדם נדרש להתמודד עם חולשותיו, התמכרויותיו ושאיפותיו באמצעות רצון חופשי.

לדעת אבי ומורי, זו גם הסיבה בגללה את היום הקדוש בשנה, יום הכיפורים, יום הסליחה השנתי, אנו פותחים באמירת "כל נדרי" – שהיא למעשה התרת נדרים קולקטיבית. הקהילה כולה מבקשת לבטל את נדריה, ולהתחיל דף חדש. לכאורה ישנן בעיות קשות יותר מנדרים, אולם האמת היא שלא ניתן להשתנות ולפתוח דף חדש, כל עוד לא החזרנו לעצמנו את הבחירה החופשית.

אין אדם בלי רצון חופשי, ואין אנושות בלי חופש בחירה.

ובעזרת חופש הבחירה על האדם להגיע למסקנה שאליה הגיע קהלת (קהלת יב, יג): "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹ-הִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם".

מאת: הרב רפי פוירשטין, מתוך העלון "צוהר"